ביקורת ספרותית על נסיעה מאת יאיר אסולין

---

נסיעה. איזה שם מרגש לספר. נסיעה, מסע, כיסופים, רגשות, נופים, התרחשויות בנפש, תמונות, חריטות זיכרון.
עלילת הסיפור די פשוטה: יאיר כותב על נסיעה של גיבור הספר עם אביו, לקב"ן, עקב מצוקה בזמן שירותו הצבאי. במאה ושניים עמודים, מגולל בפנינו גיבור הספר וידוי מרגש וכואב, על המצב הקשה שאליו נקלע בשירותו הצבאי. כתיבה בגוף ראשון אשר מקרבת את הקורא אל גיבור הספר ואל המחבר. תעתוע, מעין שכרון, אשר מסייע בהתפקעות הרגש ובהגעה לקתרזיס. הכתיבה של יאיר אסולין מרגשת. בייחוד הכתיבה בגוף ראשון. הקורא והכותב מתמזגים לאחד והספר נקרא בנשימה אחת.
קשה להתעלם משמו של הספר אשר מרמז לספרו של פנחס שדה הקרוי באותו שם 'נסיעה'. הנסיעה של שדה היא לאירופה ושם מחפש אחר מזור לחיבוטי הנפש שבו. היציאה מן המקום אל עבר מקום אחר, מאפשרת לגיבור הספר לנסות ולקבל זאת. ניתן להשוות בין הספרים בכל מיני מובנים, אך הדבר הבולט ביותר הינו היחיד אל מול הרבים, האינדיבידואל אל מול הקולקטיב, האישי אל מול מאוויי החברה.
בימינו הגבולות בין הפרטי והאישי לחברתי ולקולקטיב הטשטשו – בניגוד לזמנים בהם התחיל לכתוב פנחס שדה, ובכל זאת, יאיר אסולין נותן לגיבורו משמעות חזקה ומהדהדת, אשר מנסה להראות את מצוקתו של היחיד אל מול מערכת צבאית נוקשה.
המצוקה של גיבור הספר באה לידי ביטוי בכך שאינו מסוגל להיות במערכת נוקשה, זקוק לחופש, לחירות, ולהבעה עצמית שאיננה מתבטלת אל מול אנשים חזקים. לכן, חוזר מספר פעמים המוטיב של הדיבור, והרצון להשמיע קול, דבר שאינו יכול להיעשות בצבא. 'עיקר הדיבור הוא הנפש', כדברי רבי נחמן מברסלב.
הגיבור הינו אדם דתי, אשר מוצא נחמה בבית כנסת, הן בבית והן במרחב הצבאי. האמונה וקריאת תהילים אשר מהווים עבור הגיבור מרחב חופשי, אחר, בו יכול הוא למצוא מנוחה למצוקותיו: אמונה שהינה דבר פנימי עוצמתי וקריאת תהילים שהינה קריאה במילים, התייחסות לכתב ולכוח של מילים כמרפא. בהתאם לכך, הגיבור מגולל את קורותיו ואת נסיעתו לקב"ן כמעין וידוי. וידוי המאפשר הקלה באשר התרחש בחדרי נפשו.
דבר נוסף, הוא הקשר לחברה הדתית, בה הערכים של הצבא הינם מקודשים, התרומה לחברה ולכלל. וגיבור הספר נע בין התרומה לחברה לבין מצוקותיו האישיות. גיבור הספר אינו רוצה להשתמט אלא רוצה שמישהו יקשיב לו, יבין אותו, ישאל לשלומו ולא יצווה עליו לעשות כך או אחרת או יראה את צביעותו ברבים. זה מתקשר למה שנכתב במסכת ברכות: "לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל", וזה הפחד של גיבור הספר וגם של משפחתו ובעיקר אביו, עד אשר תמו וקצו הנסיונות למצוא פתרונות אחרים וגיבור הספר פונה אל הקב"ן.
הקו העלילתי הינו נסיעתו של חייל בשירות הצבאי עם אביו אל הקב"ן. אך בדרך נפרסות לפנינו עלילות משנה אשר מוסיפות למוטיב הנסיעה וכמו תומכות בנסיעה ובמצוקתו הנפשית של החייל: אהבתו אל איילה (אזכור לדמותה של איילה מספרו של שדה "החיים כמשל"), יחסיו עם חבריו, יחסיו עם הוריו, אהבת אמו ואביו כאהבת הורים לבן, וכוח הדיבור של גיבור הספר.
ספר מרגש, כנה, הנקרא בפעימה אחת. ספר אשר מהדהד בי גם בחלוף מספר ימים מאז תום קריאתו.

» ביקורות נוספות של תומר
» ביקורות נוספות על נסיעה