ביקורת ספרותית על בא בימים - פרוזה # מאת יורם קניוק
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 25 במאי, 2017
ע"י shila1973


הייתי תינוקת יפה, כך לפחות סחו לי הוריי.
נולדתי קירחת, לבנה וכחולת עיניים.
אמא שלי מספרת שכשהאחות שמה אותי בקונסולת התינוקות השקופה והצמידה בעדינות את תג השם לידי, הבטתי בה במבט מסוקרן ולא בכיתי לרגע.
היה לי ברור שזאת אמא שלי והכל מעתה יהיה בסדר.
ואמנם היה לי תיאבון בריא וגדלתי במהירות.
חפצים הקסימו אותי והייתי יכולה לשחק עמם שעות.
קוביה גדולה או כוס מפלסטיק, כפית או נשכן. הייתי יושבת בעגלה ומעבירה את האובייקטים מיד ליד, מביטה בהם בעיניים משתאות ונותנת חופש פעולה להוריי שיכלו לפטפט בבתי הקפה, להדיח כלים או לצפות בטלוויזיה באין מפריע.
היתה לכך סיבה טובה; התקשיתי בהליכה.
פעולת המוטוריקה הבסיסית ביותר היתה עבורי כתעלומה.
התעקשתי שלא ללכת, בקושי לזחול הסכמתי והורי היו חסרי אונים.
אז עוד היתה הפיזיותרפיה בחיתוליה ועל כן חשבו שאולי התפריט אינו מגוון, שחסרה לי חברה ניאותה, שאין לי מספיק גירויים.

אמי רכשה מיני צעצועים, פיתויים ואטרקציות על מנת לשכנעני לזוז לפחות חצי מטר.
כלום. עד שסבי הגיע אלינו ערב גשום אחד ושי באמתחתו.
סוסעץ על גלגלים שעל צווארו כרוך חוט ארוך.
נדרשה לו פעולה אחת בלבד: אני ישבתי על השטיח והוא עמד על הרצפה:
״תראי שילוצ׳קה, קניוק״ הוא אמר.
הבטתי בחפץ בתדהמה ועיניי זהרו באור מוזר; אני חושבת שזה היה הרגע בו הפך צבען מכחול לירוק.
בלי חשש ופחד התחלתי לזחול לעבר היצור המרשים כשסבי מושך בחוט וגורם לסוסון לנוע לכיוון המטבח.
הורי היו בשוק. כוכב חדש נולד
מאותה זחילה מרשימה, תוולדנה העמידה וההליכה וכל השאר הסטוריה.

שנים לאחר מכן ידעתי מהו שמו העברי של הצעצוע המופתי שהוציאני מעבדות לחירות.
קניתי אחד כזה גם לילדיי ווידאתי שהוא פשוט, יפהפה וללא סוללות.
אך את השם קניוק מעולם שכחתי ובזכותו אני אוהבת סוסים (גם כאלה העשויים מעץ)וסופר אחד אלמותי.
אינני בטוחה אם קיים דבר כזה.
סופר שהוא כמו בילד אין, שמתאים כמו כפפה ליד, שדיעותיו כשלי ושכתיבתו בעיני הינה פלירטוט ממושך עם המוות.
ניסיתי שלא להיות נאמנה ליוצר אחד ולקבל סגנונות שונים אך Alas כמו שאומרים, הלכתי שבי אחריו.

כתיבתו היתה תמיד מוזרה, מרומזת.
לך תדע למה התכוון המשורר אך אני תמיד ידעתי.
סיפוריו אלימים, מורבידיים, דקאדנסים.
יש בהם מעין ריקבון מתקתק, חולניותה של החברה חד וחלק וכל הקלפים על השולחן, גלויים.
הוא בוטא אך אינו וולגרי, קשוח ורגשני באותה מידה ומצליח להפתיע בכל פעם.
״בא בימים״ הינו סוג של קבלת הדין, השלמה עם המוות והרצון להבין אם יש דבר מה מעבר לעיניים עצומות ועור חיוור החף מדם לאחר שהנשמה עוזבת את הגוף.

הגיבור, אורלוב, זקן בא בימים וצייר מתים לפרנסתו עבר תלאות רבות בחייו.
נולד להורים שלא רצו בו ונישא לאישה שבזה לו.
הוא מנסה להבין את מהות החיים במתים ולכן הוא מצייר אותם, מנציח אותם באופן ייחודי והם נראים על הקנבס כמו עדיין נושמים, כאילו מעולם לא עזבו, נצחיים.
הוא אינו מבין כמה עוצמה יש בכישרונו וכיצד הוא משפיע על לקוחותיו ובכלל על סביבתו.
נושא המוות שעמו התכתב קניוק מזה שנים, מקבל תפקיד ראשי בעלילה אך הפעם הוא אינו הנבל.
יש נסיון להבין מה יש מעבר לדממה; הוא מזכיר את התקופה הוויקטוריאנית בה צילמו משפחות את מתיהם ואת הציירים הדגולים אשר הנציחו קדושים כישו על הצלב בצורה ריאליסטית: פצעים פעורים, פגמים והבעות גרוטסקיות.
הוא משווה בין אמנות הצילום והציור ומעלה תובנות שאין שניות להן.

קראתי את הסיפור בהשתאות ונזכרתי בקליפ של להקת רוק כבד שראיתי לא מזמן.
אינני ממעריצות הז׳אנר שבד.כ מחריש את אוזניי אך עלי לציין שהסרטון ממחיש דיי בדייקנות את האימה, הסקרנות והפחד ממיתה, מחידלון.

ספר שהוא בגדר חובה
סיפור שהוא בגדר צוואה.

https://youtu.be/P-zb4C_k7Ek
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
michalro (לפני שנה ו-9 חודשים)
סקירה מקסימה. נהדרת.
shila1973 (לפני שנה ו-9 חודשים)
תודה לך נינה
shila1973 (לפני שנה ו-9 חודשים)
כיף ל-י שאהבת, מחשבות!
shila1973 (לפני שנה ו-9 חודשים)
תודה אירית!
עדיין לא קראתי את ״על החיים ועל המוות״ אך בהחלט נכנס לרשימתי ואשיגו במהרה
shila1973 (לפני שנה ו-9 חודשים)
בהחלט ניכר בו הלם הקרב, רץ
למעשה, כמעט בכל ספר שכתב ישנם עקבות. אפילו בסוסעץ ובעיקר בחימו מלך י-ם.
אני חושבת שבעקבות הארועים שעבר כתיבתו נעשתה כ״כ מיוחדת ואפלה
נינה (לפני שנה ו-9 חודשים)
ביקורת מקסימה!
מחשבות (לפני שנה ו-9 חודשים)
יופי. איזה כיף לקרוא על הבוקר.
אירית (לפני שנה ו-9 חודשים)
נפלא.
ואם עדיין לא קראת את "על החיים ועל המוות" שלו" אז רוצי לרכוש אותו .
לטעמי זה ספר החובה שלו.
הומור שחור, שנון, שצובט ומשעשע בעת ובעונה אחת .
ותודה .
רץ (לפני שנה ו-9 חודשים)
קניוק - הוא למעשה הלום קרב, משהו בחייו נשבר, הספר הזה הוא חשבון נפש, למלחמה, ולפולחן המוות שהמילחמה יצרה. בספר הזה יש קטעים של אוטוביוגרפיה, האב המצייר את פני בנו המת, והעובדה שקניוק עצמו למד אמנות, ורואה את עצמו כאמן המתפרנס מהמוות שתמיד עומד ברקע חייו.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ