ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 19 באפריל, 2014
ע"י גדפ
ע"י גדפ
כבר בתחילת הקריאה ידעתי שהעלילה היא רק תירוץ. כי מיד נוקב המספר בשמותיהן של יצירות שנחשבו בעיניו ושל ציירים שלא את כולן שמעתי, ונדרשתי לחפש, בעזרת הצדיק גוגל, ולמצוא מהן היצירות הללו והציירים האלה ומדוע דווקא בהם בחר קניוק שיהוו עבור אורלוב (גם גיבור מיתולוגי שנפל בהגנה על המושבה פתח תקווה ב1921, וגם שם שושלת אצולה רוסית מפוארת) חלקת מפלטת הצבעים שבאמצעותה הוא מביט בעולם ומעתיק אותה אל הבד. הרעיון של ציור שיהווה מעין מסכת מוות נולד מתפישה עתיקת יומין שרגע המוות החמקמק הוא הרגע שבו ייתכן וניתן לתפוס בעין את נפשו האמיתית של האדם ההולך אל מותו. כאילו היה זה רגע שבו לא ניתן להסתיר את האמת הפנימית שהיתה חבויה בו. אבל גם המספר, כמו גם הקורא יודעים שהעין המתבוננת היא המתווכת והיא המציגה למעשה את האמת שלה שמגולמות בה אפשרויות פרשנויות של האמת שנראתה בעיני הצייר כמו גם האמת של הגברת שמבקשת ממנו להנציח את בעלה. וכמובן האמיתות של הקורא איתן הוא ניגש אל הטקסט מלכתחילה. לתוך הסבך הזה מטיל המספר קשרים חברתיים ומשפחתיים שאינם ניתנים להתרה אלא באבחת סכין, והוא מבקש נחמה מאיתנו הקוראים. שנבין, שנסלח שנמחל על העוולות שעשה ונאפשר לו ללכת בשביל חייו ברגיעה. יש משהו כמעט דתי בדרך שבה הוא מצפה למחילה של בנו. במעט מלים והרבה אזכורים לספרים אחרים שכתב קניוק הוא מסכם את יצירתו כולה ונפרד מן הקורא בידיעה שלא יפגשו שנית.
עניין קטן ומשובב נפש, בספרו מות העיר, מופיע הדמוי "קול כמו משחת שיניים" והנה כאן כשהופיע הדימוי הזה בשנית, לבד מן העובדה שמדובר בסגירת מעגל, שמחתי לפגוש את הדימוי הזה בשנית, ולומר לעצמי בלב, אני יודעת למה הוא התכוון.
חשוב לקרוא ויותר מפעם אחת.
2 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
גדפ
(לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
אכן
|
|
|
רץ
(לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
אני אישית אהבתי את הספר - סוג של יצירה רקויאם, בו המחבר מנחש את מותו הקרב ומתחשבן עם חייו בסוג של אמת.
|
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
