ביקורת ספרותית על בא בימים - פרוזה # מאת יורם קניוק
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 16 ביולי, 2013
ע"י עומר ציוני


ספרון נפלא לאוהבי קניוק. יורם קניוק חי, נשם, חשב והתמודד עם פחדיו כסופר. כשרצה להתמודד עם האימה והקושי הנאצי כתב את אדם בן כלב. כשרצה להתמודד עם הלם הקרב וקשיי המלחמה, לאחר הרבה שנים, כתב את תש"ח. כשפחד כאיש זקן מאלימות הצעירים כתב את נבלות.
וכך, כמי שנגע וחי בתקופה האחרונה עם המוות יום-יום, הוא כותב עליו. קניוק מאלץ את עצמו, באמצעות גיבורו, לשלב ידיים עם המוות וליצור מעין שותפות חיים - אתה תיקח חיים, אני אצייר את מעשיך ואחיה מזה. עד כדי כך שהוא מצהיר שאינו יכול לצייר חיים, כי שם זה יוצא בנאלי מדי.
הוא יכול למוות. הוא יכול לשהות בחדר עם הגופה ולצייר אותה בלי פחד. כמו אבא של ג'ימי.
והכל כתוב בשפה קניוקית, בלי פרקים, ונקרא בנשימה אחת ארוכה. והכל, כדרכו של קניוק, כתוב בבהירות אכזרית - לפעמים אכזרית מדי - על תעלולי החיים וכאביהם. ותמיד יש שם את הפלמ"ח, ותמיד יש שם את הנאצים. ופתאום יש גם את האמא הזו שהיא יהודיה-נוצריה-ניצולה-מוסלמית-אמא של מחבל.
המנה האחרונה בסעודתו של קניוק היא כמו בארוחה טובה - קטנה, מרוכזת, וטעימה מאד.
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת תמציתית וטובה- ההשוואה בין עסקו של הצייר המצייר את המתים מתוך בחירה בכדי שלא לעסוק בחיים עצמם, לא דומה לאבא של גימי שלא בחר לעסוק במתים
אנקה (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
יופי של השוואה. ביקורות מתומצתת ומקיפה - כאשר אהבה נפשי :)
מירית (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת מקסימה. רק לאחרונה קראתי לראשונה ספר של קניוק, וכנראה שזה יקרה שוב :)





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ