ביקורת ספרותית על בא בימים - פרוזה # מאת יורם קניוק
ספר טוב

---

בא בימים של קניוק היא נובלה על אורלוב, צייר שאבא שלו גרמני נאצי ואמו יהודיה שהתנצרה והתאסלמה (!) ועל סיפור חייו העלוב, ההזוי והמוזר. איש זה, על אף שנראה שהוא צייר כלל לא גרוע, תופס את עצמו ככישלון מוחלט וכל חייו מתנהלים לאור תפיסה זו. למעשה איש זה מתפרנס מציור דיוקנאות של אנשים מיד לאחר המוות בטרם הובאו לקבורה. מה שגורר בהכרח כמה תיאורים גרוטסקיים. "הלכתי אל המתים כי היה זה המקום האחד שקיבל אותי. גם ליאונרדו ורמברנט למדו לצייר מתים כדי לדעת ממה מורכבים החיים, שכן צריך לדעת את המוות בעודך חי, לא כשזה כבר מאוחר מידי" (עמ' 16). הנובלה הכתובה בגוף ראשון, מתארת בעיקר את סיפורו של אורלוב לאחר שאישה עשירה מבקשת ממנו לצייר את בעלה המת, ואת התגליות והתובנות שבאות בעקבות המפגש.

זהו הספר השני של קניוק שאני קורא, ובוודאי שאיני יכול להביע את דעתי על כללות היצירה של קניוק, אבל מה שאין ספק הוא שהמרירות והעגמומיות של קניוק מבליחה כמעט מכל פיסקה בספר. זהותו המסוכסכת של קניוק מובעת היטב על ידי אורלוב שחוסר הזהות שלו קיצוני שלא לומר מופרך. בספר מתוארים אמנים רבים ואסכולות מגוונות כך שמי שבקי באמנות ובזרמים השונים ימצא עניין נוסף בספר. אף שציורי בית הכנסת העתיק בדורא אירופוס, אחד הממצאים החשובים בתולדות האמנות היהודית, תופס מקום נכבד בספר, הביקורת של קניוק על היהדות והדת, ובעיקר על הממסד, אינה פוחתת בספר זה, קניוק נשאר לא מפויס. אולי משלים עם העובדות אבל לא מתפייס.

הספר הוא טוב. העלילה עצמה אמנם קצת חסרה מיקוד, אבל הכתיבה מאוד מושחזת וממצה, ועל אף קוצר היריעה, לא קראתי אותו בשטף. הוא מוזר, הוא סוראליסטי, מפוזר מעט, אבל מעורר מחשבה.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על בא בימים - פרוזה #