ביקורת ספרותית על בא בימים - פרוזה # מאת יורם קניוק
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 3 בפברואר, 2013
ע"י pen


לא פשוט לקרא את הספרים של קניוק, הם מאד מרכבים. הספר הזה העלה בי מחשבה על פלטה של צייר.ואכן הספר עוסק בצייר, צייר דיוקנאות של מתים. הצייר זקן ובגילו מתיו מרובים. יש משהו כאותי וסוראליסטי בכתיבה ובחומריה כמו הבלגן על פלטת הצבעים של הצייר. אלא שהבלגאן גם סדור כך שיספר על כל המשמעויות של להיות צבר בן תש"ח, יהודי שהשואה תפורה הייטב לגב מעילו, בנוסף לנטל המוסרי והנפשי של הסכסוך יהודי/ ערבי וכמובן גם מיהו יהודי וזה עוד לא הכל. אצל קניוק כל אלה ועוד אלמנטים מחיו האישיים לא מאפשרים לו להתיחס בקלות והומור לעצמו.שאיפתו היא לאיין את עצמו לא ע"י התאבדות אלא ע"י ביטול הערך העצמי שלו בעיניו ובעיני אחרים, גם אלה שאוהבים אותו ואת יצירתו. למרות שהוא צייר טוב מאד הוא בוחר להתמקד בציור גוויות כי לדעתו הכישלון מובנה כבר בנושא,להפיח חיים במתים. אין מצב שקורא רגיש לא יזהה על הפלטה של קניוק את הצבעים שצובעים גם את תמונת חייו הוא, כאן, בארץ הזו,ובעצם גם אם יעבור לארץ אחרת. מהשק מלא "כל טוב" הזה קשה להתנער.כל הנסיונות לביטול עצמי לא מספיקים לו לזקן מול כוחם של החיים שיודעים לצבוע את הקדרות, הבלבול והקושי בצבעי תקווה לטוב.
הספר קצר, נובלה בת 100 עמודים. גם למי שמתקשה לבלוע את סגנונו של קניוק כדאי לנסות שוב. הנובלה נקראת בנשימה אחת ומשאירה אחריה רושם עמוק.
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ