הביקורת נכתבה ביום שבת, 15 באפריל, 2017
ע"י קורא כרוני
ע"י קורא כרוני
שמעתם פעם על "מרתון ג'ון ורדון"?
סביר שלא שמעתם, למען האמת. כי עד כה אני המשתתף היחיד שאני מכיר...
ישבתי בתקופה האחרונה וקראתי ברצף את כל ארבעת הספרים שהבחור כתב. מעולים ונחמדים אחד אחד. מי יותר טוב (חשוב על מספר) מי פחות טוב (תנו לשד לישון), כל אחד מהם מספק בהחלט חווית קריאה בלשית למדי.
היפה בספריו שאין שם הגזמות פרועות, או עלילות מופרכות. בסך הכל העלילות אמינות מאוד, ולגמרי בגובה העיניים.
אישית אני מוצא את עצמי מחבב מאוד את הבלש דייב-גרני-הכי-מעוטר-בתולדות-העיר-ניו-יורק. למה? כי הוא צנוע, עניו, שקט, ובאופן כללי יצור קומפקטי למדי שלא עושה מהומות.
המיוחד בספריו של ורדון לטעמי הן החידות ש'צובטות' את הקורא ולא נותנות לו מנוח. הסופר מציג בפנינו הקוראים חידה כלשהי בשלב מוקדם של הספר, וברור שיש פתרון, אבל.. אין לנו מושג מהו.
לאט לאט גרני נזכר בסיפורים שקרו לו בתור בלש מתחיל/בפעולה ואיכשהו הסיפורים שהאינטואיציה שלו מזכירה לו הם בדיוק הסיפורים שהוא צריך כדי לפתור את החידה הנוכחית, שיהיה...
היות ומדובר בספרים שכליים ורציונליים, הקורא יודע שהוא לא יקבל פתרון מקושקש ולא קביל, אלא פתרון לוגי ושכלי לגמרי.
בספר הראשון 'חשוב על מספר' המחבר בעצם פרץ לעולם, וזה הספר הכי טוב שלו, כמובן. עד כה שאר הספרים היו די חיוורים ביחס לראשון, ועדיין רלוונטיים ומעניינים.
עד היום.
הספר הנוכחי, "אגם הזאבים" הוא המקום השני. איך אומרים הפרשנים השמעממים בטלויזיה? "יש לנו יורש".
מקווה שאצליח להעביר בשורות הבאות את מחשבותיי:)
יצא לכם לקרוא את היצירה של ארתור קונאן דויל: פרשת כלבם של בני בסקרוויל? אם לא, זה מה שהיא, בקצרה:
יצירה אפלולית וחשוכה, מלאת מתח.
הספר הזה, החמישי בסדרת דייב גרני, הוא התשובה של ורדון לספר הנ"ל.
כל העלילה מתרחשת במין בית האחרה כפרי, נידח, עם קליטה סלולרית חלשה מאוד וחשמל מקרטע, נוסח מדינת עולם שלישי.
איפשהו בסביבה יש אגם (קפוא, קר, אפור, שומם. אלא מה) ויש סביבו כל מיני חיות לא נחמדות. למשל? זאבים.
לאורך כל העלילה אנחנו נתקלים בדמויות מוזרות ו'חשודות'. להוציא 2-3 דמויות 'רציונליות' כל הדמויות הן בלתי מפוענחות עד הסוף.
בהחלט, מחווה ראויה לשמה לספר הנ"ל.
במהלך הספר קורות כמה התרחשויות 'על טבעיות' בעליל. כולן חשוכות, מאיימות, מסוייטות. והבלש גרני? ניצב מולן! לבד! חמוש ב: שכל ישר, חבר לצרה- שוטר עם פה מלוכלך למדי ופרצוף סמוק, מדלן מוזרה אחת, פסיכולוגית מומחית שנחלצת לסייע טלפונית בעת צרה, אקדח, תעודת בלש בגמלאות (גרני מקפיד להניח אצבע על המילה 'בגמלאות') ו.. זהו. זה הכל. עם זה גרני מנסה- וגם מצליח, כמובן- לפתור את ההתרחשויות המוזרות, החשוכות, העל טבעיות שקורות בספר.
אישית- מאוד אהבתי את קו העלילה ואת הקדרות הכללית של הספר.
ההמלצה החמה שלי? לקרוא את הספר בלילה חשוך נטול כוכבים סוער וסחוף רוחות, לבד על מגדלור בודד. להעצמת החוויה...
חג שמח:)
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
נטלי
(לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
יש לי את על הספרים שלו!
ג'ון ורדון פשוט סוחף אותי בספריו! |
|
|
קורא כרוני
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
לאפרתי
בהחלט!
|
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
בספר הזה ורדון חוזר להיות ורדון, כי אחרי חשוב על מספר הוא ירד מספר לספר.
כאן הוא חוזר ל-4 כוכבים, פחות טוב מהראשון, הרבה הרבה יותר טוב מפיטר פן המזעזע.
|
|
|
קורא כרוני
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
תודה דני:)
|
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
נאמן להמלצה שלך בסוף הביקורת, אני מחפש עכשיו מגדלור בצפונה של סקוטלנד כדי לקרוא את הספר, ועד אז, נהניתי מאוד מהביקורת שלך וחג שמח!
|
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
