ולפעמים הקסם נגמר
ולפעמים הדמות המרכזית נהרסת
ולפעמים אתה שואל את עצמך
למה
למה
לכתוב חלק שלישי
כה גרוע
שהורס את הדמויות האהובות
ונמרח בלי טעם
ובלי מטרה

הכתיבה מעולה. אבל הסופר יוצא מנקודת מוצא שכולללם מכירים כל צעד ושעל בחיי בן גוריון. כך שהספר הזה הוא פחות ביוגרפיה ויותר ספר הערות ביוגרפיות והשלמות והסברים.
לי, כאזרח שלא גדל על מורשתו של מר בן גוריון (ולמעשה, בסביבה שעויינת את האיש ורבים מפועליו והשקפותיו) - הספר היה בלתי קריא. קראתי חצי (!!!) עד שנואשתי, אך ורק בגלל צורת ההגשה המרגיזה משהו.

זה יהיה טיפונת ביקורת ספרותית, ובעיקר מאסה אידאולוגית. אל תגידו שלא קיבלתם התראה מראש.

קניתי את הספר בלב חצוי. מצד אחד ידעתי שהמחבר הוא אותו גרהם מפרוייקט רוזי, מצד שני; לא האמנתי שהוא יצליח לכתוב שוב יצירה כה טובה. ככה זה. יש לי אינטואציות ממש מפותחות.
וצדקתי, כמובן, שאפו לי.
הספר לא ברמה של פרוייקט רוזי, לא הראשון ובוודאי שלא השני.
אז מה כן? ספר טוב ונחמד, ששווה קריאה, אם תנסו לשכוח את פרויקט רוזי...

ועכשיו, רבותיי, נדבר על הספר עצמו.
אני מניח שהמחבר אוהב את הדמות שהוא יצר, את אדם שארפ. מקווה בשבילו. כי אני - לא יכולתי לסבול את הטיפוס.
הנה תקציר העלילה - זהירות, ספויילר: מר אדם שארפ נשוי לגברת כלשהי, מערכת היחסים שם לא משהו. הוא נזכר בחברתו מלפני 20 שנה בערך, והיא יוצרת איתו קשר שמאוד מהר נהפך למשהו מאוד עסיסי.
הוא נשוי, היא נשואה, ואף על פי כן הם נפגשים.
וכמובן, הנישואין שלהם (כל אחד עם בת/בן) זוגו - רק הולכים ומתדרדרים. בהתאמה.

בסוף הספר (הזהרתי מספויילרים, מצטער) אדם מבין שעדיף לו להשאר עם אשתו ולהניח לחברתו הוותיקה, והוא אף מעודד את בעלה של חברתו - שכמעט ועזב אותה בגללו (!) לחזור אליה ולשפר את הנישואין שלהם.

כשקראתי את הספר, לא יכולתי שלא לכעוס על מר שארפ, הכאילו חביב ומאורגן.
יש לך אישה, תשקיע בה. למה אתה נדחף לאחרים בתוך הנישואין שלהם, וחושב שמותר לך בשם האהבה?
תתבייש.

איפה השפריץ שלנו? למדינת ישראל לא מגיע מישהו שינער את הדואר ויעשה בו פלאות??

עונג צרוף. זורם, מתגלגל, מרתק, מלא ניחוח קסום, ארומטי, ענוג ועשיר.
הספר הזה מתעלה על קודמיו בסיומי הפרקים, כל פעם איזו אמירה מיוחדת ורועמת.
איזו נשמה יקרה יש לאיש הזה, שאלוקים יעניק לו חיים ארוכים ובריאות.

מנצל את האנונימיות שלי פה כדי להיות גלוי. כגבר - המערכת הנשית זרה לי מאוד. הספר הזה מציג לקרוא ללא כחל ושרק את המורכבויות, את הסיבוכים. משום מה רוב מוחלט של הספר עוסק בלידות. מוצלחות, פחות מוצלחות, והמון חומר על האגן וסיבוכים מכל סוג. (ויש גם סיפור הזוי על טבעת פסרי שנפלה במהלך ריקוד על כלה או משהו)
בנפרד - הספר מצחיק ביותר, הומור מושחז ואמוציונלי, ומאידך - מעורר מחשבה רבה.
ניכר שהמחבר כתב אותו עם 'בטן מלאה', והעקיצות הקטנות על חשבונו של שר הבריאות והמכתב בסוף רק מוסיפים.
רק חבל שהמחבר טורח להסביר לנו את נטיותיו המיניות - מיותר, מיותר. לא מעניין אותנו לדעת שאתה נשוי לגבר. תחסוך לנו.

ואגב, הספר מצליח להיות קריא בנשימה אחת, למרות שהוא בעצם מורכב מתצרף של סיפורים קצרצרים בני חצי עמוד כל אחד. הישג נדיר.

באחד מספריו היותר טובים, טען טוביה טננבוים המשעשע ש, ציטוט: כל מי שמאמין בהתחממות הגלובלית עויין את ישראל, וכל מי שלא - אוהב...
גם הספר הזה יכול לשמש דוגמה דומה.
מי מי שמגדיר/ה את עצמו כפרוגרסיבי, מתקדם/ת, פמיניסט/ית - ממש נגד הספר: משפיל, ילדותי, רדוד, מלא קלישאות, וכולי.
וכל היתר... טוב, מאושרים עם הספר הזה, המיטיב לתאר את ההבדלים המובנים בין המינים, ועושה רק טוב לכולם.

ספר נחמד ביותר, הייתי מוותר על כל המלחמה הטיפשית בשליש האחרון של הספר. הכתיבה כתמיד זורמת בכשרון אלוקי, תענוג.

רפרפתי בחוסר עניין, בגדול. מה שכן - נהניתי לקרוא את מה שתמיד נאמר לנו בשיעורי יהדות: כשבני ישראל לא גרו בארצם, היא הייתה חברה ויבשה, שוממת, מדבר ציה, חיכתה לבניה ולא נתנה לטרמפיסטים מקום בתוכה.