ועוד משהו, חשוב על מספר, מצויין, עיניים עצומות לרווחה, טוב מאוד, תנו לשד לישון, טוב, פיטר פן חייב למות, איום ונורא, אגם הזאבים, טוב מאוד, מותח מאוד, מצמרר ומקפיא. הייתי נותנת לו ציון מצוין, אם לא שחשוב על מספר טוב ממנו.

xyz צודק לחלוטין. אי אפשר להגיע לביקור אצל משפחה שאתה לא מכיר ואף אחד לא נותן לך פרטים ביוגרפיים, ולרצות להבין הכל.
ג'ון ורדון הוא סופר של בלש אחד, עם התפתחות אישית וכרונולוגיה מסוימת. מי שלא קרא את ספריו הקודמים, אולי ימצא עצמו מבולבל כמוך.
את הספרים צריך לקרוא לפי סדר, וורדון סומך בוודאי על העובדה שיש לו קהל שבוי שהולך איתו מספר לספר.
הז'אנר הזה הוא תת סוגה בסוגת ספרי המתח והפנטזיה, היא לא קיימת בסיפורת רגילה. פיטר ג'יימס, פטרישיה קורנוול, לינווד בארקלי, הרלן קובן (בסדרת מיירון), לי צ'יילד ויו נסבו, הם רק חלק קטן מסופרי המתח שכותבים על גיבור אחד, שמשתנה ומתפתח מספר לספר ויש לו היסטוריה. בכל ספר חדש הם מזכירים קצת מהביוגרפיה של הבלש, עובדה שמעצבנת את הקבועים ועוזרת לחדשים.
כבר אגת'ה כריסטי השתמשה בגיבורים קבועים, שלא לומר קונן דוייל. הסיבה מובנת. אי אפשר לכתוב עשרה ספרים על אדם אחד, כי לאף אחד אין ביוגרפיה עשירה כל כך בצרות (שיהיו לך חיים מעניינים, אומר פתגם סיני עתיק), אבל כשאותו בלש ואותו הצוות פוגשים כל פעם בטרגדיה חדשה, זה בהחלט תופס.
אצל רוב הסופרים מן הסוגה הזאת, יש משהו מעצבן. האפיון של הגיבורים הקבועים הוא שטחי ומקובע. לעיתים, כמו אצל פיטר ג'יימס הוא אפילו מגוחך. גם אצל ורדון יש חזרה מעייפת על אהבתה של מדלן לטבע ולסוודרים ישנים.
יכולתי להרחיב יותר, אבל לא כאן המקום.

אתה צודק: אפשר בהחלט להמשיך את החיים בלי לקרוא את הספר הזה. אבל אם מחליטים לקרוא אותו - כדאי לעשות זאת בגישה יותר פתוחה. ספרים מהז'אנר הזה מצריכים מידה מסוימת של מאמץ וריכוז, ואם הקורא לא מוכן לעשות זאת - באמת חבל על הקריאה.
בספרים הקודמים של ורדון אנחנו מתוודעים לבלש בגימלאות ולאשתו. הוא חי מהפנסיה של המשטרה ומהרצאות מזדמנות, היא עובדת כפסיכולוגית, כך שהכול ברור.
החבר הוא לא נצלן - הם כבר ביחד חמישה ספרים, והם משלימים זה את זה ומבינים זה את זה היטב.
האף-בי-איי (המשטרה הפדרלית) לא קשורה לעניין. היה לה תפקיד בספרים קודמים שלו. הגורם הרלוונטי כאן הוא הסי-איי-איי (רשות הביון המרכזית), שהמעורבות שלה בסיפור היא אחת התעלומות, אבל היא מתבררת בעמודים האחרונים, ושם יש אמירה של המחבר כנגד הכיוון שאמריקה הלכה אליו אחרי הפיגועים של 11/9, והקורא יכול לאהוב את זה או לא.

נראה לי שאקבל את הצעתך, ואמשיך את חיי מבלי לקרוא אותו. מהביקורת התרשמתי שאיכות חיי לא תיפגע אם אוותר עליו...אדרבה.

אולי כדאי ליצור רשימת קריאה
"ספרים שמותר להתקרב אליהם רק ביולי-אוגוסט" יש לי כמה שמות...

לא קראתי. ככל שהבנתי מהסקירות שקראתי באתרים שונים, או שאוהבים או שלא אוהבים את הספר הנוכחי.
תודה