ביקורת ספרותית על אגם הזאבים - דייב גרני #5 מאת ג'ון ורדון
ספר בסדר

---

יצא שקימפלתי אל תוך הלילה.
משפט מוזר. כלומר, כמה זמן לוקח כבר לקמפל.
לוקח, לוקח. ואז הקומפילציה נכשלת, בודקים למה, מתקנים ושוב.
אם לא הבנתם את המשפטים דלעיל, לא נורא.
פשוט תאמינו לי שקומפילציות זה לא ממש מה שבא לכם לעשות אל תוך הלילה.
וככה יצא שהספר הזה, שדשדשתי בין עמודיו הראשונים וכבר שבועיים שלא נגעתי בו, והוא עמד לו בקרן זוית כקוד שאין לו מקמפל, זכה לתשומת לב מרוכזת.
מרוכזת יחסית, כלומר. בין תיקון לתיקון, תוך כדי קומפילציה.
והשעה התאחרה, והלכה ונהייתה מתאימה מאין כמוה לקריאת ספר מתח המתרחש במקום קפוא וקודר כמו "אגם הזאבים", שבו מתרחשות לכאורה התרחשויות על-טבעיות, אבל גרני הבלש וכמוהו ג'ון ורדון הסופר אינם מאמינים בתופעות על-טבעיות כך שהכל יפתר בסוף כך או אחרת, אבל בינתיים מפחיד.
בהתחלה, כאמור, דשדשתי.
שוב מדלן עושה פרצופים חמוצים ומתנהגת באופן שקשה לדרג במדויק על הציר הדמיוני שנמתח בין התנהגות מסתורית לפאסיב-אגרסיב.
שוב גרני תוהה מה עובר עליה, שואל ולא מקבל תשובות, ומפסיק לשאול, בטח בגלל שכמו כל גבר הוא יודע שהתשובה האמיתית היא "אם אתה לא מבין לבד כנראה שאין טעם להסביר" ולמה בעצם לא פשוט להניח ששוב נמאס לה שהוא חוזר לחיי הבלשות והסכנה, בעצם.
אה, כי אולי הפעם יהיה הסבר אחר?
טוב, זה כבר חידוש.
ואז התעלומות מצטברות ונערמות, ושום דבר לא מסתדר עם שום דבר, וגם אם פה ושם יש תעלומות שהפתרון שלהן די ברור (ארבעה אנשים חלמו את אותו הסיוט! איך זה יתכן? נו באמת), הסה"כ מבלבל ומותח, וגם מפחיד.
ספר מתח כזה, אין מה לעשות, לא יכול להתרחש בארץ.
אין מקומות כמו אגם הזאבים בארץ.
מבודדים כל כך, קפואים כל כך, נטושים, כאלה שמספרים עליהם אגדות מצמררות, והזאבים מיללים בהם בלילה.
באיזשהו שלב, בכל פעם שגרני יצא לאנשהו והשאיר את מדלן לבד, רציתי לזרוק עליו איזה נבוט.
מה אתה משאיר אותה לבד?? מה, אף פעם לא ראית סרט אימה בחיים?
הזכרתי כבר שהשעה הלכה והתאחרה?
בסופו של דבר, החוט שקשר את כל הקצוות וסגר את כל התעלומות הצליח להפתיע אותי,
לא כולל עלק-טוויסט אפוי למחצה ומיותר למדי לקראת סיום, שגם ילד שכל ניסיונו הבלשי מסתכם בקריאת "חסמב"ה ושודדי הסוסים" היה עולה עליו.
אז לכמה דקות היתה לי תחושה טובה כזאת, של סוף ספר מתח טוב. של פתרון מבריק שמסביר הכל.
ואז פתאום קלטתי את החורים שהוא משאיר, את חוסר ההיגיון שלו.
לפרט יהיה ספוילר, אז תצטרכו להאמין לי.
או לקרוא בעצמכם.
תלוי כמה קומפילציות מחכות לכם.

ויש גם אג'נדה פוליטית שצובעת את סיום הספר, והייתי שמחה להתפלמס איתה רק שתכלס ממש לא בא לי.
אפשר להתפעל מסופר של ספרי מתח שהחליט לתת לספר שלו ערך מוסף של אג'נדה, תהיה אשר תהיה.
אפשר לגחך קצת אל מול היומרנות.
אפשר לעזוב את זה.
אחרי הכל, הקוד התקמפל בסופו של דבר.
והלכתי לישון.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על אגם הזאבים - דייב גרני #5