ביקורת ספרותית על אגם הזאבים - דייב גרני #5 מאת ג'ון ורדון
ספר בסדר

---

#
דייב גרני, הבלש המעוטר בפנסייה, בעל אינטליגנצייה-קרימינלית יוצאת מהכלל, יוצא עם זוגתו לחופשת שלג. ביומיום הם גרים בחווה מרוחקת מהעיר, 200 דונם עם חורשות, נחל ושלג בחורף. הם (בעיקר היא, יש לציין) רוצים לצאת לחופשה לטבע פראי עם חורשות, נחל ושלג... תאמרו – חופשה זה טוב לנפש. שינוי אווירה וזה. נראה לי שלצאת לחופשה למקום שמציע עוד מאותו דבר שיש לך, מינוס הנוחות, מעיד על שיקול-דעת שלא הייתי סומכת עליו.

ורדון הוא סופר אוירה, שבונה על הפחדת הקורא. הוא חוזר שוב ושוב על תיאורי טבע ריק מאדם, עם שלג וקרח מתחת לרגליים, יללות איומות של חיה, או אולי אדם במצוקה? דמדומים וחושך, סיפורי עבר מבעיתים, חזיונות רפאים, רעשים חשודים, דמויות מוזרות ואם זה לא מספיק – יש גם איזכור ה-11 בספטמבר (הספר נכתב ב 2015), סוכנויות לביטחון לאומי, קונספירציות, טכנולוגיה שטרם היכרנו...

לפני כמעט עשור קראתי את שני הספרים הראשונים של ורדון, עם אותו בלש. שניהם היו בינוניים בעיני. לא התפעלתי ולא היה לי דחוף לקרוא את הספר החמישי, שהצטנן בשקט על המדף שלי. החלטתי שעבר מספיק זמן. אולי ורדון השתפר, או שאני אהיה יותר סלחנית.

אז לא. ורדון שומר על רמה בינונית אחידה. אשתו של גרני עדיין מעצבנת. היא ממעיטה במלים ומרבה בפרצופים חמוצים, הבעה מסתורית על פניה, שפת-גופה מתנכרת, בעלה צריך לנחש על מה היא חושבת. והתעלומה? בנוייה על מה שלא יכול להיות, רמזים לעל-טבעי (שכמובן מתבררים כעורבא פרח) עולם הפסיכולוגיה, ההיפנוזה, קצת הומופוביה, קצת היסטוריה, קצת היסטרייה, מלון לעשירים, הנמצא בטבע פראי, עם שלג, רוח מייללת, אגם ומיתוסים מקומיים (בדיוק מתאים לחופשה רומנטית...) יש בספר רעים ורעים יותר, טפשים וטפשים יותר, מוזרים ומוזרים יותר.

מדלן גרני קיבלה את מנת השלג שלה. הייתי אומרת שהכמות צריכה להספיק לה להרבה שנים. אבל נראה לי שהיא לא לומדת מניסיון ובספריו הבאים של ורדון (שאני כבר לא אקרא) היא שוב תרחף מיסתורית וצודקת ותעצבן את סביבתה, חוץ מאשר את בעלה המוקסם. Comme il faut

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על אגם הזאבים - דייב גרני #5