ביקורת ספרותית על אדון האור מאת רוג'ר זילאזני
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 6 באפריל, 2017
ע"י אלון דה אלפרט


****





גאוני.

ממש. כלומר, אולי כל ספר שקוראים אפשר לשייך לסוגה או לזרם או לסגנון, אבל כאן, אני ממש לא יודע. לקחת את היצירה המטורללת הזאת ולקרוא לה "מדע בדיוני" כי היא מתרחשת, נגיד, באחד העתידים הבלתי אפשריים של עולמנו וכי יש לה זיקה לעתידנות וטכנולוגיה ובני האדם וכדור הארץ, יהיה עלוב וטיפשי כמו לכנות את מלחמת האזרחים בסוריה "אי הבנה מקומית". זה לא מדע בדיוני, פשוט כי זה לא העניין פה בכלל. לא הטכנולוגיה (למרות שיש פה משהו כזה, במישרין או בעקיפין), ולא שום דבר אחר שהוא מדעי או בדיוני.

יש פה סיפור, אולי אפשר לקרוא לזה מעשייה, מעשייה מורכבת שכאילו נלקחה מהמיתולוגיה ההינדית או הבודהיסטית (כי משם היא יונקת את רוב רובו של עולם הדימויים והמילים שלה), אבל לא כזו שקרתה או שלא מתישהו בעבר, אלא כזו שמתרחשת בעתיד הרחוק, ולא בהודו אלא במין פלנטת קסם דמויית הודו, כשלתוך מלחמות האלים ובני האדם, הכבוד, הרהב, הקנאה, הזעם נמזגים ברוחב יד היסטוריה עתיקה (כלומר של היום), וטכנולוגיה עתידנית - או מדוייק יותר לכתוב, עתידנית ביחס לתקופה שבה נכתב הספר, דהיינו שנות השישים של המאה שעברה.

העולם המתואר בספר מורכב בעיקרו מהסיפור המיתולוגי המומצא לחלוטין שבו לוקחים חלק של כבוד האלים ההינדיים - ברהמה, וישנו, קאלי, יאמה, גאנשה, קרישנה וכן הלאה (ועל הדרך עיסוק נבון, אגבי ומשעשע במושג האלוהות עצמו) וכמובן שגם התככים, המזימות, הבריתות והמלחמות הנובעות מעולם כזה שיש בו בני אדם וצמחים וחיות, אך גם אלים, חצאי אלים, שדים וכדומה, והן מהנבירה הבלתי פוסקת בשאלות שמעסיקות כותבים של מדע בדיוני אבל לא רק - כמו למשל האם טכנולוגיה היא דבר טוב? והאם מוסרי להרוג או להשתמש בכוח למטרות "טובות"? מה היה קורה אילו הטכנולוגיה והאפשרויות הגלומות בה היו נחלתם של מתי מעט בלבד שהיו ממאנים לחלוק אותה עם שאר האנושות? ומה היינו עושים אילו היינו ממשיכים לעבור גלגולי חיים דרך גופים שהיינו מחליפים כמו בגדים, לתקופה קצרה? ואילו שאלות מוסריות אפשרויות כאלה היו מציפות?

זה נשמע כאילו אני מתאר כאן ספר רציני, פילוסופי כמעט, כבד... כשבמציאות הוא בדיוק ההיפך מזה. הכול כאן טבול בהומור משובח, סרקסטי אבל לא מריר, מעורר חיוך אבל לא מצחיק, קליל ואופטימי ומאוד יוצא דופן. נכון שאין לי הרבה למה להשוות, כקורא שבתולי המדע הבדיוני שלו נבקעו לא ממש מזמן, אבל נדמה לי שמדובר ביצירה מבריקה ממש, ססגונית וריחנית ומשעשעת וחכמה ועוקצנית, מיושנת אמנם אך לא מעופשת. התרגום הארכאי הצליח להשאיר אותה בתחום הנאיבי, המתלהב של תקופת ילדותי, וכך לא הייתי צריך להעמיד אותה במבחנים של הספרות המתוחכמת של היום. בעקבות כך נתקלתי, לראשונה מזה שנים רבות, במילה בעברית שלא שמעתי בעבר ולא ידעתי את משמעותה, גם לא בדיוק מההקשר בספר - ולא מצאתי אותה גם לא אצל דוקטור גוגל. המילה היא "נחשור". שם עצם. נדמה לי שזה משהו מעולם הרכב, סוג של מרכבה, שנגזרת מהמילה "חישור". אבל אני לא בטוח במאה אחוז.

מה היה קורה בעולם אילו אלוהים - תבחרו אתם איזה אלוהים - היה מופיע ומתגלה אל מול בני האדם, ממש כך, במציאות הזו שלנו, עם יו טיוב ופייסבוק, מדע מוחלט, ריאליטי, טכנולוגיה ונאורות. מה היה קורה? עם הוכחה כה ניצחת שמי שצדק כל השנים היו הדתיים? מה היה קורה לנו?

אני מדגדג את המחשבות האלה עם נוצה כחלחלה, ספקנית, והולך לישון.

מזל שיש ספרים.


*****
29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלון דה אלפרט (לפני שנתיים)
תודה אורית
אורית זיתן (לפני שנתיים)
כרגיל, תענוג לקרוא את הביקורות שלך אלון
asheriko (לפני שנתיים)
הספר הכי טוב שלו.
אלון דה אלפרט (לפני שנתיים)
כתבתי שזה מתרחש על פלנטה אחרת. דמויית הודו, אגב. עם אטמוספירה דומה לזו של כדוה"א. אגב, אין שום סיבה ממשית שאני רואה לכך שזה לא ממוקם בכדור הארץ.
דוידי (לפני שנתיים)
ספר בן זונה הטוב ביותר של זילאזני מאז הוא לא כתב משהו קרוב לרמה הזאת, אם כי הראשון בחמישיית אמבר מאוד קרוב לזה.
יצא בתקופה שעם עובד עדיין הוציאו מד"ב ואנשים שתו קינלי, רמז היה מזמן.
אגב אם הבנתי נכון הספר מתרחש על עולם אחר ולא על כדור הארץ...
אלון דה אלפרט (לפני שנתיים)
סחתיין, בת-יה!
לא התרשמתי (מההקשר בספר) שמדובר במשהו כזה ממש, איכשהו נשמע לי שמדובר בעצם קטן יותר, אבל ייתכן בהחלט שאני טועה. גם הכתבה עצמה מעניינת מאוד. תודה רבה, חידשת לי!
בת-יה (לפני שנתיים)
אלון דה אלפרט, הביקורת שכתבת מעניינת מאוד. ומתוך ידע אישי (אם כי אני לא בטוחה לגמרי) נראה לי שהמושג 'נחשור' הוא ניסיון לתרגם את שמם של כלי הטייס העתיקים מאוד - וימאנות - המופעים בכתבים ההודים העתיקים, ושרמז מהם נמצא גם בתנ"ך שלנו, עם עלייתו של אליהו הנביא השמיימה.
אלון דה אלפרט (לפני שנתיים)
התכוונתי יותר ל"עזוב את אלוהים" במובנים הארציים, הבנאליים שבהם אנחנו מציירים אותו. אבל אכן, קצרה היריעה ועייפו הפיקסלים
פרוייקה (לפני שנתיים)
טוב אלון! הבנתי שאתה אומר "עזוב את אלוהים" כוונתך, בוא נתמקד בסוגיות אחרות, והעלית בהחלט שורה ראויה של סוגיות שכל אחת מהן בנפרד יכולה למלא ספרים. אני את אלוהים עזבתי במובן המילולי, אתה כבר מבין מה אני חושב בנושא, בעיקר באשר ל "אל מלא רחמים" אבל מודה שיש הרבה בדבריך כשאתה אומר שכשכלו כל הקצים וממש רע, בסופו של דבר נפנה אליו... הנה זה קרה לי כשאבי המנוח היה במצב סופני וסבל, דבר לא יכול היה לעזור לו. בשקט ובהכנעה פניתי אליו שיעזור... [מודה ועוזב ירוחם...], אבל זה לא עזר. ובאשר אם מאמין צריך לשאול את השאלות הללו? אני חושב שלהם קל יותר מלנו, הם ברובם לא שואלים, כך אלוהים רוצה, ומי אני שאנסה אפילו להבין אותו... סבי שנספה בשואה חי בדלות בעיירה היהודית, אבי היה מעיד עליו שמעולם לא התלונן, "כי ישנו עליון בשמים שיודע בדיוק כמה מגיע לי, כנראה שליותר ממה שיש לי לא הרווחתי..." אבל הוא גם האמין שעינו של העליון פקוחה על עמו ומשגיחה עליו. סופו שמצא עצמו עם אשתו, שתי בנותיו ועוד בן קטן, עם בעלה של אחת הבנות ועולל בן יומו שלא ידוע שמו, באחד מאותם בורות הרצח שהיו לקברי המונים בז'רז'ינסק שבאוקראינה... והשמיים שתקו...
אלון דה אלפרט (לפני שנתיים)
עזוב את אלוהים. אלוהים הוא מה שנעשה ממנו, גם אם הוא המצאה. לאלוהים יש כוח, לא רק בלהפחיד, כי אלוהים הוא מושג שאנחנו זקוקים לקיומו כדי להכניס מעט סדר בכאוס של העולם. בני אדם רוצים להאמין שהמעשים שהם עושים- אכילה, ריצה, דיבור, יצירה, לכולם יש משמעות. שיש סיבה לחיות. שעומד משהו מאחורי כל הסבל, הצער, הכאב והשמחה שהם חווים.(ta) והפעם תורי לצטט את עצמי: למה אלוהים בכלל נחוץ? כיישות תיאולוגית? כנקודת משען ארכימדית? כהסבר והתשובה האולטימטיבית והקהה לכל שאלה שהיא? למה אנחנו פה (כי אלוהים הבטיח). למה סבלנו (כי אלוהים החליט). למה הילד ההוא מת בייסורים קשים אחרי מחלה שהעבירה את משפחתו שבעת מדורי גיהנום (כי אלוהים). למה בסוף כל ספק, שאלה שמישהו עשוי לשאול, מחכה אלוהים (רחום וחנון) עם נבוט? האם יש אלטרנטיבה? והשאלה הגדולה מכולן - האם אנחנו באמת באמת צריכים את אלוהים, רק כדי שכאשר יהיה ממש ממש רע, עד כדי כך שנצטרך להרפות מכל האמונות האחרות, בסופו של דבר נפנה אליו? והאם מאמין אמיתי בכלל יכול או צריך לשאול את השאלות האלה?

פרוייקה (לפני שנתיים)
אהבתי, אלון, והנה דבריי שלי, לא "דברי אלוהים חיים": האלוהים היא המצאה שהמציאה את עצמה, קדמה לה דחיפה ראשונית של האדם שמאז לא מפסיק לפתח אותה. המצאה זאת נשענת בעיקר על אוטוסוגסטיה, תסביכים נפשיים ברמות שימור שונות, פחד והפחדה ובעיקר עשיית כסף, המון כסף להקמת ואחזקת מקדשים, לקיום עלוקות בתפקידי כהונה, כמורה ורבנות. סימום המונים תמימים באמצעות ערכים שברובם לא עמדו להם בשעת מבחן. אל חשש, אלוהים לא יופיע, כי איך אמר ביבי: "אין כלום כי לא היה כלום..." [אני לא מאמין שציטטתי אותו]. אתה מדבר על ספרות בדיונית? שעה שאלוהים ונציגי שירות הלקוחות שלו עדיין מוכרים קמעות תחת כל עץ רענן, בכל צומת דרכים של כבישים סואנים, אל תדאג הוא לא יופיע, כפי שהמשיח לא יופיע, וכפי "שהצדק לא יופע מיד".
לי יניני (לפני שנתיים)
אלון זה אלון....ביקורת נהדרת. תענוג להתחיל איתה את יום שישי
אלון דה אלפרט (לפני שנתיים)
Yaelhar, זה הספר הראשון של זילאזני שאני קורא, ולמרות שהוא משלב פנטזיה במדע בדיוני, הוא יותר קרוב למדע בדיוני אם אני חייב לשייך אותו לסוגה אחת.

דן סתיו, התימה העיקרית בספר היא המאבק בין ה״אלים״ שדוגלים בשימור הכוח לעצמם ולמי שהם חפצים ביקרו, ובהפרדה מוחלטת בין בני האדם לטכנולוגיה ולחידושים טכנולוגיים, ומסכלים כל התקדמות טכנולוגית מצד האדם - כולל אגב בתי שימוש, משקפיים ביפוקליים ומכונות דפוס, ובין ה״אלים״ שדווקא מקדמים רעיונות שיתופיים יותר.
yaelhar (לפני שנתיים)
יפה.
אני לא אוהבת במיוחד את זילאזני. יש לו רעיונות יפים אבל לפעמים מרוב רעיונות אתה נחנק. גם אני לא הייתי מגדירה אותו "מדע בדיוני". הוא כותב יותר פנטסיה, נראה לי.
דן סתיו (לפני שנתיים)
אלון ביקורת מרתקת וכתובה מצוין. האם באמת טכנולוגיה יכולה להשאר נחלתם של מתי מעט? מניח שבמוקדם או במאוחר היא תזלוג החוצה. כך היה מימי פרומותיאוס ועד סוגית הגרעין באמצע המאה שעברה הטכנולוגיה בסופו של דבר תהפוך לנחלת הכלל.
אלון דה אלפרט (לפני שנתיים)
יהונתן גפן כתב פעם, נדמה לי: אלוהים לא קיים. אבל אם כן, מה זה אכלנו אותה
מסמר עקרב (לפני שנתיים)
סביר להניח שמחשש לחרון אפו, הייתי ממהר להחביא את אחד הספרים האהובים עלי ביותר, "מחבואים עם אלוהים" של אוסלנדר, ממהר לכתוב עליו ביד רועדת וואחד קטילה בסימניה, ומראה אותה בגאווה לבעל הבית...
חני (לפני שנתיים)
עצם הרעיון שאלוהים הוא לא מוחשי,לא בשר ודם אלא רוח במובן הפילוסופי
שיכול כמובן להכיל את כל השטויות שאנו עושים כאן זו אלוהות לשמה!
ככה הוא נשגב אפשר ליצוק וליצור אותו כפי שכל אחד מאיתנו תופס את האלוהות.
סקירה יפה.
האופה בתלתלים (לפני שנתיים)
בכללי הקטע של "הדתיים" זה שהם מאמינים בכך שזה כבר קרה, הקטע עם האל שהתגלה, פשוט לפני כמה שנים בזמן שלא היו מצלמות כדי להעלות ליוטיוב.

אחלה ביקורת ;)





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ