ביקורת ספרותית על האם פריז בוערת? - [הוצאה מחודשת] מאת דומיניק לפייר
ספר מעולה

---

לספר, שמתאר את המאבק על שחרור פריז באוגוסט 1944, יש שלושה חלקים: האיום, המאבק והשחרור. כשהייתי בסוף החלק השני ידעתי כבר בדיוק מה אני הולכת לכתוב עליו. זה היה צריך להיות פחות או יותר ככה:

###

אם להיצמד רק לעובדות היבשות, אז ב-24 בפברואר 2004 נולדה בבי"ח מאיר תינוקת מתה.

אבל יש גם גירסא מפורטת יותר למה שקרה אז.

ב-23 באוקטובר בשעות הבוקר הגיעה אישה למוקד נשים ברעננה כדי לעשות בדיקת מוניטור היות שהייתה כבר בשבוע ה-40 להריון ולא היו לה צירים. הבדיקה נמשכה ונמשכה, הרבה יותר מהזמן שנדרש לה בדרך כלל ובסופה פגש אותה רופא וציווה עליה לגשת למיון בבית חולים.

היא הגיעה לשם לקראת הצהרים, קיבלה אותה רופאה צעירה מאד שהסתכלה על תדפיס המוניטור שאיתו היא נשלחה, אמרה שהיא לא מבינה למה הפנו אותה למיון ואחרי שחיברה אותה שוב למוניטור והסתכלה באולטראסאונד אמרה לה שהיא יכולה לזרז את הלידה. האישה שאלה אם זה חיוני והיא אמרה שלא, שהכל בסדר. היא שאלה אם אפשר שתלך הביתה להכין לשני הילדים שיש לה ארוחת צהרים ותחזור בערב. הרופאה אמרה שאפשר.

בערב האישה עזבה את הבית, נסעה לאכול לאפה בכפר סבא, לא רחוק מבית החולים, ואחר כך נסעה אליו יחד עם בן הזוג שלה. בדרך מהחניה אל המיון היא הרגישה פרפורים. לא של התרגשות. פרפורים ממש, כמו של מי שמנסה לשאוף עוד פעם אחת ואין לו אוויר. משהו פירפר בתוכה.

היא נכנסה למיון ואמרה לפקידה שזה מה שהרגישה. קראו לרופאה, אותה רופאה שבדקה אותה בצהרים. היא חיברה אותה למוניטור והסתכלה באולטראסאונד ואז יצאה וקראה לעוד רופא, מבוגר ממנה. אחרי שגם הוא בדק את האישה הופעל פתאם מן נוהל חירום, כשאף אחד מהם לא טורח לספר לאישה מה קורה, למרות ששאלה.

הם שאלו אותה אם אכלה והלבישו אותה בבגדים שלהם וגילגלו אותה על מיטה לחדר ניתוח. כשהגיעו לשם נתן לה הרופא איזה טופס וביקש שתחתום שהיא מוכנה שיעשו לה ניתוח קיסרי. היא שאלה למה והוא אמר שאין דופק. היא שאלה כמה זמן עבר מאז שהגיעה למיון והוא אמר שלמעלה משלושים דקות. היא שאלה אותו מה הוא חושב שהוא יוציא מהבטן שלה אחרי כל הזמן הזה בלי דופק והוא אמר שהוא לא יודע. היא לא הסכימה לחתום.

החזירו אותה לחדר לידה. היו שם היא ובן הזוג שלה ומיילדת אחת. היא לא בכתה אבל זלגו לה דמעות. בלי הפסקה. והיא הקיאה. הלאפה שאכלה התפזרה באופן שווה פחות או יותר על פני כל חדר הלידה. היא לא התכוונה שזה מה שיקרה אבל גם לא היה לה אכפת.

העבירו אותה לחדר אחר, נקי. שאלו אם היא רוצה אפידורל והיא אמרה שלא. היא לא חשבה שיכול לכאוב לה יותר ממה שכבר כאב. שעתיים אחר כך, קצת אחרי חצות, נולדה לה בת. היא לא ראתה אותה.

-

אם להיצמד רק לעובדות היבשות אז באוגוסט 1944 פריז שוחררה מידי הנאצים ע"י בעלות הברית.

אבל יש גם גירסא מפורטת יותר למה שקרה אז. היא נמצאת בספר.

###

זהו. לא התכוונתי להוסיף יותר כלום, אבל אז קראתי את החלק השלישי. המתח, העניין, כל מה שהצליח לרתק אותי בשני החלקים הראשונים כבר לא היה שם. ועדיין, אם רק לא תקראו בקפידה יתרה את החלק השלישי, זה ספר מצויין.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על האם פריז בוערת? - [הוצאה מחודשת]