הוצאה לאור›ינשוף

את הספר מצאתי בספריית רחוב. מהכתוב על גב הכריכה הסתקרנתי: מתח, מחקר, ניסיון להבין את תולדות הרוע, מה מביא אנשים לבצע פשע...
(נוגע בי באופן אישי ומקצועי).
קראתי מעל 100 עמודים (כרבע מהספר), לפני שזנחתיו. הספר נכתב על ידי דניאל הכט, גיטריסט די מפורסם ומצליח (לפי כריכת הספר).
הספר מנסה להיות בו-זמנית ספר מתח, מדעי ורומן, אך בפועל ערבוב הז'אנרים לא מתמזג טוב.
מתח - רמת המתח נמוכה. לא מספיק בכדי לה

ספר מעולה אחד מהטובים של אסימוב. הכתיבה קולחת ובהירה ומפגינה את כשרונו של אסימוב. הספר הוא המשך של מערות הפלדה העוסק בתעלומת רצח על פני כדור הארץ איך אין הכרח לקרוא את הראשון על מנת להבין ולהנות מהשני. בדומה לספר הראשון הבלש ביילי יוצא בלויית עמיתו הרובוט לפענח תעלומת רצח בכוכב לכת מרוחק ודליל אוכלוסין (סולריה) בה חיים האנשים בבידוד כמעט מוחלט באחוזות ענקיות שכל צרכיהם מסופקים על ידי מספר עצום של

לאחר שהעולם נחרב במלחמה גרעינית, רוב בני האדם נאלצו לעזוב למושבות במאדים ובטיטאן ובהמשך לעולמות הווגאנים, בהם שימשו את החייזרים כמשרתים נחותי מעמד.

מפלגת השיבה, תנועה מחתרתית בעלת רשת סוכנים נרחבת בשם הרדפול, נאבקת להשיב לכדור הארץ את תושביו האנושיים, אך אלו נמנעים מכך, ויש להם סיבה.
בני האדם שהמזל האיר להם פנים, שוכנים באיים שלא נפגעו מהנשורת הרדיואקרטיבית ושנרכשו על-ידי הווגאנים. אלו שאית

****



זהו. נגמר. עוד כואב לי החזה. אני עדיין מנסה להירגע מהספר המופלא, המופתי, המרגש עד זוב דם, המטלטל והעוצמתי הזה. לא זוכר מתי נשנקתי לאחרונה מקריאת ספר. כי הוא כל כך חזק, כל כך מדוייק, כל כך מלא אמת וחמלה ואור, שאין, אין דברים כאלה. אין.
לפני כמה שנים גילה לי מנכ"ל משרד פרסום כלשהו את הדבר העיקרי שאסור לפרסומאי לעשות כשהוא מנסה לשווק משהו לילדים. קוראים לזה "WIWAK", וזה ראשי תיבות של "w

זה דבר מאוד מטומטם לעשות, לקרוא ספר המשך לפני שקראת את הספר הראשון, אבל לאהתחייבתי לעשות רק דברים חכמים בחיים. מה גם שלא הבנתי את זה כשלקחתי את הספר לידיים, ואחרי שכבר התחלתי זה לא היה נראה חשוב במיוחד שזה ספר המשך ולא הראשון. ממילא בספרי מדע בידיוני חלק מהדברים לא ברורים ממש בהתחלה והם הולכים ומתבהרים בהמשך.

וכה יצא שקראתי באותו השבוע שני ספרים שונים מאוד זה מזה ובכל זאת שניהם עוסקים בתודעה, בזי

#
השגיאה הכי גדולה שאפשר לעשות לגבי הספר הזה – בעידודה הנמרץ של הכריכה האחורית – הוא להניח שהוא מותחן, עם רוצח, קורבן ועבודת בילוש מורטת עצבים. מי שיחשוב כך אכזבתו מובטחת, וחבל שיתחיל לקרוא אותו. מצד שני נפש (של אחרים...) היא דבר מותח. מהבחינה הזאת אפשר להגדיר אותו כספר מתח.

אחר צהרים שמשי בבילוי עם בעלה ובנה בן השנתיים על שפת אגם, מתנפלת קורה על גבר זר לה ורוצחת אותו בסכין לקילוף פירות שהחזיק

אני מוקסמת מספר ראשון של סופר. אני יודעת שאני לא הגיונית: יש הרבה יותר "ספר ראשון" מספר שני, שלישי או רביעי. לכל סופר יש ספר ראשון. רק הנחושים (והמצליחים) ממשיכים הלאה. אני יודעת את זה, אבל כל פעם שאני רואה "ספר ראשון" אני, שמחפשת כל ימי את הספר האולטימטיבי, חייבת לקרוא אותו.

יש לי העדפה לסופרים אנגליים. אני יודעת שזה טפשי: אבל יש משהו בנופים, ביחסים בין אנשים שם, בהומור, שאינני יכולה לעמוד בפנ

הספר עיר יצא במהדורה מחודשת של ינשוף ספרים מרעננה, מי שלא מכיר את ההוצאה היא נמצאת בחנות מקסימה ומלאת פלאות ברעננה, יש להם קומת מרתף אדירה עם אלפי ספרים שמקיפים אותך, מלא פרנצ'ייז מעולמות פנטזיה ומד"ב ושולחן ארוך במרכז למשחקי שולחן וחוגי משחקי תפקידים. בכל פעם שאני נכנס לחנות אני מיד יורד למטה, לא רק שאלו התחומים שמעניינים אותי, אלא שיש שם אווירה שלא מוצאים היום בחניות הספרים הגדולות, חוויה חושית

עלי לחכות לספר הרביעי בטרילוגיה שיסביר לי כל מה שלא הבנתי? חייתי לי מיום ליום, גומעת בשקיקה את ספריו עבי הכרס של מייקל מרשל, חרדה, מפוחדת, כוססת ציפורניים, אחוזת אימה, מתוחה עד קצה הקרקפת, זוללת שוקולדים בלי סוף, ותשובות אין.
אחרי אנשי הקש נשארתי עם הלשון בחוץ, עם מיליון שאלות ותקוות שמרשל יפתור את החידות בספרו הבא.
קראתי את האדם הזקוף ובמוחי צר המקום לכל התהיות החדשות שנולדו.
ואז התנפלתי על דם