ביקורת ספרותית על אשת חטא מאת פטרה המספאהר
ספר טוב

---

#
השגיאה הכי גדולה שאפשר לעשות לגבי הספר הזה – בעידודה הנמרץ של הכריכה האחורית – הוא להניח שהוא מותחן, עם רוצח, קורבן ועבודת בילוש מורטת עצבים. מי שיחשוב כך אכזבתו מובטחת, וחבל שיתחיל לקרוא אותו. מצד שני נפש (של אחרים...) היא דבר מותח. מהבחינה הזאת אפשר להגדיר אותו כספר מתח.

אחר צהרים שמשי בבילוי עם בעלה ובנה בן השנתיים על שפת אגם, מתנפלת קורה על גבר זר לה ורוצחת אותו בסכין לקילוף פירות שהחזיקה בידה. זה אינו ספוילר – הספר נפתח בתיאור המעשה וכך מוצגת בו הגיבורה. אשה צעירה, שחיה "חיים הגונים" עם בעל ובן פעוט, לכאורה במנוחה אחרי שבוע עבודה. התקף טירוף, גופה מדממת ושאלות ללא מענה. יש פה בלש משטרה המנסה להגיע לחקר האמת מכל מיני סיבות, בעיקר בגלל אובססייה וחוסר יכולת להניח לסיפור שמבחינה משטרתית נראה ברור: יש קרבן, יש רוצחת השמחה להתוודות, עשרות עדים, תיק סגור.

יש אנשים פגומים. חלקם הקטן פגומים מלידה. רובם, כך נראה לי, הופכים פגומים בגלל נסיבות גידולם. כי (גם) אנשים מופרעים מגדלים ילדים – הם יולדים אותם, לא זקוקים לחוק הפונדקאות – והופכים אותם לנשאים לבעייה נפשית, המאיימת להתפרץ. עד שהבעייה מתפרצת, הנשא אינו חושד כלל במחלה המקננת בו... זה הסיפור בספר הזה.

מצאתי אותו ברשימה של פואנטה. (תודה!) והרבה זמן לא הישגתי אותו – ובינתיים הספקתי לראות, בלי לדעת שיש קשר, סידרה המבוססת עליו ("החוטאת") שנהניתי ממנה, אבל אחרי שקראתי את הספר אני חושבת שיוצריה עיקרו אותה מעיקר הטיעונים של המספאהר וסידרו בסרט פתרון נוח לעיכול הצופים, בניגוד לכוונת הסופרת.

קראתי לא מעט ספרים של סופרים גרמניים. בכולם מצאתי נימה סנטימנטלית מובהקת, שחשבתי שהיא תו אופייני לספרות הגרמנית. המיספאהר ילידת 1955 מייצגת היטב את הקו הזה. היא אמפתית (כמעט עד רחמים) לגיבורה שלה, ומתארת ברמת אמינות דברים שלא יאומנו.
והטיעונים שלה? לעולם לא תדע מה מתרחש מאחורי השערים הנעולים של אדם אחר. היכולת לעזור לקורבן – במיוחד אם הוא ילד – מוגבלת עד מאד. השקר הוא, לעתים, ההגנה הטובה ביותר גם בפני עצמך.
ובעיקר – העולם אינו הוגן.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על אשת חטא