את <mark>מייקל מורקוק</mark> קראתי לראשונה אי אז בשנות ה80 בסדרה הלבנה המופתית של עם עובד.
אלריק ממלינבונה הנסיך ,המכשף הלבקן הקסים אותי, בשנות ה90 כשתורגמו עוד ספר שניים בהוצאת גרף (כמדומני) הוא כבר איבד מההילה שלו, לא חזרתי אליו, יותר מ 20 שנה.
"הסדרה השחורה " של זמורה ביתן לא חביבה עליי, אני מתקשה לזכור ולו ספר אחד מתוכה שהיה מעניין , שונה , מיוחד, בעל משמעות. אבל קבלתי ערימה של קלאסיקות מהסדרה הזו אז חש

זוז הצידה טולקין יש עוד כמה חברה מוכשרים בשכונה.

<mark>מייקל מורקוק</mark> מביא גיבור רומנטי מיוסר כזה שלא נראה מאז המאה התשע-עשרה. גיבור עם דילמה מוסרית קשה אשר מלווה ומעיקה עליו (ועל הקורא) לאורך הספר. בעיני מה שבעיקר מרשים אצל מורקוק הוא העולם החי שהצליח לברוא. האווירה בספר חיה ונושמת אף יותר מהגיבור עצמו. הזכיר לי את סיפורי אלף לילה ולילה וזה שינוי מרענן מכל המיתולוגיה היוונית/נורדית שבדרך כלל פוגשים בס