ביקורות ספרים על הספר מנדל של הספרים
|
|
|
|
הו. הספרים של צוויג בד"כ טובים, אולי יש כאלה עם קצת חוסרים נו, רובם טובים, ואפילו מאוד.
אבל הספר הזה באמת פנינתי, כי עם כל המרכיבים שמאפיינים את צוויג, יש עוד איזה מרכיב מאוד דומיננטי.
גם פה הוא מיטיב לתאר את הרגש המופשט בתיאור אותנטי וטוב, מה שלא נתקלים (אני לפחות) הרבה. רק בכמה עמודים שהוא מסביר איך הוא מנסה להיזכר במשהו, תהליך פשוט לכאורה, יש זיקוקים של רגשות והזדהות אנושית שאני בטוח שהרבה יזדהו איתה.
המספר מתאר את איך שהוא מגיע לבית קפה בוינה, ונזכר במפגש שלו עם דמות "מיוחדת" בשם יעקב (ינקף) מנדל, טיפוס עם מין אובססיה לספרים, לא בהכרח לתוכן הספרותי א... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
"הוא לא הבחין בשום דבר. שכן הוא היה קורא כמו שאחרים מתפללים, כמו ששחקנים משחקים וכמו ששיכורים בוהים בקהות חושים באוויר, הוא קרא בכזאת התעמקות נוגעת ללב, שמאז נראית לי הקריאה של כל האחרים סתמית וחסרת הוד".
אחרי שקראתי את הנערה מהדואר נשארה בי סקרנות. רציתי לקרוא משהו נוסף של צוויג כדי להבין ולהיחשף אפילו יותר אל סגנונו הייחודי. "מנדל של הספרים" ישב לו על המדף כבר כמה שנים טובות, והרגשתי שזו הזדמנות נהדרת להמשיך את הרצף של צוויג אבל בקטן, בלי יותר מידי מחויבות.
בפתיחתו הקסומה של הספר דימיתי את דמות המספר לשחקן המציג מונודרמה. סביבו הבמה מלאה בעשן, וא... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כזה ספרון קטן ומשונה. יותר סיפור מספר, ולא לחלוטין עלילתי, ועדיין... קשה להסביר עד כמה הוא מותיר רושם. ובמיוחד על קוראי ספרים. אולי בכולנו יש מנדל כלשהו, ובכולנו קיומו תלוי בניתוק מסוים מהמציאות.
אל תצפו לעלילה אדירה או לרומן מרתק. זה סיפור קטן, כמעט אנקדוטה, ובתוכה משובצים כמה פנינים נדירות של יופי.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אתחיל ואומר כי לא מדובר כאן בספר אלא בספרון של 71 עמודים אותם גמעתי יחד עם הקפה של הבוקר והשאלה הראשונה שעלתה בראשי היא מדוע להוציא לאור ספרון כזה? האם לא עדיף לערוך קובץ עם כמה מסיפוריו הקצרים של צווייג? להוצאה פתרונים, אך זהו הענין השולי. העיקר הוא כמובן התוכן והוא נפלא.
מנדל של הספרים הוא מה שנקרא משוגע לדבר. לו היה חי מנדל בימינו, לבטח היה מאובחן כמי שנמצא על הרצף ברמת תפקוד גבוהה אלא שהימים הם ימי מלחמת העולם הראשונה. מנדל התמהוני משהו, חי בוינה אך הוא בכלל אזרח רוסי ולכן אינו יכול לסחור בספרים.זו הסיבה שהוא עוסק רק ברוכלות ומסייע לכל מי שזקוק למ... המשך לקרוא
31 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיפור קצר, נוגה ועצוב... ועם זאת קליל ו'נעים בגרון'.
צווייג מציג לפנינו בפשטות יפיפייה ונוגעת ללב, את האבל על אדם שאמנם לא הכרנו לעומק- אך נגע בנשמתנו. אדם שהיה למושא הערצה במידת מה, אדם שהיה אמנם ערירי ואף גלמוד- ובכל זאת הפיץ אור שנגע בסובביו. הסיפור כתוב כה טוב, התיאורים שבו כה מפעימים, מדויקים וכנים, וסכל זאת הוא כה קצר- סיפרון כיס ממש, פחות ממאה עמודים אורכו- שאיני מרגישה צורך להכביר במילים. פנו לכם זמן, נישמו עמוק, והתמסרו לאובדן היפיפייה הזה.... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
כשהייתי ילדה קטנה שאך זה החלה לקרוא ונכבשה בקסמם של הספרים, רבות היו הפעמים שהריכוז המלא בקריאה טשטש והעלים את כל ענייני היומיום שחלפו סביבי, בין אם קראו בשמי או עסקו בכל דבר אחר, לא שמתי לב לדבר ממה שהתרחש אלא כשטרחו והגיעו עד אלי ממש באיזו טלטלה שבלבלה את הריכוז. וכזה הוא אותו מנדל גם בבגרותו וזקנתו: אדם בעל נאיביות ילדית וריכוז מלא לעולמם הבלתי פגום, הקוהרנטי, הישר והברור של הספרים.
הרי העולם הגדול שסביבנו מלא באי בהירויות שונות, באילוצים ובפיתויים וברמאויות, בעורמה ובמלחמה, באלימות ובנבזות. את כל אלה עדיף ורצוי לפגוש בספרים אותם אפשר לסגור ולחז... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
צוויג הוא אמן של דמויות. הפרטים. האנושיות. העומק. הוא בורא אותם והקורא ממש יכול לחוש אותם.
כך גם עם מנדל.
דמות מרתקת.
הסיפור עצמו קצת מנוון, אבל זה לא פוגם בהנאה.
... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
מעדן ספרותי קצרצר ונפלא. צוויג בכשרונו לנובלות קצרות מספר את סיפורו של יעקב מנדל - בעל הזיכרון הבלתי רגיל לספרים - שישב בקפה גלוק בוינה ושם מבוקר ועד לילה היה שקוע בעולם הספרים. כתוב נפלא. ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אספן ספרים יהודי גליצאי, עילוי במקצועו,
מהגר מגליציה לוינה.
נקלע לסיטואציה אבסורדית מול שלטונות אוסטריה בזמן מלחמת העולם ה 1.
כתוב מעניין, קולח, קצר וקולע, מרגש ואנושי.
ספר נבואי.
טוב מאוד. ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
המספר נכנס באקראי לבית קפה "גלוק" בווינה, אוסטריה ומיד מבחין שהמקום מוכר לו,
למרות שלמיטב זכרונו לא ביקר בבית קפה זה בעבר.
לאט, לאט, הוא מתחיל להיזכר שבעבר אכן ביקר בבית קפה זה
ובשולחן צדדי, ישב באופן קבוע אדם מוזר שכל עולמו היה ספרים.
האדם הזה היה יעקב מנדל שנהג להגיע מידי יום לשולחנו הקבוע בבית הקפה,
וישב שם במשך שעות רבות.
מנדל לא ניסה להתחבב על מבקרי בית הקפה ובכלל ליצור עימם קשר כלשהו,
אלא עסק בקריאת ספריו ומסחר בהם.
משנזכר המספר בדמותו של יעקב מנדל, הבחין שאין הוא יושב עוד בשולחנו הקבוע
והתחיל להתחקות אחרי קורותיו.
ואז הסתבר לו שעם תחילת מ... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לאחרונה הזיכרון שלי לא רק מאכזב אותי, אלא גם מעורר בי בעתה. שמות של מקומות, אנשים וחפצים נשמטים ממני ועלי לצלול עמוק כדי לנסות להשיבם. הייתי מגיב בביטול אילולא הדמנציה התורשתית, שדווקא היא איתנה בזיכרוני ואינה נשכחת לשנייה.
יעקב מנדל, הלוא הוא מנדל של הספרים, הוא אשף זיכרון. את כישרונו הוא משקיע בשינון שמות, צורות ומחירים של אינספור ספרים תוך מיונם בספריית מוחו. מבוקר ועד ערב הוא מעיין בהם, במעין התמסרות דתית.
מנדל של הספרים, הספרים הם כל עולמו, עולמו הפנימי שרק לעיתים נדירות פוגש את העולם החיצון (לרוב עם לקוחותיו בבית הקפה גלוק). אבל העולם החיצון ... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיפור קצר של צוויג המכיל את כל יכולות הכתיבה שלו, הדוק, מהוקצע, עשיר ונוגע ללב.
סיפור קצר זה יכול להוות מבוא להכרות עם סגנונו של צוויג.
אדם נקלע לבית קפה בוינה לאחר שחיפש מחסה מגשם זלעפות שירד בחוץ. תחילה בית הקפה נראה לו כעוד בית קפה מיני רבים הפזורים בעיר, אך לפתע הוא מרגיש שכבר היה במקום זה. הוא נזכר שבפינת בית הקפה היה שולחן בו ישב יום יום במשך שלושים שנה מנדל סוחר הספרים. בית הקפה היה המשרד, החנות והדואר של מנדל, הוא בילה את כל היום בקריאה במקום זה, אלא אם כן בא קונה לספריו.
אותו אדם שלא ביקר במקום במשך מספר שנים תוהה היכן נעלם מנדל? מסתבר שבעל המק... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
היום בזמן העבודה החלטתי לקפוץ לסטימצקי ולקנות את מנדל של ספרים, נכנסתי אל סטימצקי, מצאתי את מבוקשי החלפתי כספים והמשכתי שמח ומאושר חזרה אל החנות. כבר בדרך התחלתי לקרוא, עיניים בספר, ראש טיפה מכופף, עושה דרכי בקניון ההומה. הגעתי אל החנות והתיישבתי להמשיך במלאכת הקריאה. מיד אחרי נכנסו לקוחות, איך לא בעצם? חוק מרפי, מרפי המניאק... החלטתי לעשות ניסוי והשלכתי בדרמתיות את הספר מהיד על התיק לידי, לפתע כמו קסם הלקוחות איבדו עניין ובחרו לצאת, "אוה יקר פה, בואו נסתלק", שמח ומאושר בשנית הושטתי יד אל הספר והמשכתי לקרוא, לא הספקתי לסיים משפט וחצי והחנות התמלאה בנוד... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
חיפשתי "להעביר" כמה שעות בגשם השוטף במחוזותינו בימים אלה,
ולמרות שלל המטלות שעל שולחני הוירטואלי, נכנסתי לחנות ספרים שנקרתה במקרה בדרכי לחפש איזו קשת צבעונית רגעית למלא את החלל שנוצר.
את סטפן צויג אין צורך להציג - האיש שכתב על העולם של אתמול, משרבט בקלילות סיפור קצר שיש בו להגיד הכל על היות המין האנושי בין חלוף.
את הוצאת הספרים 9 נשמות לא זכרתי - אך אהבתי לקרוא שתחביבה הוא הגילוי - אין גילוי משמח יותר כמו ספר קצר ואיכותי.
נכתב לפני כמעט 100 שנה ונראה כאילו נכתב רק אתמול על אחד מאיתנו.
לכל אלה שאוהבים 15 דקות של קריאה מזוככת לנפש האדם בימים גשומים (ואול... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני זוכרת לפני כמה שנים בשבעה על אבא באו המוני אנשים לחלוק לו כבוד אחרון. את רובם לא הכרתי. היו אלא אנשים שחלקו אתו זמן חיים בתחנות השונות שעבר מאז הגיע ארצה.. כמו שמועה על מותו שהתעופפה מפה לאוזן ובלי שנרגיש היה כינוס של אהבה. הרגשתי שלא הכרתי אותו מספיק. באותו רגע בהחלט נפלו כמה אסימונים. פתאום הבנתי ממש את הארעיות הזו שלנו כאן בחיים ומה זה אומר הגעגוע התמידי הזה. ולא משנה מה נצבור מבחינת חומר. הרוח תמיד תמשיך לשאת את דברינו. זו הירושה שנשאיר אחרינו, הרוח.
ובאותו הקשר הספרון הקטנטן הזה בתמציתיות של צוויג, מגלה לנו רק מה שהקורא צריך בשביל לנשום את ... המשך לקרוא
28 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סטפן צוויג כתב באותה טבעיות שנשם. הוא לא שם קץ לחייו, הוא פשוט שם קץ לכתיבתו. אני שואפת לכתוב כך אבל עם כל ספר שלו, גדול, קטנטנן או לא לגמרי מוכן ("קלריסה"), מתחוור לי גודל המרחק שעלי להדביק ויוצא לי כל האוויר. נו, אני חושבת, יש שמגיחים לאוויר העולם ועטם בידם, ויש שאינם. כתיבה כה יפה ובהירה אינה יכולה ליפול בחלקו של כל אחד. אני מתכרבלת עוד קצת בזרועותיה המכוסות של העצלות, אשר במסווה של צניעות יתר אינה ששה להפשיל שרווליה, ואז נאנחת קלות ומכירה באמת. הן סטפן עצמו העיד ב"עולם של אתמול" על השעות הרבות שהיה מתאמן בכתיבה באמצעות תרגומי-שפה של מחזות ורומנים, והמלי... המשך לקרוא
31 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
גיבורו של הסיפור הוא אנטי-גיבור העונה לשם יעקב מנדל, שסיפורו מסופר ע"י המספר האלמוני שנים מעטות לאחר מותו. דמותו דמות מעונה מכתבי הקודש הניחן ביכולות על-אנושיות או מלומד השוקד על שולחנו מראשית תקופת הזוהר של עידן הנאורות באירופה של קאנט. מנדל של הספרים היה נואם דגול בעולם של חרשים, צייר מחונן בעולם של עיוורים. הקשר שלו לבני האדם נוצר דרך המילה הכתובה, דרך יכולת פנומנלית לזכירת פרטים הנוגעים לספרים, ודרך התמסרות חסרת פשרות לנושא אחד ויחיד שהעלים לחלוטין את כל תחומי החיים התרבותיים האחרים – התמסרות לעולם הספר. המחבר זוכר את מנדל במעומעם ובערגה, מתו... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אמנות כתיבת ספרים בגודל מלא ואמנות כתיבת סיפורים קצרים הן אמנויות כמעט שונות ולא תמיד מי ששולט באחת, שולט בשניה. צוויג נהדר בשתיהן. בעבר כבר כתב צוויג על סוד הצמצום – כתיבה ללא שומן מיותר, ללא להג מייגע. זה ניכר בכתביו המזוקקים וזה מבורך.
66 עמודים מכיל בסך הכל הספרון שלפנינו, בגודל הקטן של תשע נשמות, אבל עולם ומלואו נפרש לפנינו, למעשה, עולם שנהרס ואינו עוד. הטרגדיה הגדולה ביותר היתה מלחמת העולם הראשונה, לא השניה. העולם שלאחר מלחמה זו לא דמה במאום לעולם שלפני המלחמה.
המספר בספור הקצר שלפנינו מבקש לברוח מהגשם. הוא נכנס לבית קפה בווינה, מוסד בו לא רק שות... המשך לקרוא
40 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יהודי ממוצא רוסי יושב בתחילת המאה העשרים מוקף ספרים ליד שולחן קבוע באחד מבתי הקפה בוינה. נראה שאין ניגוד גדול יותר מהיהודי התמהוני - לבוש במעיל בלוי, מרכיב משקפיים עבות, מרוכז בספריו ולא נותן דעתו על הסובב אותו, ובין בית הקפה בוינה שמאפשר אתנחתא קלילה מיום שיגרתי. אבל זה מה שצווייג רצה להדגיש: את הפער שבין "קודש" ל"חול". את הפער שבין העולם "המודרני" לבין ההתמכרות לידע של גיבורו.
מנדל היהודי הוא הספרן האולטימטיבי. הוא בעל זיכרון פנומנלי לספרים. שנת הוצאתם, המקום בו אפשר להשיגם, מחיר של עותק חדש וגם של משומש. כל הזכרונות אצורים בראשו, הוא אינו משתמש בעזר... המשך לקרוא
49 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אל שולחן פינתי קטן בקפה ״גלוק״ הווינאי בתחילת המאה העשרים ישב יום-יום מהגר יהודי מרוסיה. תכירו: יעקב מנדל. מבוקר עד ערב נבר מנדל באדיקות טקסית, כשיכור השותה כוס אחר כוס של המשקה האהוב עליו, בספרים, בקטלוגים, ברשימות ובפתקאות, וחקק אותם בזיכרונו.
העולם החיצוני ומאורעותיו היו זרים לו. אספני ספרים, חוקרים, סטודנטים וסתם אנשים שחיפשו ספרים נשכחים עלו לרגל אל השולחן הפינתי בקפה, והאיש שזכר את כל הספרים שאי פעם ראה, מצא להם את מבוקשם.
הסיפור מתרחש הרבה אחרי שיעקב מנדל עזב את קפה ״גלוק״ ואף אחד כבר לא זוכר אותו. מה עלה בגורלו? מי יזכור לפענח את תעלומות חייו... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
תענוג צרוף ומעורר קנאה. כמה כשרון התאסף לתוך אדם אחד (צוויג). שטף של דימויים מעוררי התפעלות שלא מקהים את הקורא וממשיכים להעלות חיוך גם בסיום פסקה שמכילה עשרות מהם. סיפור קטן, מוגבל בזמן ובהתרחשויות שמקרין לכל רובד קיים של הקיום שלנו. וכל זאת דרך עינו החדה והמדוייקת של המחבר.
והנה פנינה אחת שבה המספר מתאר את תכסולו נוכח נסיון להזכר במשהו:
"אבל ככל שניסיתי להיאחז בזיכרון הזה, כך הוא נמלט חלקלק ומרושע יותר — כמו מדוזה המאירה באור קלוש בקרקעית העמוקה ביותר של התודעה, ובכל זאת אי אפשר לתפוס אותה, לאחוז בה. לשווא הצמדתי את מבטי לכל אחד מפריטי הריהוט"... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מה רב כוחן של המילים. נראה לי כי כוחן עולה כשהן יוצאות מרב אומן כשטפן צוויג. זוהי יצירה אשר עיקרה הינה אווירה וכשרון ייחודי של נפש יהודייה אחת העונה לשם מנדל. לפני מלחמת העולם הראשונה ובמהלך מלחמת העולם הראשונה. היצירה מאוד קצרה בהאזנה אמורה לקחת בערך כשעה.
האווירה בבית הקפה "גלוק" של וינה מורגשת היטב, לפני מלחמת העולם הראשונה. ממש אוצר, לטעמי. איני רוצה להרחיב מדי לגבי היצירה. רק אומר כי היצירה ריגשה אותי מאוד ונהניתי מאוד.
הרגשתי איך הגלגל חוזר.."אירופה נטרפה עליה דעתה" , במילותיו של שטפן. (זהו לא מגלה יותר..)
ממליצה בחום.
בסיום העלילה, מצורפות ה... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
