ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 23 בינואר, 2019
ע"י Rasta
ע"י Rasta
היום בזמן העבודה החלטתי לקפוץ לסטימצקי ולקנות את מנדל של ספרים, נכנסתי אל סטימצקי, מצאתי את מבוקשי החלפתי כספים והמשכתי שמח ומאושר חזרה אל החנות. כבר בדרך התחלתי לקרוא, עיניים בספר, ראש טיפה מכופף, עושה דרכי בקניון ההומה. הגעתי אל החנות והתיישבתי להמשיך במלאכת הקריאה. מיד אחרי נכנסו לקוחות, איך לא בעצם? חוק מרפי, מרפי המניאק... החלטתי לעשות ניסוי והשלכתי בדרמתיות את הספר מהיד על התיק לידי, לפתע כמו קסם הלקוחות איבדו עניין ובחרו לצאת, "אוה יקר פה, בואו נסתלק", שמח ומאושר בשנית הושטתי יד אל הספר והמשכתי לקרוא, לא הספקתי לסיים משפט וחצי והחנות התמלאה בנודניקים חדשים. דאמ יו אול! הנחתי את הספר בצד ובחרתי לחכות שאחזור אל ביתי השפוי והשלו ושם בחדרי אקדיש לספר את מלוא תשומת הלב.
והנה אני כאן לאחר חצי שעה של תענוג צרוף, יצירת מופת גדולה, קסם ספרותי שמסתתר מאחורי כריכה עדינה שלא אומרת יותר מידי, ספרון קטן חמוד ולא מאיים בכלל. לאחר קריאת הספר הכריכה קבלה משמעות חזקה אף יותר, מלנכולית מאוד, מסקרנת, מסתירה את קורות חייו של אדם מיוחד במינו, זן שנכחד.
היה אדם ושמו יעקב מנדל שספרים היו כל עולמו. אדם שחי את חייו דרך המילה הכתובה, דרך ספרים, ראה דרכם והתעסק רק בהם. אף דבר אחר לא עניין אותו, שום דבר מהעולם החומרי והחדגוני הזה שנוצר סביבו. עולם שאין לו שום עניין ורצון להכיר ולהשתלב בו. הוא ישב בבית הקפה שלו יום אחרי יום באותו השולחן באותה הפינה וקרא בספריו. אוכל ושותה מעט, מזין בעיקר את המוח.
לקוחות מכל שכבות האוכולוסיה עשו איתו עסקים, אנשים בעלי שם ומעמד גם. ידע איפה לחפש ואיך למצוא. ואז קרה המקרה. מקרה שהפך את עולמו ומנדל כבר לא היה מנדל. מה קרה לאדון הנכבד, לרוכל הספרים?
נדהמתי מיכולת הכתיבה של צווייג, מהשפה המרגשת והתיאורים היפים, המלנכוליים ומעלי החיוך. כתיבה ששובה אותך. שמשאירה חותם. רציתי לקרוא עוד ועוד ושהספר לא יגמר, ייחלתי לשלומו של מנדל ובאמת שמחתי כל כך כשחזר אל בית הקפה. רק שכבר היה מאוחר מידי ואותו אדם חזר אדם אחר, מסביב אנשים התחילו לשכוח והמשיכו בחייהם ומנדל התאדה כטיפת מים ביום שמש חם והשאיר אחריו בעיקר זכרונות שמצאו מחסה אצל מעטים שבהם הצליח לגעת, לרגש ואולי גם מעט להשפיע.
צוויג בחר להתעסק בשאלה הגדולה ביותר שידעה האנושות, שאלת הקיום, המהות שלנו. מי אנחנו ומה תפקידנו בעולם. האם יש מטרה? חומריות אל מול הרוח.
דבר אחד בטוח - "היותנו בני חלוף ונשכחים מהלב".
רוצו לקרוא.
23 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אור שהם
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
כתבת נפלא Rasta.
|
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
תודה Tamas, גם הספר הזה מחכה על המדף.
רוק אנד רול אמיתי של שנות ה-90! אהבו להרוס דברים. |
|
|
Tamas
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
יפה כתבת. והכתיבה של צוויג אכן מקסימה. ממליצה גם על "קוצר רוחו של הלב".
ד.א. פתאום שמתי לב כי התמונה שלך די מתכתבת עם השם רק ללא ה- (HAׂ)RASTA |
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
תודה כרמליטה, העולם של אתמול לחלוטין אצלי ברשימת הקריאה.
|
|
|
כרמלה
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
סקירה יפה. תודה ראסטה.
הספרון הקטן והנהדר הזה מגלם כמה מעקרונות חייו של צוויג, כפי שביטא אותם ב"עולם של אתמול", שמומלץ מאד לקוראו. |
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
אין כמו להיכנס לחנות ספרים יד שניה מבודדת ושקטה, מלאה באוצרות.
תודה פאלפ. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת מקסימה.
יש לי פטיש של כניסה ושהות בחנויות הספרים. והחשש שלי הוא שכמו מנדל, גם אותן החנויות יעלמו יום בהיר אחד, הגם שבשנים האחרונות רק רשתות ענק מפלצתיות מצליחות להחזיק בהן. נישאר עם 'ספרים' דיגיטליים ההזויים והבלתי ניתנים לקריאה, שלא לדבר על הריגוש.
|
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
תודה יעל.
|
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת יפה.
|
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
.
|
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
אני מקווה שהילדים שלך יהנו מהספר כמו שאנחנו נהננו, למרות הכל, אולי אפילו ירגש אותם מעט.
תודה אדמה. |
|
|
אדמה
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
תודה Rasta, זה באמת ספר מקסים.
בעידן המרשתת התפקיד של סוכני זיכרון הולך ופוחת. כשהילדים שלי יגדלו ויקראו את הספר הזה, הם לא יבינו מה סוד קיסמו של מנדל. כי את מנדל הם מכרים בשם 'גוגל'.
|
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
תודה מחשבות.
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
יופי של סקירה ליופי של ספר.
|
23 הקוראים שאהבו את הביקורת
