ביקורות ספרים על הספר האגם - רומן
|
דבר אחד בטוח, יושימוטו יודעת לכתוב. היא גם יודעת לבחור את המילים הנכונות ולפרקים אפילו לרגש. לסיפור יש פוטנציאל, אבל...
תאמינו לי כשאני אומר שקל מאוד לפתוח אצלי את הברזים, אני לא עוטה שריון, קל מאוד לחדור אותי, אני מתרגש בקלות מדי. את זה קיבלתי מאמא שלי, ואמא היא נושא רגיש אצלי. אז כשצ'יהירו סיפרה על התקופה האחרונה עם אמא שלה כשהיא מתרוצצת בבית החולים ומסייעת אותה ותומכת בה לפני שנפטרה הברזים נפתחו, אבל תהיו בטוחים שזו לא עבודה קשה במיוחד לגרום לי לדמוע ב8 בבוקר באוטובוס בדרך לעבודה.
יש בעיה עם רגישות יתר היא מתעתעת, בעיקר בספרים וסרטים, ולכן נשאלת ה... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
ספרות יפנית זה כמו גלידה פסטוק: אפשר להסכים שהיא טובה ונעימה, אבל היא לא לכל אחד. אני שוחרת ספרות יפנית ויש לי קילומטראז' לא רע בנושא. "האגם" של בננה יושימוטו יושב לי על המדף כבר המון זמן, ורק עכשיו הצלחתי לשכנע את עצמי להרים אותו. למה? כי הייתה לי תחושה שאת גלידת הפסטוק הזו אני לא אוהב.
וטעיתי.
אבל גם צדקתי.
צ'יהירו, ציירת קירות למחייתה, חיה בגפה ומהרהרת בזכרונות שהשאיר מותה של אמה, שנפטרה בטרם עת. לתוך חייה הפשוטים נכנסת אהבה יבשה וסוערת במקביל: נקג'ימה, סטודנט גמלוני לגנטיקה. הם שכנים, מתבוננים זה בזה מהחלון, עד שדרכיהם מצטלבות. נקג'ימה סוחב עמו סודות ... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיפור אהבה ביפן, בין צ'יהירו - אמנית ציורי הקיר, לבין נקג'ימה - סטודנט -חוקר גנטיקה.
צ'יהירו מתגוררת בטוקיו לבדה ומתמודדת עם הפרידה מאמה.
כך גם נקג'ימה.
הסיפור מתחיל בעצלתיים, מפגש בין שכנים, הנפגשים מחלון דירותיהם..
צ'יהירו ונקג'ימה מתוארים כטיפוסים מוזרים ובודדים ואפילו מערכת היחסים הנרקמת בינהם, מוזרה ועגמומית.
כל אחד נשאר עם מחשבותיו, זיכרונותיו ובעיקר מתרפק על קשר הדוק עם אם שכבר איננה..
הכל מתנהל לאיטו ונראה שהסיפור לא מצליח "להתרומם"
ואז, רגע לפני שמאבדים סבלנות,
מתחילה תפנית קלה בעלילה שמעוררת סקרנות.
גם כשלקראת סוף הסיפור, ה"סוד" הגדול של ... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הוי בננה, בננה –
כישפת אותי.
במילותיך המעטות אך הכל-כך מדוייקות.
בעומק הרגשות כמו עומקו של אגם.
בטיבו של הסיפור כמו טיבו של אגם.
לפעמים האגם עכור ולעתים צלול, אך גם אז מחוללים הזרמים סערות גדולות במעמקיו הלא נראים.
היפנטת אותי
ביש וגם באין שעולה מתוכו – כמו בשיר הייקו טוב.
בשילוב הנכון, לטעמי, בין ריאליזם לקורטוב של פנטזיה וקמצוץ מיסטיקה.
באווירה העגמומית היפנית השורה על הספר, שכל כך אהובה עלי.
שבית אותי
בכוח ובתקווה העולה מהסיפור.
בכוחם של צ'יהירו ונקג'ימה ,שתי נשמות התועות בדרכי החיים,
לתמוך זה בזה וכך להתגבר ולצמוח-משהו מתוך קשיים איש... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בספר זה יש סיפור אהבה מיוחד ואולי זה כך ביפן, הספר לא זורם בכתיבתו ולכן היה לי קשה לסיימו. אין בספר התחלה מוגדרת ולא סוף מוגדר. פה יש לנו קטע מסיפור אהבה שבטח יתפתח ואולי אף יהיה חלק שני לספר. אני נוהגת לסיים לקרוא ולא להפסיק ברוב הספרים. או כמעט את כולם. הספר הזה היה קשה לי כי הכל קורה שם באיטיות שכפי הנראה אופיינית ליפנים. ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בעיני הסופרת בננה יושימוטו היא אחת הסופרות גדולות של זמננו. כנראה שאני לא היחיד שחושב ככה כיוון שספריה חוצים יבשות וארצות והשפעותיה ניכרות בסגנונות כתיבה של סופרים רבים שרואים אותה כמודל לכתיבה מדויקת.
. הכתיבה היפנית היא כתיבה מצומצמת, מאופקת ומדויקת, מבעד לאיפוק מסתתרות טלטלות רגשיות משברים ורגשות סוערים. חיים שלמים על בין גבולות שונים . היכולת של בננה יושמיטו לשוחח עם הקורא באופן אישי ולעטוף אותו בדכדוך או אושר גדול היא קוסמית. אני קורא אותה באופן קבוע כדי להבין ככותב את דרך המחשבה המדויקת שלה. בעיני היא נפלאה עד העצמות.
כל ספר של הסופרת הוא ד... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחרי שקראתי את "המטבח" המצוין של יושימוטו מאד רציתי לקרוא ממנה עוד. לצערי האגם לא עלה על הציפיות. כמו שאמרו קודמיי, קו העלילה נשמע מבטיח ובאמת הזכיר קו שגם מורקמי יכל לכתוב בו: שני אנשים מכונסים בעיר הגדולה שרואים אחד את השנייה בקביעות דרך החלון מתחילים לרקום קשר עדין ביניהם. אך לצערי שם הדמיון וההבטחה גם מסתיימים.
רק במידה ואתם מעריצים אדוקים.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אין עליה - על בננה. יצירה מעולה על פי דרכה ומומלצת לאוהביה. בסגנונה הרזה והדק שוזרת בננה סיפור הכולל אהבה שרובו נמצא מעל,מתחת ובתוך המילים.
ציטוט - "למרות הקושי שמחתי שלפחות כמה נשים מהשכונה וכמה מחברותיה המעטות של אמי עמדו לצדי והציעו לי ידידות וחמימות. ביליתי בחברתן רגעים נעימים, שתינו תה יחד. בסופו של דבר, לחיים יש גם צדדים טובים. וכשמשהו רע קורה, דווקא אז הצדדים הטובים של החיים בולטים יותר. עובדה זו מצערת , אבל נכונה. גם אם נשים אלו לא אמרו זאת במילים עיניהן דיברו אלי :" אנחנו יודעות עד כמה עמוק כאבך"
ועוד אחד מני רבים - " הזמן שלנו לא באמת עומד מלכת. ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
צ'יהירו היא אמנית. היא, על פי עדותה, אינה טיפוס קונפורמיסטי (לפחות לא, כנראה, במונחים יפנים). אהובה נקג'ימה הוא "עוף מוזר". אינני פסיכולוג או פסיכיאטר ולכן לא אנסה לאבחן אותו. הוא מסתיר טראומה קשה בעברו וזו מתחוורת לקראת סוף הסיפור. גם הרקע של משפחתה של צ'יהירו אינו נורמטיבי למהדרין.
היא מתייחסת בבוז לא מבוטל לחברה היפנית "בחברה שלנו כולנו רגילים לקבל את הדין..בכל מקום יש אנשים המנסים למצוא רווחים קטנים בדרכים מפוקפקות אלה. כבר ראיתי איך למען הרווח הקטן הזה, אנשים מאמצים במיומנות רבה נקודת מבט של אדם אחר, מדחיקים את דעתם האישית, איש אינו נוטל אחריות,... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
האם העבר שלנו משתנה כשאנחנו מתאהבים? האירועים והדמויות נשארים במקומם, אבל משהו במשקל הסגולי שלהם משתנה. נוכחותו של אדם-שטן בילדותך יכולה להפוך למשב מרוח רפאים, ופצע שדימם נהר אולי נהיה רק חבטה קטנה ממגירה שנשארה פתוחה. זה, במילים ארציות בהרבה, מה שמתואר בספר הזה.
כל אדם שהביט לרגע בשותפ/ה לחיים, אולי באור ראשון, אולי במרחק בתוך קהל רב, והרגיש את הלוחות הטקטוניים זזים ממסלולם ומשנים את גורלו, מצילים אותו, יבין מה מסופר כאן.... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
ספר מתעתע. בכריכה האחורית כתוב בציטוט מלייבררי ג'ורנל על אלה המחבבים את הגיבורים המתעתעים של מורקמי, שלא יטעו אם יצטרפו לבננה יושימוטו. האם בכתר לא סמכו על כך שנחבב את יושימוטו גם כך?
אז למה ספר מתעתע? כי הפוטנציאל שלו גדול, הביצוע לא משהו והתעלומה די סתמית, למרות שבזמנים אחרים היא היתה יכולה אפילו להיות סנסציונית.
צ'יהירו היא בתם של בעלת באר, זוגתו שלא מנישואין של אביה של צ'יהירו. האם מתה לא מכבר וצ'יהירו מבכה את מותה. תוך כדי היא מכירה את נקג'ימה הסטודנט הרציני, הרזה, כבד הראש. נקג'ימה גר בבנין שמול צ'יהירו, למרות המרחק והמרעש הם יכולים איכשהו לתקשר ו... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
מצטערת לקלקל את הביקורות הטובות. למרות סגנון הכתיבה הנעים והאיטי, לא התחברתי לרגשות המתוארים בסיום הספר, משום מה נראה לי לא אמין.
הספר נחמד ולא מעבר. ניתן לוותר.... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מדברת לקירות
כמה עצובה וכואבת יכולה להיות הבדידות, עד כמה מפתיעה יכולה להיות האהבה. לאותם מחוזות של בדידות ואהבה הוליכה אותי בננה יושימוטו, דרך סיפור שלכאורה לא מסופר בו הרבה, אבל יש לו מחוות קטנות ועדינות הבונות סיפור קטן ומופלא.
כאב הבדידות של צ'יהירו, ציירת החיה לבדה בטוקיו המנוכרת, הציף אותי בעוצמה, כשהתוודעתי בתחילת הסיפור למסע פרידתה מאימא הגוססת, ולהרהוריה העצובים על ילדותה ובבגרותה.
צ'יהירו, מציירת על קירות חשופים וחיצוניים, כאלה שמכילים את פגעי הזמן, ושתוחלת חייהם מוגבלת, היא חייה כאן ועכשיו, ממוקדת בחוויית היצירה, ולא בהכרח בתוצא... המשך לקרוא
28 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי כל כך הרבה המלצות על "האגם" של בננה יושימוטו, עד שהייתי חייב כבר לקרוא אותו ולשפוט בעצמי. סך הכל מדובר בספר שהוא די "בסדר" אבל ממש לא יותר מזה.
הסיפור הוא סיפור אהבה בין שתי נשמות תועות ותוהות המחפשות את דרכן בחיים. הסיפור הוא די מלנכולי וגם בשלב בו שני הגיבורים, צ'יהירו ונקיג'ימה, מבינים כי הם מאוהבים זה בזו, לא נראה כי הם חשים איזה אושר יוצא דופן. בכלל נראה כי אלו שתי דמויות אשר המילה "אושר" זרה להן.
אין זה סיפור אהבה נוסח רומיאו וג'וליה אלא משהו שונה לחלוטין הנמצא בקצה השני של הסקלה. לכל אורך הספר יוצרת הסופרת את ההרגשה כי החיבור בין צ'יהירו ונק... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
תתארו לכם עולם אחר, יותר נוגה ממה שהוא ככה...
תתארו לכם: אגם - לא גדול לא קטן. חיוור ומעורפל. תתארו לכם סביבו עצי דובדבן עירומים מעלים ומפריחה כמעט שקופים, שבירים ושבריריים, נפיצים. תתארו לכם, שם ברקע, נעות שתי דמויות (גבר ואישה) - הן שקופות ושבריריות כרוחות רפאים חיות שם בשקט קר ובבדידות, נראות כעשויות ממים (יש לדעת כאן לא מביעים רגשות וכאן ברור - האופטימיות מאיימת). תיארתם לכם את תמונת הכפר - מינימליזם יפני נקי - התמונה מאוד עדינה שקופה... קפואה על מקומה. (נעזוב את התמונה הזו כאן, תגיעו אליה בעת קריאת הספר).
והנה עוד תמונה אחת: המקבילה העירונית, טוקיו - או... המשך לקרוא
37 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
ספר עצוב. כל כך עצוב, אך יחד עם זאת קסום, מהפנט ומוזר בדרכו היפנית הייחודית.
"האגם" עוסק במערכת יחסים מהוססת ומיוחדת בין שני צעירים יפנים בודדים ומנותקים, החיים הרחק ממשפחותיהם, או ממה שנותר מהן, ומנסים ליצור קשר אנושי בעולם מנוכר. צ'יהירו, המספרת, איבדה לא מזמן את אימה האהובה. כבת לא חוקית, היא ממהרת לעזוב את העיירה בה גדלה ולנסות את מזלה כסטודנטית לאמנות וכציירת של ציורי קיר בעיר הגדולה, טוקיו. באופן מקרי, היא נתקלת בנקג'ימה, שחלון חדרו נפתח אל מול חלונה. חילופי המבטים משני צידי הרחוב מתפתחים לחילופי מילים, למפגשים ולקשר כן, חשוף ומיוחד במינו. נקג'ימ... המשך לקרוא
40 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מקסים, ייחודי ואופטימי.
להלן ציטוט מעמוד 164 שהינו העמוד האחרון בספר: "הסבירות לכך קלושה, אבל אין כל רע בתקווה קטנה. מי אמר שאי אפשר לחמם את האיברים הקפואים בחומה של להבה קטנה של תקווה".
אני חושבת שבשביל כמה ימים אפורים, שלעיתים כולנו נתקלים בהם, כדאי ורצוי לאמץ את המשפט הזה תמיד.
זהו סיפור על שני אנשים שונים מאוד האחד מהשני ולמרות השוני, יש ביניהם המון מהמשותף. אם הייתי נאלצת להאזין לסיפור הזה מעל גלי האתר, אני מניחה שהקרין היה מקריא אותו לאט לאט ובמיתרי קול משומנים היטב.
צ'יהי'רו ונקג'ימה - הקשר שנרקם ביניהם לאורך כל העלילה מיוחד, מעניין ויש בו... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעורר מחשבה.
מסגרת העלילה פשוטה: צ'יהירו,ציירת יפנית פוגשת את נקג'ימה ונוצר קשר ביניהם.
אין הוא קשר רגיל. זהו קשר של שניים הנושאים עבר בעל טראומה שהבולטת ביניהם היא זו של נקג'ימה.
הספר מתאר כמה תהליכים שהם אחד.
- התקרבות בין השניים, זהירה , מתחשבת אולי יותר מדי, נותנת מרחב ואוטונומיה הדדים, לחיות ולהיפתח תוך כדי צבירת אנרגיה.
- יש תיאור של חינוך ועיצוב האישיות. כאשר חווים טראומה , הנפש מנסה לבנות מסגרת. לעיתים התוצאה היא קרעים ,מנגנוני הגנה והסתגרות.
הכתיבה מצויינת. כמו צייר שמכסה שטח על ידי מריחות של שכבה אחת על השניה, כך כותבת הסופרת וחושפת את סי... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
