ביקורות ספרים על הספר בעלת הבית - זוכה בפרס ספיר לשנת 2013
|
כנראה שבשנת 2013 לא היו ספרים טובים יותר כך שספר בינוני זה זכה בפרס ספיר. באמת לא משהו. ניסיון לצייר הוויה ישראלית שממש לא שכנע אותי. אפשר לקרוא אבל לא חובה לגמרי. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת? 
|
|
|
על נועה ידלין שמעתי בעקבות סדנאות כתיבה. באמת התחלתי לקרוא את הרומן שלה בתקופת שבוע הספר. הסיפור מגולל את סיפורו של אסא דוקטור בלי משרה ופרוד טרי, התגלה שאימו האהובה חשודה שגנבה ממקום עבודתה 3.4 מיליון שקל ועכשיו הוא מנסה לנווט במציאות הטרופה שלו. עם ביתו אלונה שנכנסת לטלוויזיה, גרושתו שעדיין אכפת לו ממנו, בדידות וכניסה לזוגיות ושיחות פילוסופיות עם אחיו. אהבתי מאוד את הספר, במיוחד אהבתי את הניחוח של אגתה כריסטי שיש בספר,דמותו של אסא מאוד מעניינת חשבתי שהוא איזה מן סניגור בין הטוב לבין הרע מנסה לבחון האם אימו אשמה או שלא.מרתק.... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בזמן הקריאה שאלתי עצמי מדוע הספר זכה בפרס. כל זמן הקריאה חיפשתי את התשובה.
הספר עמוס בארועים שקופצים מנושא לנושא חלקם אינו תורם לעלילה אבל משקף את התזזיות של הישראלי המצוי. בכל דיון אם פרטי ואם ציבורי, הדוברים נכנסים אחד לדברי רעהו מתחילים סיפור וגולשים לסיפורי משנה, אינם ממוקדים ובנוסף מאד אנוכיים. בכל ארוע שהמספר מצפה שישתתפו איתו, בצערו ,בשמחתו, הישראלי המצוי מגיע לעצמו לחויה שלו לסיפור שלו. אין לנו את גן ההקשבה. וכך בדיוק הספר. יתכן שהשיקוף הזה של החברה הישראלית זיכה אותו בפרס.
לסיכום ספר מענין ושונה, זאת למרות שסיפור המסגרת פשוט ולא יחודי וה... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
וואחד ספר פופולרי, יכולה להבין ישראליות ועוד רכילתית על עלית מושחתת או לא טהורה או שנטפלים אליה יוצרת עושה מקדמת ובסך הכול אנשים שרוצים לעשות טוב ולחיות את חייהם בשקט, אז הספר כל כך ניקרא ונכתב עליו כבר הכול אז אינלי מה לחדש ולא כתוב כלום מעבר לזה שדווקא גם אני נהנתי ובעיקר שמתי לב לסיפור בסוף שמוצנע כזה בקשר לרופא וטרלהלה, שמתם לב?
75 הצעות מכירה.
31 ביקורות ורובן מפרגנות ואלו שלא לא ממש פוסלות וכן יש גם שפסלו ממש.
הכי אני אוהבת את אלו שקובעים ספרות ישראלית אני לא קורא, ואז מתנצלים טוב נו ניכנעתי הזדמן לי ווטאבר.
אני אוהבת לקרוא ספרות ישראלית גם וגם ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
#
אלישבע פוגל, האם במשפחה המטריארכלית המתוארת בסיפור, היא מרכז המשפחה. היא בעלת תפקיד בכיר באחד המכונים לשלום, המוקמים חדשות לבקרים כדי שלעשירי חו"ל יהיה איפה לתרום למען עולם טוב יותר. מכון בו עושים פעילויות ניו אייג'יות שמצטלמות היטב והן חסרות ערך לחלוטין. אלישבע פוגל היא ידוענית, מטפחת קשרים עם ידוענים אחרים, חיה בבית "שווה" בירושלים, נוסעת המון לחו"ל (לעבודה, אלא מה?)
לה ולבן זוגה יש שלושה "ילדים" (שגילם בין סוף שנות השלושים לאמצע שנות הארבעים והם בעצמם הורים). תפקידם במשפחה הזו להיות "הילדים". הם נכנעים למנהיגותה של האם, מקבלים את קביעותיה הפסקניו... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לפני כמה שנים ראיתי את הסדרה 'שטוקהולם', סדרה עם קאסט שחקנים משובח, הזכורה לי כקומדיה שחורה ועוקצנית כדבעי. הבנתי שהיא מבוססת על ספר של נעה ילדין, אז רשמתי לפני. לפני כמה ימים הזדמן לי לנסות ספר שמע, דבר שלא ניסיתי עד היום, וכשראיתי את הספר הזה וראיתי שהסופרת היא ידלין, אמרתי, ננסה.
הספר זכה בפרס ספיר לפני כמעט עשור, וגרעין העלילה פשוט למדי. משפחה בורגנית-חילונית-ירושלמית-אשכנזית מרחביה, עם כל מה שזה אומר. משפחה שלא מזכירים בה כסף אבל יודעים שיש "נכסים". במשפחה שלושה ילדים, ובהם הדמות המרכזית, אסא, ד"ר כנראה די מעמיק לפילוספיה, אבל כושל בחייו האקדמאים, פ... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר שהנחמה שבו היתה בשבילי לגלות שוב ושוב שאני כזאת קלישאה! ביחס ליותר מדמות אחת, אולי אפילו לכולן. וזה היה משחרר :-) ספר כיפי, מצחיק, זורם, וכאמור משחרר.... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ההגמוניה שאינה מודעת לאי הגמונויותה
לבטח זיהיתם את מקורה של הפרפרזה שעשיתי לדבריו של אבישי בן חיים, על משפט המחץ הבלתי נשכח שלו, "ההגמוניה שאינה מודעת להגמונויותיה," אבל זה מה שהרגשתי בשעה שקראתי את הספר הנפלא של נעה ידלין, בעלת הבית, המספר על נפילתן של האליטות הישנות, וחשבתי לעצמי איך זה ששתי אמירות, או תיאוריות (או פיק תיאוריה), אומרות כמעט את אותו דבר, רק שהמגמה של כל אמירה מנוגדת האחת לשנייה, ולכן הספר של ידלין הוא לא רק ספרות חכמה ושנונה, הוא ניסיון אמיץ לשים לנו מראה מול הפנים, כאמירה ספרותית שתכליתה לענות על השאלה, מי אנחנו באמת?
מבלי שנעה י... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כתיבה זורמת, אם כי מפריע לי קצת הניסוח של הדו-שיח שיש בספר.
אפשר להסיק שהסופרת אינטלקטואלית וברמה, כל עמוד מכיל איזו מילה גבוהה (שלא נאמר "פלצנית" וסליחה על הביטוי).
העלילה לא מרתקת מדי..עם זאת סה"כ ספר טוב, שמעביר ביקורת על האקדמיה ועל עוד כמה דברים. ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מצויין. כתיבה נוקבת על מה שעובר על משפחתה ישראלית בקרות מאורע מטלטל (אם לא קראתם עדיין את מה שכתוב על גב הספר, אז אל, זו המלצה כללית, אגב). כל אחד ואחת יכולים למצוא מעצמם בדמויות. מצאתי עצמי גם צוחק בקול רם בכמה נקודות בספר (אבל זה אולי אני..) עושה חשק לקרוא עוד מנועה ידלין (השיבוש במקור).... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה הפסקתי ספר באמצע ועוד בשלב כל כך מוקדם, החלטתי שנמאס לי בעמוד 20 !
במשך שלושה פרקים המשפט: הוא אמר\היא אמרה חזר בערך (ואני לא מגזים) 100 פעמים.
יש גבול למה שבנאדם מסוגל לסבול, איך נותנים פרס ספיר כשהסופרת לא יודעת לנסח דיאלוגים בצורה בסיסית.
אני לא אוהב לעצור באמצע ובאמת שרציתי לתת עוד צ'אנס אבל אין סיכוי.
לא ממליץ בכלל!
... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני לא רוצה ללכלך עליו יותר מדי.
בכל זאת, ניסיתי לקרוא אותו לפני כמעט שנה, אבל זה מה שזכור לי:
אני אף פעם לא עוצרת ספרים באמצע. וזו הפעם היחידה בחיי שהפסקתי לקרוא ספר. אני חושבת שקראתי בערך חמישים עמודים, וזה היה פשוט יותר מדי משעמם. הקונספט נראה לי די מעניין מהתקציר, אז היו לי ציפיות טובות. אבל הספר היה כבד, העלילה לא התקדמה והכתיבה פשוט הייתה לא קלה- לא מבחינת משלב לשוני אלא פשוט העלילה עצמה, הייתה לא ברורה ואיטית. הדיאלוגים המייגעים פשוט עצבנו אותי ולכן עצרתי. אני לא אהבתי, ולא הייתי ממליצה.... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
היה היתה משפחה מתפקדת להפליא.
רגע, רגע. קאט. מה פתאום משפחה מתפקדת? ועוד להפליא?
מה כבר יש לכתוב על משפחה כזאת?
אז זהו, שמסתבר שבניגוד לדעתו של טולסטוי, גם המשפחות המאושרות אומללות כל אחת על פי דרכה.
***
הכירו את משפחת פוגל: יש אבא ואמא שנשואים באושר כבר הרבה שנים, שניהם מצליחים מקצועית, יש שלושה ילדים, שניים אקדמאים, אחת בעלת עסק עצמאי ומצליח. כולם מסודרים, כולם הורים לילדים.
למשפחת פוגל לא חסר כסף, אבל במשפחות טובות לא מדברים על זה.
להורים יש בית ברחביה (ולא רק בית אחד, אבל גם על זה לא מדברים).
והכל זורם על מי מנוחות עד ש-.
***
כן, ה"עד ש-" בכל זאת חייב ... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את הספר רכשתי כחלק ממבצע '3 במאה' (מצד אחד כמו לחמניות חמות בסופר ומאידך למי יש 94 שקלים לרכוש ספר אחד?!). בחרתי כבר שני ספרים מתוך השלושה ולאחר שיטוט קל, נתקלתי ב 'בעלת הבית' עם העטיפה המינימליסטית. ידעתי שהוא זכה בפרס ספיר (אף הסימן המוזהב על הכריכה לא הותיר ספק), שמעתי עליו טובות ואמרתי לעצמי, יאללה, לך על זה.
לראשונה אני קורא רומן הדומה בז'אנר לדרמת מתח. האסוציאציות הראשונות שלי מהמילה 'מתח' הן נואלות ומסתכמות ברמזים וחידות יותר מאשר תובנות על החיים עצמם. בנוסף הידע שלי מוגבל לפרשיות צבא עלומות או על פרשיות רצח פתלתלות. וכאן, ישנה פרשה אחרת: אל תוך משפח... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
התחיל מגניב וזורם, המשיך בסדר, הסוף - לא תפור כמו שצריך. מאכזב... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כמו כולם, גם אני אפתח ואומר שבדרך כלל אני מסתייגת מספרות ישראלית. לא שאני לא קוראת, אבל לא משנה אם אלה קלאסיקונים, רבי מכר של אמצע הדרך או חתרנים כביכול, רבים מדי מהם מאולצים מדי בניסיונותיהם להיות מקומיים או בניסיונותיהם להיות לא-מקומיים, שזה אותו דבר; וכמו כולם, גם אני הגעתי לספר הזה בזכות פרס ספיר והדיבור המקביל בסימניה. ואגב בניגוד לכמה מהביקורות פה, לא ציפיתי לביקורת על מחנה השמאל ולא הותשתי מהשפה הפסיקית (אך לא מפוסקת) לעייפה של נעה ידלין, אלא פשוט נהניתי מאוד.
בעלת הבית הוא ספר מאוד "ישראלי", לכאורה, במיקומו בין ירושלים לתל אביב ובשמות הישראלי... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
תסלחו לי אבל פשוט השתעממתי. הספר לא הצליח לתפוס את תשומת לבי ובערך באמצע הספר התייאשתי ועזבתי אותו... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שני השלישים הראשונים (234 עמודים) של הספר סחבתי בקושי-
שוקלת לנטוש לאחר כל הפוגה בקריאה.
ואז מהחלק החמישי(כשמגיע היחצ"ן) 101 עמודים לפני הסיום-
הכל השתנה: הסיפור תפס תאוצה, צחקתי פה ושם והמתח ללא ספק גאה.
דווקא אהבתי את החידוש של שורות רצופות בשיחות של הדמויות- ללא סימוני מרכאות-
אף שנאלצתי לא אחת לחזור על עקבותי- בכדי להבין מי אמר מה.
לא ספר שהשאיר אצלי חותם ליותר מדקותיים. הספר מבחינתי פשוט חסר נשמה.
סוג הספר (טיסה?)- ממש לא כוס התה שלי.
ולסיום מסקנה שלקחתי איתי: לבחון תחילה את סוג הספרים האהובים על הממליצים
בטרם אקפוץ ראש נלהבת, לספר הפופולרי... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
****
"אני לא קורא ספרות ישראלית", אומרים לי לא פעם. כי או שזה פלצני ואליטיסטי (נגיד) כמו עוז, יהושע, באר או גרוסמן, ואז זה גם טעון עד זרא באלף אלפי משמעויות ישראליות פנימיות על יחסנו לכיבוש, למלחמה, ל-48' או לעיירות הפיתוח ונהיה כבד וקשה, או שזה מתנחמד ומרוצה מעצמו סטייל יעל הדיה, אשכול נבו או אפילו מאיר שלו, או שזה ג'נרי וקולי עד כדי להרתיע כמו אתגר קרת או קסטל בלום. אולי יותר מזה, נדמה לי שמה שמפריע לרוב ה"לא קוראים ספרות ישראלית" זה מה שמפריע לנו כשאנחנו מטיילים בחו"ל ולא רוצים לפגוש תיירים ישראלים אחרים. זו הפמיליאריות הדביקה הזאת, העברית הקולנית המבי... המשך לקרוא
39 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כשאבא שלי עלה לארץ הוא התגורר בשכונת רחביה שבירושלים, שכונתם של הפוגלים ב"בעלת הבית". הוא כמובן לא התגורר בדירה משלו, אלא התארח אצל קרובי משפחה רחוקים כדי שיוכל ללמוד ב"גימנסיה רחביה". ניצול שואה בן חמש עשרה, בן למשפחה עשירה שהגיע לארץ עם אמו בחוסר כל ונאלץ לקפוץ שלוש כיתות כדי להשלים את הזמן האבוד בשואה. "הבן שלי לא ישאר כיתה!" הודיעה לו סבתי, "אתה תהיה מהנדס!" קרובי המשפחה הרחוקים השתייכו לאצולה הירושלמית של השמאל המתון. האב היה ד"ר, מנהל הגימנסיה, האם אחות בהדסה, משפחה מהוגנת ומכובדת לעילא ולעילא. אבי היה נטע זר בגימנסיה ולא מצא את מקומו בתוך האצולה הי... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר נכתב בעברית מצוינת, עם תיאורים מדויקים כאילו ורעיון מקורי ומענין.
אבל בכל זאת כשהנחתי את הספר, הרגשתי ריק. משהו התפספס בעלילה. היה צריך עוד לקרות משהו.
הספר חסר.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספרים קוראים לי בחנות הספרים בקולותיהם השונים. לפעמים זה הסופר ששמו מתנוסס על הכריכה, והוא הבטחה שלא הכזיבה, ואני מיודעת איתו מספריו הקודמים (אף שהוא איננו מכיר אותי. מין ידידות חד צדדית שכזאת), לפעמים הציור על הכריכה קורא לי, לפעמים שם הספר, שזכה ליחסי ציבור דחפניים ואגרסיביים, כאילו היה נוזל כביסה או גבינה מיוחדת, לפעמים שם הספר וכריכתו מוכרים לי מסימניה, אף שאינני זוכרת אם לרע או לטוב, לעיתים זה נושא הספר או הסוגה לה הוא שייך (אל תעקמו את אפכם האנין, ידידי מסימניה, ואל תפלטו: נו, בטח, ספר מתח...) ופעמים לא מעטות גם אני נלכדת בכזב הידוע, שכריכה אחורית, ... המשך לקרוא
39 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בדר"כ אני מצפה שהספר ימשוך אותי מהפיסקה הראשונה. אפילו מהמשפט הראשון, ואילו ספר זה ממש לא.
מצאתי את עצמי קוראת כל פיסקה מספר פעמים כדי להבין אותה. הכל כתוב בצורה מבולבלת, משפטים ארוכים ולא ברורים.
איך שהוא צלחתי 50 עמודים ונשברתי.
ספר צריך להיות מהנה, וספר זה הוא לא.
פרס ספיר?... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בספר "בעלת הבית" של נעה ידלין יש עלילה שיכולה להוות בסיס לספר מתח. ויש בו סממנים כאלה למכביר. הציר לעלילה הוא פשוט; אלישבע, אישה מבוגרת אקדמאית בתפקיד בכיר במוסד יוקרתי, שגרה בשכונת יוקרה ירושלמית, נחשדת במעילה בסכום של כמה מיליונים. טכנית מסופרת לנו העלילה בצורה מיוחדת ע"י המספר יודע-כל שמספר לנו מה קורה בראשו של אחד מבניה, אסא. כל הסיפור הוא השתקפות שאנו מקבלים רק מבחינתו... וזה מאוד מעניין כי כמובן למרות שהמספר הוא "יודע-כל" הוא איננו מספר לנו דבר מה קורה אצל נשואת הסיפור ואצל שאר הדמויות אלא רק מבחינתו של אותו אסא. מבחינתי ההישג הגדול ביותר של הספר ה... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גילוי נאות: התחלתי לקרא בספר בידיעה שנעה ידלין היא זוכת פרס ספיר לשנת 2013. היה תמוה בעיניי כיצד ספר הכתוב בסגנון של דיבור עכשווי (עם הרבה "כאילו" וכן הלאה) היה מועמד ואף זכה בפרס המיוחל.
עכשיו שסיימתי את הספר וצלחתי את השפה ה"צעירה" שבו משתמשת ידלין אני מלאת התפעלות הן מניחוח הביקורת על עצמנו, הנודף ממנו, הן מהסיפור והצגת הדמויות ובמיוחד הילדים של אלישבע והן מהאומץ לכתוב בשפת ה"צעירים" ובמקצב עכשווי כל כך. זו פריצת דרך לדעתי!
לא קראתי עדיין אף אחד מספריה הקודמים של נעה ידלין. המבחן שלי לספר טוב הוא הרצון לקחת ליד ספר נוסף של אותה סופרת. אני בהחלט מתכוו... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את הספר וניזכרתי שהייתי באיקאה היום, וניכנסים הרבה אנשים וכלם
יוצאים עם שקיות ביד (כאילו וואי היינו קנינו) והייתה אחת שעברה ליד הקופות
ועל פניה נראה שלא קנתה כלום, ואז היא לקחה שקית ניילון כזאת בינונית של
איקאה כיווצה את החלק העליון שלה והגישה לפיה וניפחה אויר כדי שנפח השקית
יגדל, תפשה את השקית הנפוחה בחלק העליון ביד, ויצאה החוצה בראש מורם,
אחרי סיום קריאת הספר הרגשתי שיצאתי עם שקית כזו, צטער זו הרושם של, ... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מעולה!
זה פשוט ספר מעולה.
כבר בהתחלה - כשקראתי אותו - אמרתי לעצמי: "הספר הזה בטוח יזכה בפרס ספיר" ושמגיע לה מאוד את ה 150,000 שקלים על ההשקעה!
כאשר הספר זכה בפרס ספיר מה שאמרתי זה: "יש! כולי שמח לגמרי!!".
למרות שדיברתי לעצמי - הבנתי כי זה לא אכפת לי! העיקר שהספר הזה מאת נועה ידלין,
זכה בפרס ספיר!
(בספר מסופר על משפחה ירושלמית שהאמא נחשדת בגניבת 3.4 מליון שקלים, ואני לא מספר עוד.. רוצים לדעת עוד? תקנו אותו!)... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיפור ישראלי "עכשווי". משפחת פוגל היא משפחה ירושלמית ותיקה ומבוססת כלכלית, האם היא פרופסור להיסטוריה שלאחר מס' שנים באקדמיה עברה לתפקיד סמנכ"ל מרכז לשלום בר קיימא. האב הוא בעל חברה מצליח. גם ילדיהם התקדמו בחייהם, אסא הוא דוקטור למשהו ואב לבת, אביטל היא מומחית נדל"ן ומצליחה מאד בתחומה, היא נשואה ויש לה תאומים, אמוץ הוא פסיכיאטר נשוי ואב לבן.
יום אחד נופלת "פצצה" על המשפחה, האם אלישבע נחשדת בגניבת מיליוני שקלים מכספי המרכז בו היא עובדת, היא נעצרת, נחקרת, ומשוחררת למעצר בית. העיתונות ממשיכה לפרסם כתבות ותחקירים וכל חיי המשפחה מתעררים. האם אלישבע אכן גנבה,... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ארבעים שעות נצורים בשלג. בלי חשמל, בלי חימום, בלי שתיה חמה, בלי שום תשתיות תקשורת שפועלות, בלי מים, בלי דרך סבירה לצאת החוצה. מה נותר, חוץ מלקרוא ספרים? שום דבר. רק לדאוג. אז עדיף לקרוא ספרים. וזה מה שעשיתי.
אחת הבעיות בספרות ישראלית זה שהיא מציאותית מדי. דומה מדי להוויה הרגילה שלנו. בגלל זה המותחנים הסקנדינבים תפסו כל כך חזק. הם מביאים מציאות זרה. במציאות שלי, כשמזג אוויר כמעט סקנדינבי בחוץ, מנחית עלי חזית קרה, זרה ומוזרה מרוסיה, דווקא התאים לי ספר ישראלי. עוד בעיה בספרות הישראלית, שהיא אולי משהו שקשור לבעיה הקודמת שהעליתי, היא נושא השמות. תמיד שמות הגי... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
עדכון 7/2/2014
כשנודע לי שהספר מועמד לפרס ספיר, הופתעתי.
כעת, לאחר שזכה בפרס, פי נפער בתדהמה.
הספר הזה הוא הזוכה בפרס ספיר?!
העמודים הראשונים בספר הזכירו לי את השיר של אתי אנקרי: "אז הוא אמר לי, ואני אמרתי לו, והוא אמר לי, ואני אמרתי לו, והוא אמר לי, ואני אמרתי לו..."
כך גם הספר - פינג-פונג של שיחה קלילה למדי, אלא שלא כמו בשיר של אתי אנקרי, יש בה יותר משני משתתפים. והכל כתוב בפסקה אחת ארוכה למדי, שעל פי רוב גם בנויה ממשפט אחד, והוא עמוס בכל כך הרבה דוברים וכל כך הרבה פסיקים שלפעמים צריך לחזור לאחור ולחפש מיהו בעצם הדובר הפעם.
לא יכולתי שלא להקביל חלק מהדמויות ל... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר יאפי על דאגות של יאפים וצרות של עשירים.
בסוף הספר הלכתי לראי לראות שלא עשו לי תספורת נוסח דנקנר.
הסיפור על משפחה " תיקנית", חלקם אקדמאים שתולים היטב במימסד. האם שהייתה מרצה באוניברסיטה, משולחת משם, וכמובן נשתלת לניהול מוסד לעניני שלום.
המוסד גם הוא שתול בחברה ה"חושבת" והנחשבת.
ולהוותנו מתגלה בו מעילה שבה נחשדת המנהלת ( האם המשולחת ).
זהו הרקע.
הסיפור הוא מה קורה למשפחה. ומה שקורה להם זה דרמות כאלו ואחרות.
הספר מלקט ארועים שהיו בעיתונים וחדשות ומשלב אותם בעלילה.
יש בו אירוניה על כלם. החל מתיקשורת, עורכי דין, אורח החיים היאפי ועוד ודוד.
אלא מאי, הר... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
