ביקורת ספרותית על בעלת הבית - זוכה בפרס ספיר לשנת 2013 מאת נעה ידלין
ספר לא משהו

---

ספר יאפי על דאגות של יאפים וצרות של עשירים.
בסוף הספר הלכתי לראי לראות שלא עשו לי תספורת נוסח דנקנר.
הסיפור על משפחה " תיקנית", חלקם אקדמאים שתולים היטב במימסד. האם שהייתה מרצה באוניברסיטה, משולחת משם, וכמובן נשתלת לניהול מוסד לעניני שלום.
המוסד גם הוא שתול בחברה ה"חושבת" והנחשבת.
ולהוותנו מתגלה בו מעילה שבה נחשדת המנהלת ( האם המשולחת ).
זהו הרקע.
הסיפור הוא מה קורה למשפחה. ומה שקורה להם זה דרמות כאלו ואחרות.
הספר מלקט ארועים שהיו בעיתונים וחדשות ומשלב אותם בעלילה.
יש בו אירוניה על כלם. החל מתיקשורת, עורכי דין, אורח החיים היאפי ועוד ודוד.
אלא מאי, הרגשתי שהסיפור הוא ניסיון חיבור של שמן ומים: לא נוגע ללב של הגיבורים ולא שלי כקורא. מה שהיה חסר לי הוא מילת המפתח כיום בשיח הרדוד " כאילו".
אולי הספר היה מקבל חיים אם היו מכניסים "כאילו" בכל משפט שלישי.
לעיתים הרגשתי כאילו אני קורא את פרק הרכילות בעיתון או מאזין לשיחה כזאת בין שני אנשים. והיא לא מענינת.
עדיין בספר יש אירוניה על המעמד החברתי הזה.
כדי להנות מזה כדאי לקרוא את הפרק הראשון והשני.
וכמו הבדיחה על הפרסי שלקח את בנו כדי לאכול גרעינים, ולקח ממנו אותם אחרי הגרעין השלישי "חבל על המאמץ, השאר אותו הדבר".

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על בעלת הבית - זוכה בפרס ספיר לשנת 2013