ביקורות ספרים על הספר חשד לשיטיון
|
זהו הספר השלישי של מאיה ערד שקראתי בשנה וחצי האחרונות. הקודמים היו "שנים טובות" ו"קנאת סופרות". הספר הזה לא טוב כמו האחרים, אבל עדיין טוב מאוד. העלילה סובבת סביב זוג ישראלי (רותי וגיורא) שירד מהארץ לטובת הקריירה האקדמית של הבעל באוניברסיטת סטנפורד בחוף המערבי של ארה"ב. הבעל בשנת שבתון לפני יציאה לפנסיה, האישה עקרת בית. אין להם ילדים והם די מנותקים מהקהילה היהודית (או כל קהילה אחרת, לומר את האמת). חייהם משתנים כאשר היסטוריונית ישראלית צעירה, שיש קשר חזק בין משפחתה ובין הבעל, עוברת לאזור עם בן זוגה. האישה, רותי, חושדת שבעלה מתחיל לסבול מדמנציה (כמו אביו). ב... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
|
|
|
גיורא ורותי, ישראלים לשעבר בני שבעים ללא ילדים החיים עשורים בקליפורניה. מומחה לאווירונאוטיקה, מבוסס באוניברסיטה והיא מבלה זמנה בתחזוקת הבית, קניות וחוגים אחרי שהפסיקה לעבוד לפני שנים. בית גדול, עצי פרי, על פניו חיים טובים. פינתם השקטה והאהובה.
היא מתחילה לחשוד שבעלה לוקה בשיטיון (דמנציה) מוקדם. סימנים קטנים. פה שוכח את המפתחות, שם מתבלבל במקום חדרו החדש באוניברסיטה, לא מסתדר בסוּפּר הענק. אבל אולי זה כלום, מנין לה. בכל זאת, בן שבעים. שוכחים, קורה. או שלא?
רותי והעולם לא מסתדרים. שיעורי היוגה מתחילים להעיק כשלמדריכה נכנס לראש ג'וק של שטויות רוחניות מה... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
גיבור לא-אהוב עושים באהבה או לא עושים אותו בכלל. לי אסור לעשות גיבורה כמו רותי: אנוכית, כל-כך אנוכית שהייתי נוקמת בה בכל עמוד. רותי מרוכזת בעולם שלה ושל גיורא בעלה, תרכיז גיורותי מאה אחוז, ללא תוספת ילדים, שכנים, עמיתים, משפחה. הייתי מענישה אותה על ההתנתקות שלה מהארץ, מהקרובים שלה, מחברת בני-האדם בכלל, עושה אותה אומללה על שלא רצתה ילדים ודוחפת לכם את מוסר ההשכל: בנו משפחה, צרו קשרים, שימרו עליהם, כמה זה עלוב להגיע לגיל 70 בלי כל המעטפת הזו. אבל לא, רותי לא מתחרטת, גם לא גיורא, הם שמחים בעולם הפרטי שבנו לעצמם, בביתם היפה בארה"ב, קרוב לאוניברסיטה של גיורא, אי בו... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לפני כ-10 שנים נפטרה סבתי, ומאותו רגע אנו זוכרים אותה לטובה. הייתה אמא דאגנית וסבתא אוהבת, בקיאה באקטואליה, חיה פוליטית (מפא"יניקית עד יום מותה). ועם זאת לא תוותר, גם לא תמורת שום הון שבעולם, על שעת "היפים והאמיצים" שלה, כשנחה עליה רוח טובה היא הייתה מספרת בדיחות ובילדותי, לפעמים, הייתה משחקת איתנו דומינו.
עכשיו, אחרי שקראתי את חשד לשיטיון, נזכרתי בעוד דברים, כאלה שבארוחות שישי אנחנו לא ממש מזכירים, אבל אני יכולה להודות עכשיו בפה מלא, סבתא שלי הייתה רותי!
האוכל הבריא והסלידה משומן, אוי כמה הייתה צוחקת על אמא שלי, כלתה, על האוכל השמן שהיא מבשלת. והניקיון, מ... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
# # # לא נגעתי (רק נתתי כותרת) # # #
בשל תפוח
אבל כשהיא מגיעה הביתה, משהו מוזר. מכונית זרה חונה ממש ליד הכניסה. איזו הונדה סיוויק משומשת כהוגן. בחצר היא מבחינה בגיורא עומד מתחת לעץ התפוחים. היא מניחה את הסל שלה ומתקרבת. גיורא לא מבחין בה. הוא מביט למעלה. איוושה נעה בין ענפי העץ. גם היא מרימה את מבטה ומבחינה בבד צבעוני, כתום. אחרי רגע היא מבינה: חצאית. מתוכה יוצאות שוקיים שריריות, מוצקות, וכפות רגליים בסנדלים שטוחים.
תפוחים התגלגלו מהעץ למטה. גיורא תפס אותם בידיו והניח על הארץ.
"אתה מוכן? הנה אני זורקת לך עוד כמה..."
רק אז היא זיהתה את העומדת על העץ. נט... המשך לקרוא
37 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספרנית המליצה לי על הסופרת הזו אז לקחתי לנסות. אהבתי מאוד את הכתיבה של הסופרת ובמיוחד את הציניות של הגיבורה, מצד שני היה לי קשה להזדהות עם הדמויות. הספר קולח ומעניין אבל הסוף קצת אכזב אותי. מקווה שבספר אחר של הסופרת אהנה יותר.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
אני אוהבת פרוזה ישראלית מקורית, כך שמיד אחרי שאני מסיימת את הקריאה בפרוזה מתורגמת,ואחרי שאני נחשפת למחוזות בניכר ולמיטב הסופרים הזרים, אני תמיד ניגשת בהתרגשות לשלוף מהספרייה שלי העמוסה כל טוב ספר חדש משלנו. זו מן תחושה מתוקה של לחזור הביתה. כמו מחיאות הכפיים של נוסעי "אל-על" לקראת הנחיתה בבן-גוריון.
הפעם, החזרה שלי הייתה למאיה ערד,ולביתם של גיבוריה גיורא ורותי בקליפורניה, שם הם גרים כבר יותר מארבעה עשורים. יורדים ישראלים אקדמאים, על סף פרישה לגמלאות, שהעסיקו אותי במהלך כל השבוע האחרון לסירוגין ובהפסקות, כי אחרי כל פרק הרגשתי שאני פשוט חייבת לקחת הפ... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נסתרות דרכי הספריה שלנו.
אין לדעת מהו האלגוריתם הייחודי לפיו מחליטים שם לקנות ספרים חדשים.
רוב הזמן, הספריה מתחדשת בספרים חדשים, שיצאו זה עתה.
אבל מדי פעם - צץ שם ספר שיצא לפני כמה שנים ועכשיו פתאום נזכרו בו, מי יודע למה.
חיכיתי לראות את הספר הזה בספריה מהרגע שיצא, התייאשתי - ואז הוא הגיע.
הספר מתרחש בארה"ב, על רקע אקדמי, וגיבוריו הם ישראלים לשעבר.
רותי וגיורא הם זוג מבוגר, גיורא זה עתה פרש מעבודתו כפרופסור, רותי נשארה כל השנים בבית.
לא, לא כדי לגדל את הילדים, מאחר ואין להם כאלו, אלא בעיקר כי ויתרה על שאיפותיה האקדמיות ולא היה להם צורך כלכלי ביציאה של... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כל כך נהנתי. ספר מעולה ומשובח משבר זוגי בגיל העמידה.
ממש שאי אפשר להפסיק לקרוא.
מומלץ מומלץ נשים גברים.... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זהו הספר הראשון של מאיה ערד שאני קורא, בהמלצת חברים פה בסימניה. לא התאכזבתי. סיפור טוב שהולך ומשתבח עם התקדמותו.
הרקע פשוט ונטול דרמות. בעל ואישה לקראת גיל השבעים לחייהם. מה שנקרא 'יורדים'. כבר ארבעה עשורים הם גרים בארה"ב. הזוגיות שלהם מאוד טוטלית, בלי ילדים, בלי הרבה חברים, רק היא והוא.
רותי בחרה בגיורא , מהנדס, מסודר, אחראי, ונאמן: "כן, אז אולי לא נראה כזו אטרקציה. בחור טוב, מסודר. כבר מהנדס. ומצד שני, מה שאז קראו 'לא חברה'מן'. לא ממש עולה חדש אמנם, אבל גם לא צבר. לא מהתנועה. לא קצין. לא מכיר את כל השירים שכולם שרים ולרקוד לא יודע בכלל. ביישן. גמלוני קצת. אבל ה... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר קריא ומהנה, אך לא מצאתי בו הרבה יותר מכך. העלילה חוזרת על עצמה והדמויות כמעט ואינן מתפתחות. הדמות הראשית שדרכה מסופר הסיפור אינה מספיק עשירה ומעניינת, ואף קצת מעצבנת. ה"קאץ'" שנמצא בלב הספר, שבעצם עדות המספרת מוטלת בספק, ואולי האמת הפוכה ממה שהיא מתארת, מתברר די מהר וממצה את עצמו ללא התפתחות מעניינת נוספת. מה בכל זאת יש כאן? תיאורים כנים וריאליסטיים של תהליך של הזדקנות, ורעיון מעניין שגם בסוף החיים, ממש בקצה, אפשר עוד לעשות שינוי, קטן ככל שיהיה. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
- מסקר, מעניין, קראתי בעניין רב.(אורה פ.)
- ספר מעניין. מֵיטיב לתאר אנשים, מצבים ותהליכים. מסופר מזווית הראייה של הגיבורה המרכזית, אבל לא בלשונה. המספר הכל-יודע אינו מזדהה עִמהּ, אבל גם אינו שופט אותה. כך גם הקורא. לאורך העלילה מוצא הקורא את עצמו מבין ואפילו אוהד את האנשים שבסיפור, גם אינו מזדהה איתם. בניגוד ליצירות (כמו "סולר" ו"ארוחת הערב") המציגות את בני האדם בעליבותם וברשעותם, יש בסִפרהּ של מאיה ערד גילוי של הטוב שבאדם גם ברגעי השפל שלו, וזהו בלי ספק השג של המחברת. (אלדה ע.)
- הרעיון יוצא מן הכלל מעניין. יש המון חוכמה (מרים ר.)... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
כשהתחלתי להבין מה העלילה בספר חשד לשטיון היה כבר מאוחר מידי...
נשביתי ..
מסופר על זוג בני 67-70 ללא ילדים ועל חייהם בארה״ב.
בקיצור על זיקנה. אמרתי לעצמי מה לי בת 40 ולזיקנה?
ובכן , התשובה היא שבקלות יכולתי לראות את עצמי
ובקלות תוכלו לראות את עצמיכם ולהזדהות עם מה
שקורה להם...
הסיפור כתוב בצורה זורמת, סוחפת ויש בו משהו
קליל למרות כובד הגיל.
מומלץ!! ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"...את כולן היא שונאת. את בנות העשרים והשלושים. אין אפילו צורך להסביר. וגם את בנות הארבעים, עדיין נשים לכל דבר, מיניות, מושכות, שנהנות להתלונן בקולי קולות "הלך לי הגוף, אני כבר חירבע." ועוד יותר מהן את בנות החמישים שמתפנקות, כאילו המציאו משהו, אוף, זה משהו נושא המנופאוזה, יש לי גלי חום, אוי, אני משתגעת... ועוד יותר מזה היא שונאת את הזקנות. בנות השבעים וחמש והשמונים וחמש והתשעים... מדגימות בגופן את מה שעוד צפוי לבוא. הליכונים ומפרקים הרוסים ושיטיון – מושיטות ידיים לסחוב גם אותה כמה שיותר עמוק לקבר..." עמ' 220
רותי וגיורא לביא, הם יורדים. מהסוג שפעם קראו להם "נפו... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
המנון לעליבות האנושית? לעליבות הישראלית? לעליבות הישראלים היורדים או מרצים מזדקנים בקמפוס? נראה שהספר עונה על כל אלה, ועוד.
הספר כתוב מפיה של רות, ישראלית לשעבר בת 68 שחיה בקליפורניה מעל ארבעה עשורים, עם בעלה, מרצה באוניברסיטה על סף פרישה. רות מרגישה שינוי בהתנהגות בעלה ועוקבת בכפייתיות אחרי כל סימן מחשיד להתפתחות שיטיון.
אין ספרים רבים הכתובים מנקודת מבט של אנשים זקנים ואולי טעיתי כשציפיתי ליותר. ציפיתי שחשבון הנפש יהיה אמתי יותר, שלגיבורה יהיו מחשבות מעניינות יותר ולא קטנוניות כל כך. בכל זאת, רות סיימה תואר שני בספרות בהצטיינות ועמדה להמשיך לדו... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר על זוגיות, על נשיות, על הזדקנות, על בדידות, ועל אהבה. הספר ידבר במיוחד אל נשים, ובמיוחד אל נשים מעל גיל ארבעים.. מאוד אוהבת את הכתיבה של מאיה ערד.
קראתי גם את "אומן הסיפור הקצר" שלה ואהבתי מאוד. בקיצור, ספר מומלץ. ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
רעיון נחמד וסוף יחסית מוצלח, אבל הדרך אליו לא כתובה היטב, יש חזרות רבות מדי, ההתפתחות של הדמות הראשית לא נראית לעין עד מהלך ההתפכחות והיא מתחילה להימאס די מהר, בעיקר כי הוא מאופיינת בכמה קווים בודדים שניתן לתאר כקטנוניות ופרנויה. הספר מכיל הרבה הסברים מיותרים שלא משאירים מקום למחשבה ולדמיון של הקורא וכל זאת בריאליזם מאולץ קצת.
זה הספר הראשון של ערד שאני קורא, ונראה שבגלל שמה והצלחות העבר שלה נחסכה ממנה מלאכת העריכה, וחבל,כי אולי העריכה היתה מוציאה מהספר את הפוטנציאל שלו.... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר נחמד, על זוג מבוגר ללא ילדים, האשה חושדת שהבעל מתחיל ללקות באלצהיימר וכך העלילה מתגלגלת.
יש הרבה תאורים סתמיים שאפשר ממש לוותר עליהם וכך
לקצר את הספר.
בסך הכל בסדר.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
פרופסור שתקן מאוד מופנם ופסיבי נשוי באהבה לעקרת בית אגרסיבית וממורמרת, הסולדת מחברת אנשים ואינה מוצאת עינין כמעט בשום דבר. יום אחד מופיע בביתם זוג ישראלי צעיר וחצוף, חסר נימוס אמריקאי ורגיל לבקש מאחרים את מה שחסר לו. כאן נקלעת האשה לחשדות וכעסים ההורסים את חייה.
תאור כואב של חיי זקנים שעיקרם בחוסר יכולת הידברות. כוונות טובות שמוליכות לגיהינום של ניתוק משום שהאשה בטוחה שהיא מכירה את בעלה לפני ולפנים אבל אינה מצליחה לברר מה באמת קורה איתו.
האם עברו חייה לריק? האם ניתן לתקן? האם יש מספיק לפנסיה ? ומה אם יחלה אחד מהם או שניהם?
מאיה ערד מצליחה היטב לת... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הקריאה בספר מאד איטית והוא מצליח לטלטל אותי בהמון מובנים. מוצאת עצמי קוראת קצת ומפסיקה, זקוקה לקצת אויר ולעיכול ועיבוד החוויות הרגשיות שעוברות על הגיבורה הראשית. יש כאן מראה לא פשוטה של חיינו כבני אנוש, עם המורכבות של רגשות, מחשבות, פרשנויות על החיים סביבנו ובתוכנו והכל ביחד לא פשוט לקריאה. לפעמים אפילו די מדכא, כי אם חושבים לעומק, החיים במהותם אינם סוגים בשושנים וזה בא לידי ביטוי לאורך כל הספר.
בהחלט ספר ראוי, רגיש, מיוחד ושווה.... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אוף, איזה ספר מעצבן. מדף לדף שוכנעתי שהחשד לשיטיון חל על הסופרת. התקדמתי עד הסוף הסתמי רק הודות לחוסר היכולת שלי להאמין שמי שכתבה את "מקום אחר ועיר זרה" מסוגלת לכתוב ספר כל כך מצומצם, חסר הגיון ופואנטה כמו "חשד לשיטיון". זהו סיפורה של ישראלית לשעבר שגרה עם בעלה המשמים בקהילת האקדמיה בארה"ב (כמו הסופרת). חייה מטלטלים עם הופעתה של דוקטורנטית צעירה שטיב קשריה עם הבעל הנ"ל לא ברור. מכאן הולך הספר מדחי אל דחי, מפנטזיה חולנית אחת אל השניה, עד הסוף הלא ברור והסתמי להחריד. וואי, איזה עצבים!... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר מתאר אישה בשלהי שנות השישים שלה, ישראלית החיה בקליפורניה, החושדת שבעלה חולה במחלת אלצהיימר. אין הרבה ספרים כאלה בהם הגיבורים הראשיים הם אנשים על סף גיל השבעים.
הספר כתוב היטב ונשאבתי אליו בקלות, מזדהה עם הגיבורה הראשית על פחדיה וחששותיה. האמנם הכל בסדר ורק נדמה לה? או שמא עולמה עומד להתהפך והשיגרה הנעימה שיצרה לה היא רק מראית עין?
גיליתי שהבעיות המטרידות אנשים בגיל הזה הן אותן בעיות המאפיינות גילאים צעירים יותר – חשבון נפש, חמיצות ההחמצה, הפחד מבגידה.
העלילה בספר היא מועטה ולא מתרחש בו הרבה, העיקר כאן הוא הלכי הנפש של הגיבורה. בתור מומחית ... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כתבתי בפורום ביקורת לספר אחרי שקראתי כמעט ממחציתו...
בהתחלה מאד מאד השתעממתי, כמה חופרת הדמות המרכזית, ודי, מספיק יש כאלה בסביבתנו הבורגנית....אך לאט לאט בצורה משכנעת לחלוטין מצליחה הסופרת לגעת בנקודות רגישות אנושיות שבהחלט גורמות לנו לחבב אותה ...לקרוא ולא לפספס... ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|