ביקורת ספרותית על חשד לשיטיון מאת מאיה ערד
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 2 באפריל, 2016
ע"י אירית


אני אוהבת פרוזה ישראלית מקורית, כך שמיד אחרי שאני מסיימת את הקריאה בפרוזה מתורגמת,ואחרי שאני נחשפת למחוזות בניכר ולמיטב הסופרים הזרים, אני תמיד ניגשת בהתרגשות לשלוף מהספרייה שלי העמוסה כל טוב ספר חדש משלנו. זו מן תחושה מתוקה של לחזור הביתה. כמו מחיאות הכפיים של נוסעי "אל-על" לקראת הנחיתה בבן-גוריון.
הפעם, החזרה שלי הייתה למאיה ערד,ולביתם של גיבוריה גיורא ורותי בקליפורניה, שם הם גרים כבר יותר מארבעה עשורים. יורדים ישראלים אקדמאים, על סף פרישה לגמלאות, שהעסיקו אותי במהלך כל השבוע האחרון לסירוגין ובהפסקות, כי אחרי כל פרק הרגשתי שאני פשוט חייבת לקחת הפסקה מכולם לצנן את הכעס ואת האי-נוחות שהרגשתי,ולמתן את הכינויים הלא-מחמיאים שהעפתי באוויר ביני לביני כמעט אחרי כל עמוד שנקרא.
אז נגיד שספר צריך בין השאר, להציב מולנו מראה, שלא תמיד מחמיאה לנו, כי אנחנו מוצאים את עצמנו או חושבים שנמצא בעתיד את עצמנו איפה שהוא שם בעלילה או בין המילים או בין המחשבות הזדוניות שרוחשות בתאים האפלים במוחנו, בחלק המודע והתת-מודע ואפילו בזה הקדמון, ושגיורא, פרופסור לאווירונאוטיקה בדימוס שמתנהג רוב הזמן כפלגמט מזכיר לנו את "ההוא" ו"ההיא" הקרוב או הרחוק יותר שלנו וגם רותי אשתו ה"פולניה" והמעצבנת מזכירה לנו את מי שהיא מזכירה, וגם נטעלי ובן זוגה (זוג צעירים שחבר אליהם שיכול להיות בגיל הילדים שאין להם) שנתפסים כטיפוסים חסרי טאקט בעליל, מזכירים לנו זוגות רבים אחרים... ובכלל כל הסיפור על החשד האובססיבי של רותי לתחילת שיטיון אצל גיורא או ליתר דיוק לטרום טרום שטיון - נורא, אבל נורא מעצבן.
וגם אם אני אחשוב על ניסיונה של מאיה ערד לגעת בעצם בעצבים החשופים שלנו, בפחדים ובבגידת הגוף והנפש, איך שהוא, אף אחד מארבעת הטיפוסים שמככבים אצלה בסיפור לא הצליח לעורר אצלי איזו שהיא אמפתיה. ובכל זאת זהו ספר שכתוב יוצא מהכלל, ומחזיק את הקורא בהתרגשות מתמדת, עובדה שלא יכולתי להניח אותו מהיד ואחרי כל אתנחתא שעשיתי חזרתי אליו מאותגרת מחדש, כמו צופה בזירת אגרוף שמחכה בציפייה דרוכה למכת ה"נוק-האוט" המתבקשת להינתן.
ארבעה כוכבים בטח מגיעים לה.
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אירית (לפני שנה ו-10 חודשים)
כן עקרב, אתה צודק. תודה
מסמר עקרב (לפני שנה ו-10 חודשים)
ביקורת משובחת לספר שאהבתי. מאוד הזדהיתי עם המשפט "אף אחד מארבעת הטיפוסים שמככבים אצלה בסיפור לא הצליח לעורר אצלי איזו שהיא אמפתיה". זה קרה לי הרבה בספרים של מאיה ערד, וזה דבר שמאוד מאפיין אותה, לדעתי. היא מתייחסת לרוב בציניות לדמויותיה, באופן שלא מעורר אמפתיה בקרב הקוראים, ובכל זאת היא מצליחה לרקוח ספרים טובים מאוד.
אירית (לפני שנה ו-10 חודשים)
תודה נתי, הצצתי לך ורשמתי לפני כמה ספרים שדורגו על ידך ב-5 כוכבים ...
נתי ק. (לפני שנה ו-10 חודשים)
ביקורת מקסימה על ספר מעולה של סופרת מדהימה:-)
אירית (לפני שנה ו-10 חודשים)
אני מבינה שגם את הכינוי שלך מקצרים לזש"י ... אז תודה גם לך!
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנה ו-10 חודשים)
ביקורת יפה. אהבתי את הדימוי של לנתב"ג ולחזרה הביתה.
אירית (לפני שנה ו-10 חודשים)
את צודקת במאה אחוז. ואת העלמה מקזאן כבר רכשתי ...תודה
dina (לפני שנה ו-10 חודשים)
ספר שגרם לי להתאהב במאיה ערד,וממנו התחלתי ללכת אחורנית ולקרוא את ספריה לאו דוקא לפי סדר יציאתם לאור. ממליצה לך במיוחד לקרוא את ספרה האחרון-העלמה מקזאן. ערד במיטבה.
יש לה יכולת נדירה לקחת את המצבים הכי בנאליים בחיים ולכתוב עליהם , ולייפות אותם בכוח המילים.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ