ביקורות ספרים על הספר מוות לסירוגין
|
"למרות הכל, מוות זו, שקמה עכשיו מהכיסא, היא קיסרית. היא לא היתה צריכה להימצא בחדר התת-קרקעי הקפוא הזה, כאילו היא קבורה בחייה, אלא על פסגת ההר הכי גבוה, חולשת על הגורלות שבעולם, מביטה במאור-פנים בעדר האנושי, רואה כיצד הוא מתנועע ומתרוצץ לכל ארבע רוחות השמיים, מבלי להבין שכל הדרכים מובילות לאותו יעד, שצעד אחורנית מקרב אותם אל המוות באותה מידה שמקרב צעד קדימה, שהכל היינו-הך, כי לכל יהיה אותו סוף, זה שחלק ממך תמיד יצטרך לחשוב עליו, שהוא הכתם האפל של אנושיותך חסרת-התקנה..." עמוד 169.
הסיפור מתחיל בהודעה על כך שבאותה מדינה קטנה באחד בינואר אף אחד לא מת. מוות, שתפ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
לספר הזה יש 2 יתרונות משמעותיים עם 2 חסרונות קצת פחות משמעותיים, אבל עדיין משמעותיים.
נתחיל ביתרונות.
1. אני אוהבת אנקדוטות. סיפורים אישיים או כל מני נקודות מבט קטנות ומרוכזות. הסיפור הכללי מספק עטיפה יפה, אנשים מפסיקים למות פתאום. ואז הם חוזרים למות – עם הודעה מראש. מעבר ליצירת המצב הכללי הביזארי הזה, הספר מציג סיפורים קטנים, מה קורה לאזרח הקטן במצב הזה. כי האינסטינקט הראשוני הוא לצאת לחגוג בשמחה וצהלה ברחובות העיר, אנשים לא מתים! ומה קורה אחרי השמחה הזאת? עוברים כמה ימים, כמה שבועות, ופתאום כל הבעיות האפשריות (שעד לא מזמן היו בלתי-אפשריות) עולות ומ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר טוב, הרעיון הכללי של הספר אודות הנחיצות של המוות בעולמינו מרתק בעיניי ונותן לך מבוחומר למחשבה.
עם כל זה שאנחנו מנסים לדחות את המוות ולהמנע ממנו כמה שאפשר, בסופו של הוא הכרחי מהסיבות ומהתרחישים שמוצגים בספר.
אבל אז בחלק השני של הספר העלילה סוטה לכיוון אחר וכבר לא מציגה את הבעייות שמוצגות בחלק הראשון ועל הניסיונות לפתור אותן וכאן היה איזשהו פיספוס לדעתי.
לסיכום - רעיון כללי מעניין מאוד, אבל לא בא לכדי מימוש מלא וחבל.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בספר "מוות לסירוגין" פיזר סאראמאגו נגיעות של לא מעט רעיונות וגישות פילוסופיות (בטח יותר ממה ששמתי לב ולאו דווקא בנושא המוות). לא מצאתי מסר עמוק, קצת מחשבות על המוות, קצת ביקורת על הכנסייה, על הממשל ועל התפוררות המשפחה. אולי גם מסר אופטימי לסיום.
המספר (בלשון רבים) מודע לכאורה לקוראים ולתהיותיהם. האזכור המפורש שלהם בטקסט, הסטייה לנושאים (לכאורה) שוליים, הקפיצה חזרה תוך התנצלות על הסטייה. כל אלה ועוד גורמים לתחושה של האזנה למספר עם הפרעת קשב יותר מאשר לקריאה בספר ערוך ומהוקצע. אם תוסיפו לזה את סגנון הפיסוק (הלא תיקני) של סאראמאגו תבינו למה רבים מוצאים ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סאראמאגו לא מפסיק להפתיע ברעיונות המקוריים שלו...
בסגנון הכתיבה המעצבן-ממכר שלו, הוא שוב מצליח לרתק את אותנו עם עלילה השואבת אותנו אל מציאות מטרידה שכמו תמיד, גורמת לקורא (טוב, לי בכל אופן) לפתוח את הראש ולחשוב פעמיים על נושא שרוב האנשים מעדיפים שלא לחשוב עליו בכלל: מוות. ויותר מזה: מה היינו עושים בלעדיו...?
ממליץ בחום - ספר יוצא מן הכלל!... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר קצר ששווה קריאה רק לשם הרעיון הנחמד. מבנה הספר מוזר, שני שלישים ראשונים של הספר מהווים סוג של הקדמה ארוכה לעלילה שנרקמת בשליש האחרון שגם היא די מפוספסת. ספר שעם עריכה נכונה (לקצץ פיסקאות טרחניות, למרכז את העלילה וקצת לעבות אותה) יכל להיות מאסטרפיס של סאראמאגו, ובמקום זאת הוא נשאר עבודה אנקדוטלית, סוג של תרגיל מחשבתי. ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"מוות לסירוגין" הוא רעיון שנכתבה סביבו פרוזה כדי להצדיק את הוצאתו לאור. אבל, כאמור, רעיון שלא זוכה ליחס אישי, נשאר בגדר הגוּת כללית ולא מעמיקה.
לפרקים נדמה כאילו סאראמאגו היה כל כך מרוצה מעצמו בזמן הכתיבה שהוא אפילו לא טרח לתדלק את הרעיון במיני-רעיונות כדי לשמור על הגחלת("לעזאזל, אני כל כך טוב, הם יסלחו לי על זה"). המחשבות המעניינות בעקבות הספר נגמרו לי בעמ' 50 בערך; ברגע שהבנתי את הקווים הכלליים של העלילה (המאוד דלה, יש לציין), התפשטה בי תחושה כללית של חוסר פואנטה.
העלילה. העלילה. אפשר לסכם אותה כך (זהירות, ספוילר): אין מוות. יש מוות. מודיעים למתים העתידי... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אוי, אוי- הספר היחידי של סאראמגו שלא צלחתי.
הרעיון- כמו כל רעיונותי של הסופר- מדהים, אך הפעם היה לי רושם שמעבר לו אין עומק, כאילו הנושא לא פותח מספיק.
סאראמגו הוא אחד הסופרים האהובים עלי וממש בצער עזבתי את הספר. ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את הספר לפני שנה וגם עכשיו כשאני נזכרת בו אני משועשעת. יש לי ראייה קצת משונה על החיים ועל המוות וכך גם לסאראמגו. הספר הראשון של סאראמגו שקראתי היה כל השמות ועד היום זה אחד האהובים עלי. גם כאן הוא הצליח לשחזר את אותה התאהבות ראשונית אצלי. כן, אני אוהבת את המשפטים שאין להם התחלה ואין להם סוף.אני נהנית מזה גם כשזה גורם לי לקרוא כל משפט פעמיים כי הקול שנתתי בראשי למילים היה שייך לדמות אחת בעוד שזאראמגו התכוון לדמות אחרת ועכשיו צריך לחזור אחרוה כמה מילים ולתקן את המעוות. גם זה מצחיק אותי. סאראמגו אומר לכל מבקריו "קשה לכם? אז תקראו בקול!".
הספר המורבידי... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הרעיון הכללי של הספר, מעניין. ניסיון לבנות מציאות שבה אף אדם לא מת ולבחון את ההתנהגות האנושית לאור התופעה הזו. אני חייב לומר שהתחלתי לקרוא את הספר פעם אחת ובאמת מאוד השתעממתי. המשפטים הארוכים. החזרתיות, המחסור בסימני ניקוד, גרמו לי לאבד עניין לראשונה. עם זאת, כשחזרתי אל הספר שוב הצלחתי להישאב. אבל הבעייתיות מתחילה כאשר הספר עובר לקו הסיפור האישי. מצד אחד, ההקדמה על התמודדות העם עם שביתתה של המוות ארוכה מדי, ואפילו קצת מתישה. מצד, שני, כשכבר מתחיל הסיפור הממשי על דמותה של המוות, כבר התחלתי לאבד עניין. בהתחלה היא מוצגת כדמות מעניינת ומקורית מאוד, אבל כאש... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
סיימתי את הספר ברגשות מעורבים. אין ספק שצורת הכתיבה הייחודית של סאראמאגו היא כמשב רוח רענן בזירה הספרותית, שלרוב מקובעת בצורתה. הרעיון של הספר פשוט גאוני והעלילה מתפתחת בקצב הנכון.
מה שבכל זאת הפריע לי הוא הנטייה שלו לחזור על אותה מילה שוב ושוב בפרקי זמן קצרים, ההסברים המפורטים מדי היכן שאין צורך ומצד שני, פירוט דל היכן שדווקא יש צורך להרחיב. אבל מה שאכזב יותר מהכול היה הסוף. החלק האחרון של הספר מתחיל בצורה בינונית, וקריאתו הרגישה כנסיעה במדרון תלול ללא מעצורים, לקראת ההתנגשות הידועה מראש.
בכל זאת אתן לספר ארבעה כוכבים, גם מפני שיש בו רגעי שיא רב... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הרעיון של הספר מאוד יפה ומקורי: מה היה קורה אם לא היה מוות ואנשים היו חיים לנצח, איך זה משפיע על האנשים, הממשלה, בתי האבות, קברנים וכו'..
היו נקודות עניין מאוד חזקות בספר אך הסופר נוטה להשתמש הרבה במילים נרדפות, למרוח דיאלוגים שלא לצורך וסתם לחפור יותר מידי על דברים לא כ"כ רלוונטים ולא תורמים לעלילה..
מי שלא מכיר את הכתיבה שלו יכול להתקשות בהבנה, כל הספר מנוקד ע"י פסיקים בלבד, אמנם זה הופך את הקריאה ליותר רציפה ומהירה אך יכולה לעייף ולהכביד. מהחצי השני של הספר פחות נהניתי, היו חסרים רגעי שיא.. שוב, הרעיון מאוד יפה והוא מציג דילמות מוסריות רבות אבל הוא קצ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
מתתי לא לסרוגין אלא לצמיתות- משעמום. הרעיון גאוני אבל הוא הלך לאיבוד בהררים של מילים: מילים נרדפות, מילים מיותרות, מילים מילים כמו נמלים...וסארמגו אומר זאת בעצמו בספר בע"מ 69: "כשעוסקים במילים יש להשמר מכל משמר, כי הן משנות דעה כמו בני-אדם". זו פנינה ספרותית בים של מלל מיותר. אכזבה.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
זה הספר הראשון שאני קורא של סאראמאגו. אני לא בטוח שיהיו נוספים. אפשר להגדיר אותו כספר הקליל הכבד ביותר שקראתי. כאדם שמרתק אותו נושא המוות והדרכים לדחות אותו, ציפיתי לתמונה מעט אופטימית יותר של המציאות המיוחדת בספר. במקום זה, הספר הציב לי גישה לא נעימה שלא רציתי להתמודד איתה, ועודני מעדיף להמשיך להתעלם מגישה זו ולאמץ גישה וורדרדה יותר. הסגנון דורש זמן להתרגל- אין פסקאות מסודרות, המשפטים לא נגמרים, אין כתיבה מקובלת של דיאלוגים. בחלק מהזמן זה עושה את הקריאה למהירה יותר, אך בשארית הזמן זה מעצבן.
כמו כן כמעט ואין עלילה בספר. זמן רב מדי מעביר סאראמאגו בתיא... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
שני החלקים הראשונים מענינים ומרתקים. החלק האחרון לא ברור לגמרי. סטיה מהענין לכיוון לא ברור... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
זהו הספר הראשון והיחיד (בינתיים) שקראתי משל סאראמאגו, אחרי שמיעת אין-ספור שבחים וחוות דעת שהן יותר מחיוביות. חיכיתי להתחיל לקרוא אותו בעיקר כדי לראות על מה המהומה, כמו שקורה עם כל ספר או סופר מדוברים, וזאת למרות שהבנתי שלא מדובר במיטב יצירתו; וכך, למעשה, גם התרשמתי.
הרעיון המסקרן והמיוחד לעלילה משך אותי מאד. אולי כי הוא נוגע בפחד אישי גדול שלי - הפחד הבלתי נתפס מהרעיון הבלתי נתפס שהוא המוות - אבל גם כי הוא מציג איזשהיא נקודת מבט מעמיקה, אולי קצת קרה ורציונלית, על עולם בו אחת המשאלות הגדולות ביותר של האדם מתגשמת.
האמת היא שמעבר לעלילה הנ"ל, וכמו כן גם מע... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
שוב סרמגו ברעיון מדהים שעושה את כל הענין ומשנה את דפוסי החיים והמחשבה הקונבנציונלית.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר קשה ומאתגר אך מעל לכל הספר כתוב בצורה מאוד יפה וחזקה.. ספר שבא לחזק את קו המחשבה שכמה שאנחנו מפחדים וסולדים מהמוות. אנחנו ניהיה אבודים ושרויים בכאוס מוחלט בלעדיו.. מומלץ!... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
סאראמגו כמו סאראמגו- מציאות חיים דמיונית שאנו נשאבים לתוכה בשקיקה, ומוצאים את העקיצות הברורות והחדות באלו שמתיממרים לנהל את חיינו.
הגב' "מוות" משחקת תפקיד חשוב בהבנת האופן בו אנו מתייחסים לחיינו, למותנו ואיך זה מקרין על האופן בו אנו מתנהלים אל מול הזולת.
לא תאמינו, ישנה בסוף הפתעה- מומלץ לאלו שמכירים ואוהבים את סאראמגו.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
