ביקורת ספרותית על מוות לסירוגין מאת ז'וזה סאראמאגו
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 12 באוגוסט, 2009
ע"י עתליה


זהו הספר הראשון והיחיד (בינתיים) שקראתי משל סאראמאגו, אחרי שמיעת אין-ספור שבחים וחוות דעת שהן יותר מחיוביות. חיכיתי להתחיל לקרוא אותו בעיקר כדי לראות על מה המהומה, כמו שקורה עם כל ספר או סופר מדוברים, וזאת למרות שהבנתי שלא מדובר במיטב יצירתו; וכך, למעשה, גם התרשמתי.
הרעיון המסקרן והמיוחד לעלילה משך אותי מאד. אולי כי הוא נוגע בפחד אישי גדול שלי - הפחד הבלתי נתפס מהרעיון הבלתי נתפס שהוא המוות - אבל גם כי הוא מציג איזשהיא נקודת מבט מעמיקה, אולי קצת קרה ורציונלית, על עולם בו אחת המשאלות הגדולות ביותר של האדם מתגשמת.
האמת היא שמעבר לעלילה הנ"ל, וכמו כן גם מעבר לסגנון הכתיבה הזורם וחסר הפיסוק המפורסם של סאראמאגו, בעיניי לא היו יותר מדי נקודות עניין בספר. היה לי מאד קשה לצלוח בעיקר את החצי הראשון שלו, החצי היבש יותר והאישי פחות שנטה שלא להתמקד בסיפורים הקטנים של החיים והאנשים חוץ מכמה אנקדוטות פה ושם, שאף הן היו מעט מייגעות. החצי השני לעומת זאת, שלדעתי נכנס יותר לעובי קורת הפנטסיה, הצליח לתפוס את תשומת לבי לפרקים ארוכים ונעימים יותר. החסרון שכן מצאתי בו היה בדיוק מה שיצר את היתרונות שלו - המעבר מהמצולות העמוקות של עולם שבחלקו הגדול קיים ונידון רק בתיאוריה ובפילוסופיה, אל המים הרדודים שנגעו בפרוזה בדיונית וכמעט ממוצעת. מי שכן יתעקש להמשיך ולחפש משמעות נוספת בחצי זה של הספר ימצא איזור אפור בהתייחסות הכמעט בלתי מובחנת לאדם כאינדיבידואל, לבדידות הקיומית המבדילה בין הנפשות הנפרדות שבעולם ולדרך שבה היא מהווה, בצורה אירונית, מכנה משותף בין בני האנוש ואולי- לפי דמיונו הפורה של סאראמאגו- בין בני האדם ובין הכוחות הנסתרים שיתכן ועומדים מאחורי הקלעים של חיינו, ומותינו.
אני יכולה לסכם את הביקורת הזו בכך שאצהיר ש'מוות לסירוגין' לחלוטין מכיל כמה וכמה תכנים מעמיקים שבחלקם הם בעלי יותר ממשמעות אחת ושהביקורת הלא מאד מתלהבת שלי נובעת מכך שאולי לא השכלתי לרדת לעומקן של המשמעויות הללו. לכן רק אביע את דעתי בקיצור על איכות הספר כפרוזה - והיא שמדובר בספר מעניין, מיוחד וממריא עוף; אבל שלא מצאתי את המשיכה והמניע לקרוא בו כמה שיותר, כפי שאני בד"כ מוצאת בספרים טובים; לא לאנשים שתשומת דעתם מוסחת בקלות.
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ראיה (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
אני מציעה שתקראי את "על העיוורון" שלו..
ספר מעולה עוד יותר מ"מוות לסירוגין" למרות שגם שם די קשה לקלוט בהתחלה אבל הוא הרבה יותר זורם מהספר הזה...



0 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ