ביקורת ספרותית על מוות לסירוגין מאת ז'וזה סאראמאגו
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 19 בספטמבר, 2012
ע"י רונן


בספר "מוות לסירוגין" פיזר סאראמאגו נגיעות של לא מעט רעיונות וגישות פילוסופיות (בטח יותר ממה ששמתי לב ולאו דווקא בנושא המוות). לא מצאתי מסר עמוק, קצת מחשבות על המוות, קצת ביקורת על הכנסייה, על הממשל ועל התפוררות המשפחה. אולי גם מסר אופטימי לסיום.

המספר (בלשון רבים) מודע לכאורה לקוראים ולתהיותיהם. האזכור המפורש שלהם בטקסט, הסטייה לנושאים (לכאורה) שוליים, הקפיצה חזרה תוך התנצלות על הסטייה. כל אלה ועוד גורמים לתחושה של האזנה למספר עם הפרעת קשב יותר מאשר לקריאה בספר ערוך ומהוקצע. אם תוסיפו לזה את סגנון הפיסוק (הלא תיקני) של סאראמאגו תבינו למה רבים מוצאים אותו מתיש.

תקציר העלילה (כאן ובגב הספר) עושים עוול לספר, נגן הצ'לו, כלבו והאישה היפה מופיעים רק לקראת הסוף, לתאר אותם כגיבורי הרומן גורם לרוב הספר להראות כהקדמה ארוכה מדי.

אישית נהנתי.
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלי (לפני 6 שנים ו-8 חודשים)
דוקא אני חושב שההפסקות הללו בספר
מוסיפות חן וערך
לצורת הכתיבה של סארמאגה
הם מעין הסחת הדעת מהסיפור
העובדתי לעבר הפן הרעיוני



7 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ