ביקורת ספרותית על מוות לסירוגין מאת ז'וזה סאראמאגו
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 24 ביוני, 2010
ע"י איתמר גבעון


הרעיון הכללי של הספר, מעניין. ניסיון לבנות מציאות שבה אף אדם לא מת ולבחון את ההתנהגות האנושית לאור התופעה הזו. אני חייב לומר שהתחלתי לקרוא את הספר פעם אחת ובאמת מאוד השתעממתי. המשפטים הארוכים. החזרתיות, המחסור בסימני ניקוד, גרמו לי לאבד עניין לראשונה. עם זאת, כשחזרתי אל הספר שוב הצלחתי להישאב. אבל הבעייתיות מתחילה כאשר הספר עובר לקו הסיפור האישי. מצד אחד, ההקדמה על התמודדות העם עם שביתתה של המוות ארוכה מדי, ואפילו קצת מתישה. מצד, שני, כשכבר מתחיל הסיפור הממשי על דמותה של המוות, כבר התחלתי לאבד עניין. בהתחלה היא מוצגת כדמות מעניינת ומקורית מאוד, אבל כאשר נפרס סיפור היקשרותה לנמען המכתב הסגול, הצ'לן, התחלתי להתאכזב.

הצ'לן עצמו לא מאופיין בצורה מאוד מעניינת. דמות רומנטית טיפוסית של מתבודד אומנותי. והמעבר של מוות מכוח טבע רב עוצמה לדמות בשר ודם (או עצמות), פוגע בנושא העיקרי שהספר מבקש לעסוק בו (לפחות לדעתי): ההתמודדות האנושית עם המוות. הניסיון להפוך את היוצרות ולבחון את אופן התמודדותה של המוות עם האנושיות צרם לי, זה הרגיש לי כמו היפוך נושא מאולץ ואפילו קצת קלישאתי על כוחן של הרגשות האנושיים והתגברותם על המוות לכאורה.

עם זאת, כן התרגשתי מהעלילה הרומנטית המוצעת אחרי התיאור האירוני החריף של המצב האנושי בתחילת הספר. למרות שהתחביר (או אולי התרגום) היה מבלבל לעיתים, עם כל הבעיות הנושאיות של הספר, הצלחתי לזרום איתו באופן מלא בניסיון השני של הקריאה, גם אם הוא לא עורר בי מחשבות יותר מעניינות לאחר מכן.

אני חייב להודות שזהו הספר הראשון של סארמאגו שיצא לי לקרוא,ולכן לא ידעתי למה לצפות. ייתכן שההבחנות שלי לגבי התחביר או סגנון הכתיבה הן משהו שטיפוסי לסאראמגו ופשוט לא יצא לי להכיר אותו. אבל אני בהחלט מקווה שפשוט נפלתי על ספר בינוני שלו, וזה לא משקף את שאר הספרים המאוד מומלצים שלו.
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



0 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ