ביקורת ספרותית על מוות לסירוגין מאת ז'וזה סאראמאגו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 2 במרץ, 2019
ע"י Rasta


"למרות הכל, מוות זו, שקמה עכשיו מהכיסא, היא קיסרית. היא לא היתה צריכה להימצא בחדר התת-קרקעי הקפוא הזה, כאילו היא קבורה בחייה, אלא על פסגת ההר הכי גבוה, חולשת על הגורלות שבעולם, מביטה במאור-פנים בעדר האנושי, רואה כיצד הוא מתנועע ומתרוצץ לכל ארבע רוחות השמיים, מבלי להבין שכל הדרכים מובילות לאותו יעד, שצעד אחורנית מקרב אותם אל המוות באותה מידה שמקרב צעד קדימה, שהכל היינו-הך, כי לכל יהיה אותו סוף, זה שחלק ממך תמיד יצטרך לחשוב עליו, שהוא הכתם האפל של אנושיותך חסרת-התקנה..." עמוד 169.

הסיפור מתחיל בהודעה על כך שבאותה מדינה קטנה באחד בינואר אף אחד לא מת. מוות, שתפקידה היחיד היה לוודא שכל אדם באשר הוא, כאשר יגיע אל התאריך שנקבע לו ביום בו נולד, יסיים את דרכו, לקחה הפסקה.
מקובל לחשוב שהודעה כזאת תעלה חיוך ותוציא את האזרחים החוצה אל הרחובות לחגוג את החיים החדשים ובאמת כך היה. אך האם הבשורה על המוות ששמה לעצמה קץ היא מקור לאושר בלבד?

בינתיים גופים אחרים, שהמוות וכל המסביב היו העיסוק העיקרי שלהם, יצאו כנגד הגזרה.
גופים שאחראים על מתן שירות בכל נושא קבורת המת היו אבודי עצות לאחר שהתעסוקה היחידה שלהם פסקה, חומר הגלם היחיד שלהם כבר לא מסופק ועכשיו שאף אחד לא מת את מי יקברו?
חברות הביטוח גם הן היו על סף פשיטת רגל כאשר קיבלו רבבות מכתבים ובהם אנשים כתבו שהחליטו לבטל את פוליסת ביטוח-החיים שלהם מאחר וזה אבסורד להמשיך ולשלם כסף ולהעשיר את החברה כשמוות לקחה הפסקה או בכלל שמה לעצמה קץ?
מנהלי בתי החולים גם הם מיהרו להגיב ושאלו איך בדיוק מצפים מהם להתמודד עם מצב בו אף אדם לא מת. הבעיות שנוצרו היו בעיקר לוגיסטיות והם טענו ש"תהליך המחזור" המוכר של חולים נכנסים, מחלימים או מתים, נפגע. אנשים נשארו תלויים בין המוות לחיים. אשפוזים שלא נגמרים ואנשים שהפכו ל"מטרד" לוגיסטי נורא מאחר ואין מספיק חדרים ומיטות כדי להכיל את כמות המאושפזים.
בתי גיל הזהב גם הם התלוננו ואמרו שהתרגלו למצב קבוע בו יש מחזור של מתים וחיים ועכשיו בהעדר המוות גם הם נאלצים להתמודד עם משברים לוגיסטים כמו מקום ואמצעים ובנוסף איך אפשר להתמודד עם עתיד בו לא תהיה תחלופה לדיירים והם רק ייראו עלובים ומנוונים יותר עם כל יום שעובר. השמחה עם בואו של דייר חדש שנכנס ויחד איתו מביא סיפורים חדשים ומרעננים, סיבה למסיבה. ועכשיו? העתיד ידוע מראש.
כמובן שהכנסייה הגיבה גם היא וטענה שכל עתיד ללא מוות הוא לא רק חילול הקודש אלא אף חסר שחר שכן, במילים אחרות, אלוהים נעדר? חלילה. היא יצאה כנגד הגזרה השטנית והחלה במסע הילולים ותפילות בלתי פוסקות לאלוהים שיחזיר הכל לקדמותו.
אזרחים רבים שהתנגדו למצב ודווקא כן רצו למות או משפחות שראו את בני משפחתם סובלים ותלויים בין החיים למוות מצאו פיתרון: משפחות שנאלצו להתמודד עם בן משפחה שכן רצה לסיים את חייו היו צריכים להבריח אותו אל גבול המדינה ופשוט לעבור בצעד אחד לצד השני ובעצם "להרוג" אותו. תופעה זו גרפה איתה תגובות רבות שהנוראית ביותר היתה המאפיה, גוף מושחת שקם והחליט לקחת את המושכות ולהיות אחראי על הברחת האנשים שבחרו במוות. רבים יצאו כנגד אותם משפחות וטענו שהמעשה הוא לא הומני ואחרים יצאו ואמרו שיש להם את הזכות לבחור איך ומתי למות.

רוב העלילה מתרכזת סביב אותה מדינה ועל הדרכים בהן ניסו האזרחים, גופים וממסדים שונים להבין ולהתמודד עם התופעה המוזרה. ופתאום לאחר שבעה חודשים הכל חזר למסלולו, אנשים חזרו למות. מוות החליטה לנקוט בדרך חדשה ולהודיע לאנשים שבוע מראש לפני היום הנורא. ואיך תעשה זאת? בעזרת מכתב סגול שתשלח אל כל אותם מסכנים שזמנם עבר. תתארו לעצמכם שאתם מקבלים מכתב סגול ובפנים כתוב "בעוד שבוע תסיים את תפקידך בעולם, על החתום מוות." מהן התוצאות של מעשה שכזה? ובכן, מוות חשבה שאנשים ישתמשו בזמן שנותר להם וינצלו אותו לטובה: יפרדו מהמשפחה והחברים, יכתבו צוואות ויעבירו את השבוע בנעימים. כמובן שכך לא היה והדבר הוביל אך ורק לכאוס מוחלט, סדום ועמורה יש יגידו, מסע ארוך של זנות, אלכוהול וסמים. פאק איט, יש לי שבוע לחיות ומה לעזאזל אני עושה?

בתוך כל הכאוס המוחלט הזה ישנם נגן צלו רווק ובודד וכלבו הנאמן. נגן הצלו בן 49 ומוות שלחה לו מכתב סגול. המכתב הסגול לא הגיע אליו וכשמוות חזרה אל מקום המסתור שלה היא מצאה את המכתב מונח על שולחנה, מבולבלת עמדה והסתכלה על המכתב ולא הבינה מה הוא עושה כאן. מוות שלחה את המכתב בשנית אך אותו דבר קרה שוב, המכתב חזר. איך יתכן שמכתב שהמוען שלו הוא מוות בעצמה, והרי שאין מנוס ממוות, לא הגיע ליעד? מוות, מתוסכלת ועצבנית, חשבה מה לעשות ועלתה על רעיון. מה הרעיון? כתבתי מספיק, אני באמת ממליץ לכם לקרוא ולגלות לבד.

כל מה שסאראמאגו עשה היה להשמיט דבר אחד מהמסלול הטבעי של החיים וזה המוות. הרעיון גאוני והדרך יותר, כתיבה שנונה והומורוסטית על נושא מפחיד ומעורפל, ובכל זאת הפריע לי שמרבית הספר סבב סביב המדינה והגופים שנאלצים להתמודד עם המצב (מה שכן היה נחוץ כדי להעביר את המסר הברור שמוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים ומאחר והמסר כל כך ברור למה לא להשקיע יותר בחלקים אחרים בספר?) ולא על הסיפור של נגן הצלו שהיה פשוט יפיפה ונהניתי מכל רגע. נהניתי לקרוא על הקונצרטים שבהם הופיע ועל מערכת היחסים שלו עם הכלב וכמובן על מוות שקיבלה על עצמה תפקיד חדש לקראת סוף הספר. והסוף? מדהים.

הספר מעמיד אותנו הקוראים אל מול השאלה הגדולה של החיים והיא המוות, האם העדר מוות הוא דבר חיובי או רק מתכונת לכאוס? האם מוות כשלעצמו דבר טוב, נחוץ? שאלות על רצון חופשי, חירות אנושית והומניות.
בני אדם, בעיקר בתרבות המערבית, למדו לפחד מהמוות ובמרוצת השנים נאלצו למצוא דרכים כדי להתמודד עם הלא נודע. הספר מציג בפנינו את מוות כחלק בלתי נפרד מהחיים ושמחסור במוות יגרוף אחריו, לאחר שכרון חושים, בעיקר בעיות. ובעצם.. למה לחיות לנצח? לא תודה.

MEMENTO, HOMO, QUIA PULVIS ES ET IN PULVEREM REVERTRIS - בלטינית: "זכור, אדם, כי עפר אתה ואל עפר תשוב."

ספר נהדר, 4.5 כוכבים, רוצו לקרוא.
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Rasta (לפני 3 חודשים)
בשמחה אדמה.
נשמע מעניין, בהחלט אבדוק.
Rasta (לפני 3 חודשים)
תודה עמיחי, מוזר וטוב!
אדמה (לפני 3 חודשים)
תודה Rasta על הסקירה היפה, כשהייתי קטן אי שם בסוף שנות ה-80 הייתה סדרת טלויזיה בשם The Storyteller, הסדרה עסקה באגדות עם. אחד הפרקים שזוכורים לי מאוד הוא הפרק על מישהו שהצליח ללכוד את המוות וכך ייצר חיי נצח. חיי הנצח שנשמעו בהתחלה כדבר נפלא הפכו לסיוט, אנשים הזדקנו עד אין קץ ויחלו למוות. לבסוף המוות שוחרר. שיחרורו החזיר את הסדר והנחמה לעולם.
עמיחי (לפני 3 חודשים)
תודה על הסקירה היפה.
הספר נשמע מוזר מדי לטעמי.
Rasta (לפני 3 חודשים)
אהבתי מאוד את הרעיון של מוות כנקבה.
תודה Tamas.
Tamas (לפני 3 חודשים)
סקירה מקסימה! נשמע כרעיון מבריק לטיפול בנושא כבד. הקטע של מוות בלשון נקבה מעניין....
Rasta (לפני 3 חודשים)
תודה כרמליטה.
כרמליטה (לפני 3 חודשים)
סקירה יפה ומושקעת. תודה ראסטה.
Rasta (לפני 3 חודשים)
בשמחה פאלפ.
Rasta (לפני 3 חודשים)
יש מעט היבטים פילוסופיים פזורים פה שם. בעיקר בחלק האחרון של הספר כשנגן הצלו נכנס לתמונה ומעט מאוד בחלק הראשון של הספר שבאמת עסק בעיקר בלוגיסטיקה. כדאי לקרוא את הספר רק בשביל החלק האחרון (50 עמודים אחרונים), הספר לא ארוך בכלל וזורם.
תודה מחשבות.
Rasta (לפני 3 חודשים)
והוא לא היחיד, מוות מעסיק את כולם ולא חסרים ספרים שעוסקים בנושא ובכל זאת ספר כזה עוד לא קראתי, סאראמאגו עשה עבודה נהדרת בסה"כ, מוזר ושנון וכיפי.
תודה על התגובה חני.
Pulp_Fiction (לפני 3 חודשים)
תודה על הסקירה המושקעת. נראה לי שאסתפק בה.
מחשבות (לפני 3 חודשים)
סקירה נהדרת לספר שדווקא נטשתי. אני מאוכזב לגלות שמה שהפריע לסאראמאגו בספר אלה רק הבעיות הלוגיסטיות ולא ההיבט הפילוסופי יותר של הוותרות בחיים.
חני (לפני 3 חודשים)
איך זה שהמוות מעניין אותו יותר מהכל. ותמיד יש אצלו מוזרויות בקנה מידה ענק.
סקרת נפלא.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ