יש משהו ממכר בסגנון הכתיבה שלו, היות והוא מדביק אותי אליו כדי לשמוע עוד ועוד. כן לקלוט את כל הרמוניית תיאורי הטבע, הלכי הנפש וחוכמת החיים, אשר אני נפעמת ממנה כל פעם מחדש, הנובעת ממנו כמו ממעיין בגילו הצעיר. הרגשתי כי קיימת ניגודיות בין יופי החיים על פני האדמה, היוצרת מעין שלווה ורוגע מדומה אצל הקורא, אך מתחת לפני השטח, עמוק בתוך הלב והנפש, קיימת סערה , סערה של כאב וזעקה גדולה.
<mark>תומס</mark> וולף פורש לפנ

בדיוק כמו "הנער האבוד", <mark>תומס</mark> וולף לוכד את הזיכרון ואת התיאורים בתמונותיו.
הדילוגים בין עונות השנה (אפריל ואוקטובר) מופלאים וכאילו מזכירים לך עצמך רגעים בילדות.

הכותב מתאר כמיהתו של הנער/הגיבור, לזכרונות ורגעים שחלפו בעברו, לעונות השנה,
למעגלים של אחרים, תוך כדי חיפוש אישי,
והוא מצדו כמעט משתכר מהתמונות הקפואות האלו כמו היה חלק מהם.

מתוך הספר, על נהגי המשאיות
----------------------

"י