ביקורת ספרותית על הנער האבוד מאת תומאס וולף
ספר מעולה

---

כשמשהו נקרה בדרכינו ומחזיר אותנו לתחושת הילדות -אין כדבר היותר חזק ממנו בחיים ,
ו- תחושה המוות של הורינו .

קשה מאוד להעביר בקוהרנטיות את הנובלה הזאת ,היא כל כולה תחושות ורגשות.

והנה במה שאפשר ליצור ממנה ציר עלילתי של משהו,ורק את תחילתו :

גרובר הוא נער כבן 12 בעיירה דרומית -סנט לואיס,התקופה -1904 ,הרקע הסיפורי -התרחשות חגיגות אמריקניות ביריד גדול ופטריוטי על רכישת לואיזיאנה מצרפת .גרובר הוא נער רגיל ,בן למשפחת קשת יום אשר מפעמת בו תחושה בלתי מתפשרת של צדק מול מעשי מבוגרים וקטנים כאחד,אולם בו בזמן יש בו בנער הזה משהו -בלתי רגיל .באופן שבו הוא מסתובב בעיירה ומתבונן בחנויות ובאנשים החיים שם:

"אור בא והלך ובא שוב,הצלצולים הרועמים של השעה שלוש הכו ברחבי העיירה,גלים של בדיל מן הפעמון של בניין הרשות ,רוחות אפריל קלות הפיחו זהרורים ססגוניים במזרקה עד שנוצת המים חזרה ופעמה בשעה שגרובר פנה לכיכר ....ריח שאין לדבר בו כי אין מילים עבורו, ריח שאי אפשר לתארו כי אין לשון עבורו, ריח שלעולם לא ייקרא בשם כי אין עבורו שם.. כי ריחות אלה לא נשאו רק את זכר הדברים המזוהים על סגולותיהם הנבדלות. הם נשאו עמם יותר, הרבה יותר מזה - את קסם המחשבות הנובעות בשרשרת, תשוקה שופעת של אי אפשר. הם הביאו אליו, הוא לא ידע כיצד - ידע רק שניתנו לו - את ריח הודו וברזיל, ריח הדרום האפל וריח המערב, מוזהב ולא-נודע, ריח הצפון, כביר ומשכר, ריח אנגליה וצרפת, ריח נהרות אדירים ומטעים עצומים, ריח עמים לא נודעים ושפות זרות, כל תהילת העולם שלא ידע, כל שגב העולם שרגלו לא דרכה בו, כל היסוד והיפעה והתפארת של ארץ כבירה, מזוגים בתוך תמונות זוהרות בחזונו הגא והלוהב של ילד" .

המילים ,המשפטים ,השפה של המחבר תומס וולף- היכו בי בבת אחת .

הם החזירו אותי לזמן ולתקופה של ילדותי: לאור,לצבע,לתחושות ,לרגשות ,לאנשים המבוגרים- ההורים ולמי שהיינו- הילדים .
לתום השכונתי בגבולות הגאוגרפיים - השכונה שהיו בה העצים גבוהים ,כרי הדשא לשבת ולקרוא ספר ,האור והזוהר שעטף אותנו -את הילדים הקטנים של השכונה.
והתחושה שכל מה שנמצא מעבר לשכונה היה בבחינת עולם אחר שרק באמצעות המבוגרים אפשר היה להגיע אליו.

עודד וולקשטיין-המתרגם העניק לי תחושה של מי שטווה מחוטי זהב עדינים עדינים -אריג יחיד ומיוחד של טקסט,
אולם "היהלום שבכתר" נמצא באחרית הדבר שבו הוא כותב -שואל :

"האם היה רגע מסוים אחד שבו נעקרנו ממהלכו של הזמן הבא והולך ובא שוב והוטלנו אל מסילותיו של זמן אחר,הזמן שעשה אותנו לאנשים?
ומה אבד לנו בעקירה הזאת?
מה הדבר הזה שאנשים מאבדים?
האם אפשר להשיב את האבדה לרגע מסוים אחד,שבו איבדנו?
האם אפשר לשוב ולמצוא את הרגע שבו איבדנו ?".













.

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על הנער האבוד