“סיפורים הנקראים כהזיה, מלאים בלאגן, קסם, תמימות ויופי. לכאורה יכולות אגדות אלו להיקרא לצד מעשיות האחים גרים וסיפורי פולקלור מן השורה, אלא שיש בהם טוויסט קטן, והוא שהסופרים שכתבו אותם לא תמימים כלל וכלל, אנשים נאורים וביקורתיים. במקור, הם בעצם לא סופרי-אגדות, אך לעיתים חטאו גם בכתיבה בז'אנר זה, כאילו נותנים לילדותיות ולקסם שעוד נשאר בהם לפרוץ החוצה רק לרגע קט, אך לא מתאפקים מלהכניס באגדות את דעות”