#
כשהייתי כבת 14 ראיתי לראשונה אופרה: זה היה "סיפורי הופמן" של אופנבאך. באותו גיל לא יכולתי להתפעל במיוחד מהאופרה, למרות שהיא נחשבת קלילה: הז'אנר לא היה מוכר לי, האורך העיק עלי, לא הצלחתי להבין את סיפור העלילה וכמו שהבנתם - זו לא היתה אהבה ממבט ראשון, אף לא שני. גם היום, כשהתאהבתי בחלק ניכר מהקטעים המוסיקליים באופרות, אני מסתפקת בהאזנה להם ולא מנסה לראות על הבמה.
אחרי שקראתי את הספר צפיתי בקטע של שירת הבובה אולימפיה בסיפורי הופמן. זה קטע פרוע ומצחיק, שאופנבאך לקח לכיוון הומוריסטי וגרוטסקי, בניגוד להופמן כבד-הראש שהתייחס ברצינות תהומית לסיפורו, שיועד לבוגרים צעירים הכמהים לאהבה רומנטית ענוגה המרחפת לפחות מטר וחצי מעל הקרקע. ואכן הסיפורים שרקח הופמן – שלמעשה הם התחלה די ראשונית של ספרות פנטזייה-אימה שכ-250 שנה אחרי הופמן תתפוס תאוצה ותפנה בעיקר לבני נוער (וגם היא תהיה חפה מהומור בדרך כלל...) מהווים דוגמה מאד מייצגת לרומנטיקה והסנטימנטליות (שאני מייחסת) לספרות הגרמנית הקלאסית.
מה שמעניין במיוחד בסיפוריו היא האהבה הרומנטית. באהבה הזו יש נושא (כמה רחוק מהמציאות -יותר טוב), נשוא – הגבר הצעיר המתכוונן אל העלמה ומוחק את המציאות ומושא – שהיא אשה צעירה, כלילת שלמות שאינה מזכירה במאום את האשה שתלד ילדים, תבשל ארוחות, תדאג למשק הבית ותהיה מציאותית ומשעממת.
נתנאל מתאהב. כל אחת ממושאי התאהבותו מבטאת איזה שאיפה לשלמות לא-אנושית, שהבובה המכנית בה הוא מתאהב בלי להיות מודע לעובדה שהיא למעשה אוסף של ברגים וגלגלי שיניים, היא הדוגמה הטובה ביותר. נתנאל מבלה איתה, מביע את רגשותיו במלל רב, שואף להיות הנבחר על ידה, ובז לגברים האחרים שאינם מתלהבים ממנה. היא הרי כלילת השלמות! וניתן לגזור מהסיפור העתיק הזה על התייחסות של גברים מסויימים לאהבה. זו לא צריכה להיות אישה אמיתית. היא צריכה להיות יפה וענוגה, לא לדבר ולאפשר לו להרגיש בלי הפרעה...
העברית בה כתוב הספר דורשת הסתגלות. נילי מירסקי ערכה פה תרגום ישן שלה לספר שזכה לשבחים רבים של. הוא כתוב בשפה מליצית, בעברית המתאימה מבחינת יושנה לספר שנכתב בסוף המאה ה-18 אך די מעיקה על הקורא היום בשפע משפטים מצלצלים ומקושטים, ובנטייה להליכה סחור-סחור. היא מזכירה לי את מה שחוויתי בביקור ההוא באופרה: מרוב קישוטים ושימוש בפירוטכניקה החמצתי את ההנאה ואת ההתייחסות האירונית שלא לדבר על המוסיקה. אחרי שהתרגלתי לשפת התרגום, הסיפור קולח לא פחות מספר פנטסיה לנוער. וההנאה? ככה ככה. חובבי "קלאסיקה" באשר היא כנראה ייהנו ממנו יותר ממני.
זה קטע "שירת הבובה" מ"סיפורי הופמן". https://www.youtube.com/watch?v=3dlGDNoliH0


















