סימון דה-בובואר

סימון דה-בובואר

סופרת


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריה (173):
שקראתי, ספרים שברשותי, יש לי ועוד לא קראתי, מחכים על המדף, צריך לקרוא, ספרים שקראתי, קפקא, רשימתי :), רשימה, ספרים שצריך לקרוא, צובט בנשמה, ספורת תרגום - 1א, ✔ נרכש ביריד הספרים בהיכל נוקיה, סופרים צרפתים, ממתינים על המדף, רוצה לקרוא!, ספרים לא רעים, קראתי 2015, הספריה שלי, עוד ...
1.
"הביולוגיה לבדה אינה יכולה לספק תשובה לשאלה המעסיקה אותנו - מדוע האישה היא "האחר"? יש לגלות כיצד עיצבה האנושות את הנקבה האנושית" המין השני הוא אחד הטקסטים החשובים ביותר שנכתבו מעולם על תפקידה ומקומה של האישה בחברה, וללא ספק ציון דרך בחשיבה הפמיניסטית המודרנית. הספר נכתב ב-1949 בצרפת, אך השאלות שהוא מעלה עדיין מטרידות ולא פחות רלבנטיות. "נשים אינן נולדות נשים, אלא הופכות לנשים" - קבעה דה בובואר, והניחה את הבסיס להבחנה בין מין למיגדר. דה בובואר אורגת יחד היסטוריה, אנתרפילוגיה, פילוסופיה, ספרות, ביולוגיה, פסיכואנליזה וכלכלה, ומראה כיצד, לכל אורך ההיסטוריה, נשים תפסו עמדה משנית, בדומה למיעוט מדוכא ומנוצל, בגלל תנאים חברתיים שהתכחשו ליכולותיהן ושללו את זכויותיהן. היא תוקפת את המיתוס של הגבר היוצר )לעומת האישה המשמרת(, שומטת את הקרקע מתחת להצדקות הביולוגיות לנחיתותה של האישה, סוקרת את התמורות ההיסטוריות והמשפטיות שחלו במעמדה מימי יוון העתיקה ועד התקיפה המודרנית, אינה יכולה שלא לזעום על "הבדותות" שהמציא פרויד על אודות מיניותה של האישה, ולבסוף מבקרת את ייצוג האישה - רומנטי או דמוני - בספרות. המין השני הוא קריאה אמיצה ומלומדת לשחרורן של הנשים, לשוויון מקצועי וחברתי, ולביטול מיתוס "הנשי הנצחי", כתובה בסגנונה הצלול והחיוני של דה בובואר....

2.
בסיפורים שקובצו בספר חשוב ונפלא זה של סימון דה בובואר משנת 1967 נקלעות שלוש נשים למשבר בחייהן: הן מוותרות על עצמאותן ועל עצמיותן, נתלות בבעליהן ובילדיהן תלות נפשית וכלכלית, ולבסוף נבגדות, נעזבות ונאלצות להתמודד עם הזקנה הממשמשת ובאה. במונולוגים רוויי רגישות ורגשות מפליאה דה בובואר לתאר אכזבה, ייאוש והשלמה, ובתוך כך אינה זונחת לרגע את השקפת עולמה: סיפוריה, המתארים את האישה כקורבן נסיבות החיים וקשרי הנישואים, הם תמיד גם זעקת אזהרה התקפה כעבור חצי מאה וקוראת לאישה לקחת את גורלה בידיה. ...

3.
בספרה האוטוביוגרפי מוות רך מאוד מספרת סימון דה בובואר באומץ וברגישות על אודות ההתמודדות עם המוות. זהו אולי ספרה החשוף ביותר של הסופרת והפילוסופית הצרפתייה הנודעת, ספר המגלה קרביים ולב. הימים הם ימיה האחרונים של אמה, וזהו סיפור המפגש של דה בובואר עם מחלתה ומותה. ההיאחזות העיקשת של האם בחיים נפרטת לפרטים יומיומיים ומתגלה כמעשה שיש בו כוח, חמלה ואפילו יופי. "מוות רך מאוד" הוא ספר חף מסנטימנטליות, המתאר באופן נוגע ללב את מערכת היחסים המורכבת שבין אם ובת, בצל ידיעת הקץ הקרוב. דה בובואר מלמדת אותנו דבר מה על הקושי שבפרידה מהורה ובעיקר בפרידת הבת מן האם. "מוות רך מאוד" יצא לאור בצרפת ב-1964 והוגדר לא פעם כשיא היצירה הספרותית של דה בובואר. ז'אן פול סארטר, "הקורא הראשון" שלה, טען שזה הטקסט המרגש ביותר שכתבה. בפרוזה מהודקת מתמודדת דה בובואר עם השאלות הרבות שמעורר האובדן ודנה בכנות מעוררת השתאות ביחסים בינה ובין אמה. המוות הקרב והשתיקה שאופפת אותו מחייבים את דה בובואר לתת דין וחשבון ביחס לחיי אמה ולחייה שלה, ולגלות כי המרחק ביניהן אינו אלא צדה השני של הקרבה. וכך בעצם כתיבת הספר וסיפורן האישי של סימון דה בובואר ושל אמה פרנסואז טמון ריפוי. במבטו המפוכך, מוות רך מאוד עשוי להציע נוחם ומזור למתמודדים עם מחלה וכאב. הספר תורגם לעברית ב-1983 ועתה הוא רואה אור בעריכה חדשה ומלווה באחרית דבר כפולה, המצרפת התבוננות ספרותית לצד זווית רפואית השופכת אור על ספר חשוב זה. הספר כולל אחרית דבר:"מחלת האמהות" מאת דינה חרובי ו- "קרבה אחרונה" מאת מיכל בראון ועומר ברקוביץ. ...

4.
"אישה אינה נולדת אישה, אלא נעשית אישה". נשים בנות ימינו נמצאות בתהליך של ניתוץ מיתוס הנשיות; הן מתחילות לכונן את עצמאותן באופן ממשי, אך מתקשות לחיות את מצבן האנושי במלאותו. הן גדלו על ברכי נשים, בתוך עולם של נשים, וייעודן המקובל הוא הנישואים, שעדיין משעבדים אותן בפועל לגבר; היוקרה הגברית כלל לא נמחתה, והיא עדיין נסמכת על יסודות כלכליים וחברתיים איתנים כתמיד. לכן יש לבחון בקפידה את גורלה המסורתי של האישה: איך האישה מכשירה עצמה למצבה, איך היא חווה אותו, באיזה יקום היא חשה עצמה כלואה, אֵילו דרכי מילוט פתוחות לפניה – את כל אלה ברצוני לתאר. רק אז נוכל להבין אילו בעיות ניצבות לפני הנשים שירשו עבר כה קשה ומתאמצות לעצב לעצמן עתיד חדש. כשאני משתמשת במילים "אישה" או "נשיות", איני מתכוונת לאבטיפוס כלשהו או למהות בלתי ניתנת לשינוי, וממרבית ההיגדים שלי משתמעת האמירה "במצב הנוכחי של החינוך והמוסכמות". איני מתכוונת לנסח אמיתות נצחיות, אלא לתאר את הבסיס המשותף שעליו מושתת קיומה של כל אישה ואישה. סימון דה בובואר...

5.
בשנת 1958 ניגשה סימון דה בובואר בת החמישים לכתיבת האוטוביוגרפיה שלה. היא הייתה סופרת ופילוסופית עטורת תהילה, אחת מחלוצות הפמיניזם, והייתה ידועה גם בשל הזוגיות הממושכת עם הפילוסוף ז´אן-פול סארטר, זוגיות משוחררת מכבלי המוסכמות החברתיות. על הרקע הזה, שמו של הכרך הראשון באוטוביוגרפיה שלה, זיכרונותיה של נערה מחונכת, נקרא כקריצה לקוראיה. בפרפראזה על הציטוט המפורסם מספרה "המין השני": היא לא נולדה כזאת, היא נעשתה כזאת. זו אינה אוטוביוגרפיה רגילה, אף שהיא מתעדת את חייה של סימון, מילדותה כבת לבורגנות הצרפתית וחינוכה הקתולי, ועד האהבות הראשונות, הלימודים בסורבון והמפגש עם הסטודנט ז´אן-פול סארטר. אבל דה בובואר מתבוננת בחוויות האלה בזכוכית מגדלת, משוטטת בילדותה כמדענית בארץ לא נודעת. בכובד ראש מלווה בחיוך היא מציגה שני מפתחות לזהות המתגבשת שלה כנערה: החיפוש אחר האהבה והחיפוש אחר האמת. פרסומו של הספר בעברית, בתרגומו של ניר רצ´קובסקי, הוא הזדמנות להתחקות אחרי תהליך ההתגבשות של כמה מרעיונותיה המרכזיים של דה בובואר, ובעיקר להתוודע לסיפור של התבגרות באקלים האינטלקטואלי התוסס של צרפת בין שתי מלחמות העולם, מאת אחת המחברות המזהירות של המאה ה-20....

6.
הרומן המנדרינים התפרסם בדצמבר 1954 ותוך ימים ספורים היה לרב מכר בצרפת ולאחר מכן זכה לתרגומים רבים ולתפוצה רחבה בעולם כולו. ב - 1949 פרסמה סימון דה - בובואר את המסה המונומנטלית שלה "המין השני", וקנתה לעצמה באמצעותה מעמד בעולם. "המין השני" עורר מצד אחד אהדה רבה בקרב התומכים בשחרור האישה ומצד אחר, זעזוע ודחייה בציבור השמרני. הופעת רומן חשפני מפרי עטה חמש שנים לאחר פרסום המסה המהפכנית, עוררה סקרנות גדולה. שהרי לא היה זה ניתוח מדעי מעמיק חובק עמים, תקופות ותרבויות, אלא סיפור בגוף ראשון על חיים אינטימיים של אינטלקטואלית מחוגי השמאל בפריס, סיפור על היחסים האישיים המשוחררים בחוגיה ועל העימותים הרעיוניים בהם. אין להתכחש לעובדה שזהו רומן - מפתח שניתן לגלות בו תיאור של דמויות ידועות בשמות בדויים. ואכן מיהרו להצמיד זהויות לגיבורי הרומן (סארטר, הפילוסוף מרלו - פוניט, הסופר אלבר קאמי, הסופר האמריקאי אלגרן, מאהבה לשעבר של סימון דה - בובואר) המשחק ריתק קוראים ועיתונאים, ונתערבבו בו יצר המציצנות וצימאון הציבור לדעת כיצד באים לידי ביטוי הלכה למעשה עקרונות החופש המוחלט המוצגים תיאורטית ב - "המין השני". אין ספק שהסקרנות מילאה תפקיד בלתי מבוטל בנהירת רבים אל הספר. אבל הזמן מוכיח את איכות הרומן כשלעצמו במנותק מן האספקט האישי. גם אם לעולם לא התכחשה המחברת לעובדה ששאבה את השראתה מהמציאות הקרובה, לא מדובר בשום פנים ואופן בתיאור אחד לאחד. סימון דה - בובואר נפטרה ב - 1986 . היא הותירה יצירה גדולה ומגוונת. מלבד "המאנדארינים" היא פירסמה נובלות ורומנים רבים שאחדים מהם תורגמו לאנגלית ולשפות רבות, אך מעטים ראו אור בעברית ("מוות קל מאוד" 1983 , "אישה שבורה" 1984 , "דמם של אחרים" 1985 , "המין השני" 2001 ,אולם אין ספק שלרומן "המאנדארינים" ולפרס גונקור שבו הוא זיכה אותה, נשמרו מקום מיוחד בלבה ובחייה של סימון דה - בובואר. הספר וקבלתו היוו נקודת מפנה ונקודת שיא במעמדה הציבורי. אמנם השובינזם הגברי המשיך לתאר אותה כמתרגמת ללשון ספרותית קלה ומובנת יותר של הרעיונות הפילוסופים של בן - זוגה. אולם גישה פשטנית זו הצטמצמה באופן ניכר עם הופעת "המאנדארינים" שגרמה להעמקת הפופולריות של סימון דה - בובואר בעולם ההגותי והספרותי ברחבי העולם כולו....

7.
"כל בני האדם הן בני תמותה. אך לגבי אדם מותו שלו, ואפילו הוא יודעו ומסכים לו, זו תאונה, אלימות שאין לה צידוק."מוות קל מאוד נכתב ב-1963 בעקבות מותה של אמה של המחברת. ספר הגות עדין, חודר לב בשאלת קיומו, סבלו ואבדנו של כל אדם באשר הוא. 89 עמודים סימון דה-בובואר 1908-1986 צרפת. מכל הספרים ומאסות שכתבה, התפרסמו במיוחד 'המנדרינים' (זה לא על סינים) 'המין השני' ו'דמם של אחרים'. ספר זה היא כתבה ב-1944 בעצם ימי המלחמה, נאמנה בכתיבתה לתורתו האכזסטנציאליסטית של מי שהיה חברה לחיים, הפילוסוף המדכא סארטר-ולפיה הקיום האנושי קודם לכל מהות וערך אחרים. הספר הוסרט על ידי קלוד שאברול, מאבות הגל החדש בקולנוע הצרפתי. בצד כתיבה הספרותית התבלטה דה-בובואר גם בשל פעילותה הפוליטית-חברתית-לבדה ולצד סארטר. זכתה בפרס ירושלים. מספריה באתר:אישה שבורה...

8.
9.
סימון דה בובואר – סופרת, פמיניסטית, אינטלקטואלית, אקזיסטנציאליסטית ובת-זוגו של ז'אן פול סארטר – לא זכתה להיקרא פילוסופית בימיה. היא ידועה בעיקר כמחברת "המין השני" וכסופרת, וכתיבתה הפילוסופית נותרה בצלה של עבודתה הספרותית. בספרה רב-התעוזה לקראת מוסר של דו-משמעות, אשר ראה אור לראשונה בשנת 1947, מנסחת דה בובואר בצורה מופתית וסוחפת עמדה תיאורטית של מוסר אקזיסטנציאליסטי אשר מנסה לגשר על סתירות רבות המתגלות בין העמדה האקזיסטנציאלית, אשר לפיה האדם עצמו צריך לקבוע את ערכיו ואת משמעות קיומו, לבין הצורך לנסח עמדה שאינה שרירותית ורלטיבסטית ואינה מצדיקה את כל פעולות האדם. בלקראת מוסר של דו-משמעות עוסקת דה בובואר בשאלות של אחריות מוסרית, ואף מציעה יסודות למוסר אקזיסטנציאליסטי. דה בובואר אינה מצדיקה אתיקה המתבססת על עקרונות אוניברסליים ועל תיאוריה המניחה מהות אנושית; היא בעד מוסר המבוסס על הקיום האנושי – מושג לא-מהותני של סובייקטיביות וקונטינגנטיות. מבחינתה, רק פילוסופיה אשר מעריכה את החופש של כל פרט יכולה להיות אתית. הגותם של מרקס, הגל וקאנט, אשר מעדיפה את האוניברסלי, מצמצמת את חשיבותו של הפרט ואינה יכולה לשמש מערכות אתיות. בניגוד לסארטר, דה בובואר חשה צורך להתייחס לסובייקטים חופשיים אחרים בעולם. מכיוון שאין אלוהים, על האדם ליצור קשר עם אחרים דרך פעולות אתיות. במקום לראות את האחר כמי שמאיים על החופש שלי ואשר מבטו הופך אותי לאובייקט, היא רואה את האחר כציר החופש שלי כסובייקט. לטענת דה בובואר, הניהיליסט ההרפתקן, האדם המאוהב המלא תשוקה, האמן ואף האינטלקטואל – כולם צריכים להבין שאין שום מטרה נעלה מעבר להיותנו בני אדם חופשיים, ושעלינו לממש את החופש הזה. האתיקה שהיא מציעה מאלצת התמודדות וקבלת החלטות יומיומיות. לספר מצורפת הקדמה על סימון דה בובואר, מאת ד"ר דינה חרובי מאוניברסיטת תל אביב. ...

10.
11.
הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, מרחביה, 1958....


אוטוביוגרפיה של הסופרת בשנות ילדותה, נערותה ובחרותה עד לגיל 20. ספר ראשון של בובאר שאני קורא ובהחלט השאיר טעם של עוד. אין לי משיכה חזקה לספ... המשך לקרוא
18 אהבו · אהבתי · הגב
3 סיפורים מקובצים בספר הזה: גיל המתינות, מונולוג ואשה שבורה. אני מתייחס לראשון ולשלישי. הסיפור הראשון מהווה בסיס לספר "אי-הבנה במוסקבה". המ... המשך לקרוא
30 אהבו · אהבתי · הגב
זיכרונותיה של נערה מחונכת זו למעשה הביוגרפיה של סימון דה-בובואר ב-20 שנותיה הראשונות לחייה. זו עובדה. מה מקפלים זיכרונותיה של סופרת, פילוסו... המשך לקרוא
35 אהבו · אהבתי · הגב
""אישה אינה נולדת אישה אלא נעשית אישה", קובע המשפט המפורסם מ"המין השני". נדמה ש"זכרונותיה של נערה מחונכת מנסה להעביר מסר דומה, אך אישי יותר. ה... המשך לקרוא
21 אהבו · אהבתי · הגב
"היה לה מוות רך מאוד; מוות של מיוחסת", כך כותבת סימון דה בובואר על פרנסואז, אמה. בגיל 78 מתגלה סרטן אלים בגופה והיא אושפזת בבית חולים של אנשים... המשך לקרוא
19 אהבו · אהבתי · הגב
אביו של בן זוגי חולה בסרטן. לפני שנה גילו שזה האחרון, לא בזבז זמן מיותר וכבש שטח נרחב מהמעי הגס ועד לכבד. סימן את האזורים הרצויים לו בכתמים ... המשך לקרוא
35 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ