ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 3 בינואר, 2017
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
זוג קשישים, נשואים זה לזו שנים רבות החיים בפאריז, נוסעים לחופשה במוסקבה באמצע שנות השישים של המאה הקודמת. זו אינה נסיעתם הראשונה לעיר, בה הם מבקרים בערך אחת לשלוש שנים. לאנדרה, הבעל יש שם בת מנישואים ראשונים שלא מכבר חזרה לחייו, והוא מתאווה לבקרה. ניקול, האשה, פרשה לגימלאות מתפקידה כמורה בתיכון. בני הזוג שייכים למעמד המשכילים בפאריז וכמשכילים צרפתיים הם, כמובן, קומוניסטים. הם אוהבים זה את זו ומצפים שהמצב הזה יימשך, למרות הזיקנה האורבת בפתח ואי הבנות המשבשות את הזוגיות.
סימון דה בובואר היתה סמל "האשה החדשה": היא הפכה אתאיסטית ומרדה בחינוך הדתי שאמה ניסתה להנחיל לה. יחד עם הדת היא דחתה את החינוך "להיות אשה" כפי שהתפרש על ידי בורגנים באותה עת: לחיות כדי להינשא (רצוי לגבר עשיר, מבוסס ונחשב) ללדת ילדים, להתנהג בצניעות ולהבין שכאישה אינך שווה לגבר. ודאי שמוחך נחות ממוחו של גבר ויכולותיך תלויות ברצונו הטוב של הגבר שאיתך. דה בובואר ניסתה כל ימיה להוכיח לכולם את ההפך מהמידות הנאותות לאשה. היא קיימה זוגיות ללא נישואים לסארטר, לא נולדו לה ילדים, ולמרות הזוגיות שהאריכה ימים, הם לא נמנעו מיחסים אינטימיים לא בהסתר עם בני ובנות זוג אחרים.
הגישות הפוליטיות והפילוסופיות של דה בובואר שהיתה - כמו רבים מבני חוגה - קומוניסטית ופמיניסטית, באות היטב לידי בטוי בספר הזה, המוגדר, משום מה, כרומן. (אני הייתי מגדירה אותו כנובלה. לא רק בגלל הקוצר שלו - 99 עמודים - אלא גם כי הוא מתאר אירוע מבודד בחיי בני הזוג, המאפשר להם, כביכול, לחשוב ולהסיק מסקנות, אך אינו משנה את חייהם או השקפותיהם.) בני הזוג עסוקים בזיקנה המאיימת להגיע, באפשרויות הניטלות מהם, בסודות שהם מסתירים זה מזו, מגיעים לעימות קצר וחריף בינהם, עקב אי הבנה, עימות המאיים להרוס את כל מה שבנו עד שהגיעו אליו.
דה בובואר שנפטרה בשנת 1986 כתבה את הסיפור הזה ב1965 וגנזה אותו, "מסיבות לא ידועות" כדברי הכריכה האחורית. לי נראה שהסיבות צריכות להיות ברורות לכל מי שקורא אותו: זה לא יצא מה שהיא התכוונה. היא ניסתה להעלות שאלות שהטרידו את "דה בובואר" הפילוסופית, אך מה שיצא הוא קינה על מה שהחמיצה סימון האשה. ופחד - בלתי פילוסופי בעליל - מהזדקנות ואבדן יכולת המשיכה שלה, כאשה.
החליטה על גניזה - אבל, מי שואל אותה? הוצאות לאור עטו על השאריות ופירסמו גם את הסיפור הזה. כי כידוע - זכותו של כל אחד להחליט מה ייעשה בירושתו מעוגנת בחוק ובנוהג. אלא אם היא, הירושה, יכולה להעשיר מישהו אחר...
32 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
pen תודה רבה!
זו באמת מסוג השאלות שאין להן תשובה. כי כולנו אינטרסנטים ובדרך כלל מוכנים לאפשר למישהו את החופש לבחור (לפרסם או לא) בתנאי שזה לא יעלה לנו... |
|
|
pen
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
זו באמת שאלה רצינית האם לפרסם כתבים שהיוצר בחר שלא לעשותכן. חשבתי על זה, לא פשוט.
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, עומר!
זו באמת נקודה מהותית. כשאתה מתחיל לראות בעצמך סמל, כשחייך מוקדשים להתנהגות מסויימת, קשה מאד להיות סתם אדם, או סתם אשה. המאמץ לחבר את השתיים ניכר פה. |
|
|
עומר ציוני
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
איזה יופי של ביקורת....
נגעת אולי בנקודה הנכונה ביותר, הכואבת ביותר והאמיתית ביותר.... האשה מול הסמל, הקומוניסטאית מול זו שחיה את חיי היומיום... אהבתי את חדות האבחנה שלך... |
|
|
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, בת-יה!
לא יודעת אם בובואר היתה נחשבת היום לקיצונית במיוחד. בתקופתה היא המציאה את אורח החיים הפרוע, שיצא חוצץ נגד אורח החיים הבורגני לו חונכה. למעשה הסיפור הזה מהווה דווקא דוגמה לעובדה שהחינוך שקיבלת כילד חי ובועט למרות כל מרידתך נגדו. |
|
|
בת-יה
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
טוב, לא אוהבת קיצוניות ולא חשוב של מי, ובובואר קצת עיצבנה אותי בדרך שלה להכרזת עצמאות.
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
אין על מה, כרמליטה. אני מחכה בקוצר רוח...
|
|
|
כרמלה
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
יעל,
תודה על התשובה. עכשיו ברורים לי הדברים ואני מבינה אותך. אני עומדת לכתוב סקירה על ספר שהשורה האחרונה זהה לשלך וכזה גם הדירוג.
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
חן חן, כרמליטה על השבחים.
קשה לי להסביר את הדרוג. היות והוא סובייקטיבי ונתון להשפעה של דברים שונים. באופן כללי חשבתי כשקראתי שהוא ספר טוב, בעיקר בזכות הכתיבה הטובה. יש בסיפור שפע דברים שחלפו לי מעל הראש ולא הזכרתי אותם בביקורת. באופן כללי - סיפור כתוב טוב, עם תובנות שאינן מחדשות דבר. כזה. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
בלו-בלו מסכימה איתך.
למרות שפורצי דרך יש בכל דור, והם תמיד משלמים מחיר גבוה. מצד שני הם גם זוכים בכל התהילה, מה שאולי מקזז קצת את חוסר הצדק. |
|
|
כרמלה
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
יעל,
אני מאד אוהבת את הסיקורות שלך וסומכת על הדירוג שלך. הפעם השארת אותי מבולבלת. אין מתאם בין הדברים שכתבת בפוסט, ובמיוחד בתגובות, לבין דירוג של ארבעה כוכבים. אשמח אם תבהירי.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
יעל, ברור שכך. כמו שכתבתי - עצוב לי על הדור ההוא ששלמו מחיר כבד על היותם פורצי דרך. אני מניחה שזה נכון לכל פרית דרך.
|
|
|
אירית פריד
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
ממש כך !
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
אירית אני מעריכה מאד את מה שכתבת.
אכן הספר אינו פיסגת הספרות וגם בובואר (שלדעתי לא היתה "סופרת טבעית") הוציאה מתחת ידה ספרים יותר משמעותיים. הבעיה לדעתי היא הרצון של הוצאות ספרים לסחוט את הלימון הזה עד תומו: ההחלטה של סופר לא לפרסם משהו שכתב, נתקלת בצורך של ההוצאה להרוויח עוד קצת. ואת התוצאה אנחנו מקבלים: סופרים ידועי שם שהטיוטות שכתבו, או משהו שהם לא עמדו אחריו, מקלקלים לנו את מה שחשבנו עליהם. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, פפריקה!
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
רב תודות, בלו בלו!
הספר יצא לאור בעברית לראשונה ב 2016 וכמו שכתבתי נכתב ב 1965. את צודקת לגבי השוויון האמיתי, אבל את מדברת במאה ה21 למישהי שנולדה ב 1908. בשנה בה נכתב הספר, אני מנחשת, ההתרסה נגד המקובל זיעזעה אמות סיפים. כשאת חושבת על מישהי שגודלה וחונכה כמו שהיא גודלה, הרעיונות שאת מעלה הם מעבר לתפיסתה. נשים פורצות דרך היו חייבות לשלול את כל מה שהכירו עד אז, ולייצג התנהלות שגבתה מהן מחיר ענק, רק כדי שאחרות יוכלו לומר ולהרגיש את מה שאת ביטאת... |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
מחשבות, מבחינתי הוא לא היהי "מופת" בשום דרך
רק נובלה כתובה טוב וחביבה, שאינה מעלה ואינה מורידה. אבל יכול להיות שאתה תתרשם אחרת לגמרי. כבר היו דברים מעולם (-: |
|
|
אירית פריד
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
וואו . לא הייתי מצליחה לכתוב ביקורת מוצלחת מזו שלך. קראתי את הספר הזה לא מזמן ומעט היתקשתי. בהתחלה בעיקר. אולי התרגום לא היה משהו. בכל אופן אין לי מה להוסיף כי כתבת יוצא מהכלל. פשוט יוצא מהכלל. אני מאוד אוהבת את בבואר והספר הזה שלה היה פחות מוצלח בעיני .
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, כרמליטה.
את צודקת. לעתים סיפור העוסק בכנות בפחדים ובהחמצות הוא יותר מדיון פילוסופי שאינו מדבר על הקורא. לא זאת היתה התרשמותי בספר הזה. |
|
|
פֶּפֶּר
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת יפה. ובלו בלו, כל מילה.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
מסקרן, לא הכרתי את הספר.
עצוב שהנשים פורצות הדרך בדור ההוא הדחיקו את עצמן כדי להתאים לרעיונות ה"נאורים". שיוויון אמיתי הוא היכולת לבחור כרצוננו - לא ללכת עם ולא כנגד. זה לא היה אפשרי אז.
כנראה שההדחקה הזו לא הצליחה לה בספר הזה. |
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
אני, מפאת הכבוד לספרה המופתי ההוא, לא אקרא את זה.
|
|
|
כרמלה
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
קינה על החמצות ופחד מזיקנה
מעניינים לא פחות, ולעיתים אף יותר, מאשר שאלות פילוסופיות.
תודה על הסקירה הכתובה היטב. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, מחשבות.
הוא קריא. אבל המסקנות שלו לעוסות, והניסיון שלה להיכנס לראש של גבר לא מוצלח. ספר כתוב היטב, אבל עיקר העניין שהוא מעורר הוא בגלל הכותבת, וזה לא מספיק לי. |
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
בלבלת אותי. לא מזמן סקרתי את זכרונותיה של נערה מחונכת והגדרתי אותו מופתי.
מיד ניסיתי את המאנדרינים שלה, שהיה קשקוש בלתי קריא.
מה עומד לפנינו? |
32 הקוראים שאהבו את הביקורת
