את נשארת כי את לא מאמינה שמגיע לך 'טוב יותר'.
'אישה שבורה' לפי אמות מידתה של דה בובואר- אישה שמתוך מודעות לא מוצאת את הכוחות לקום וללכת. מתוך עליבות סובייקטיבית, בוחרת להישאר.
בוחרת להישאר בבדידות שבבגידה, בשיברון הסדקים של האמון.
אני בוחרת שלא לתאר את העלילה אלא רק את התחושות, כי העלילה איננה רלוונטית. כן, ייתכן וזה יישמע מעט אבסורדי, אך התחושות שהעלילה מייצרת, הן אלו שגורמות להבין או להגיע לחוסר הבנה ביחס לדמויות, ועל כן יש לקרוא את העלילה מבלי לדעת את תוכנה ולתת לה להכתיב את הרגש שנלווה לקריאתה.
דה בובואר תוחמת גבולות של דמויות שתחילה נדמה כי הן לא אשמות בדבר ממה שקורה להן, אך עד מהרה גבולות אלו מתרחבים ומזינים את הקורא בהבנה רחבה יותר של המצבים שהן שרויות בהם, מצבים שהן למעשה יוצרות עבור עצמן, מתבוססות בהם.
בגידה אינה הסוף.
על כל צורותיה.
זאת המסקנה המתבקשת של דה בובואר.
זאת המסקנה שעולה בי.
זאת לא המסקנה שכולכם תגיעו אליה.
יש קושי מסוים לקרוא על העליבות והנמיכות שאליהן מגיעות הדמויות, ולא קושי כ'אישה' אלא קושי כ'אדם', להבין כמה נמוך אפשר להגיע, וגם כשחשבת שהגעת לתחתית- תמיד מתקיים לו 'נמוך יותר'.
לצד זאת, יש משהו מנחם במחשבה כי לא משנה כמה נמוך נגיע- בסופו של דבר נעלה מעלה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
