ביקורת ספרותית על זיכרונותיה של נערה מחונכת מאת סימון דה-בובואר

---

זיכרונותיה של נערה מחונכת זו למעשה הביוגרפיה של סימון דה-בובואר ב-20 שנותיה הראשונות לחייה. זו עובדה. מה מקפלים זיכרונותיה של סופרת, פילוסופית, פמיניסטית ומסאית מפורסמת זו?
אוסיף עוד עובדה ואומר שזה ספר מופת, כתוב לעילא.
דה-בובואר נולדה ב-1908 בפריז. כבר בצעירותה תחווה את מלחמת העולם הראשונה ובהיותה בת 10, לפני ובעיקר אחרי, היא מתחנכת כמקובל אצל בנות מעמדה, ע"י נזירות. זה אמנם מקובל, אבל מבחינת דה-בובואר חונק. גם כשאינה בבית הספר, אביה ואמה יודעים על כל העובר עליה, מאוחר יותר אף פותחים מכתביה האישיים, שוב כמקובל, ולא מרשים לה שום יציאה מהבית כך סתם, אינם מתירים קריאת חומרים שלא צונזרו על-ידיהם ולשבת סתם כך עם בחורים ביחידות הס מלהזכיר. גם לשבת עם בנות מינה לא בדיוק מקובל.
דה-בובואר מתארת בספרה חיים שאין בהם מקום לטעות, אין עשייה מיותרת, אין לה מה לעשות מלבד לחכות לנישואים מוקפדים. אבל לא התאספנו כאן כדי לדבר על זיכרונותיה של ידוענית, אחת מן השורה.
בכתיבה מוקפדת, מרתקת כספר מתח ומרגשת, למרות שלרגש ולהתרגש זו לא כוס התה של דה-בובואר, אנו עדים לחיים על פי הר געש. שוב, כמקובל, מקובל להיות בעל אמונה עמוקה ולא לצפות לגדולות ונצורות מהחיים מלבד טרקלינים, בעל שעבר סינון, לארח ולהתארח. לא בדיוק הדברים שהרשימו את סימון הנערה והאשה.
ואז מתחילים הקשיים: דה-בובואר חווה משבר אמונה ומפסיקה להאמין בקיומו של אל ערטילאי, מסרבת לקבל את המוסכמה שאשה אינה שווה לגבר, שאין למתבגרת פרטיות וזכות לקבוע מיהם חבריה. היא אינה אדם קל, ממש לא. יכולותיה האינטלקטואליות גורמות להתנגשות עם אביה, אותו העריצה בילדותה, אבל ביתר שאת עם אמה, הרוצה אמנם ב"טובתה", שזה הכל מלבד מה שרוצה סימון הנערה והאשה.
עד מהרה נכנסים לחייה של סימון המתבגרת על סף סיום העשור השני לחייה אנשים אתם תצעד במשך החיים. חבר שליווה אותה כברת דרך הופך להיות מאוחר יותר מזכ"ל אונסק"ו וכמובן מי אם לא ז'אן-פול סארטר, שילווה אותה לאורך חייה הבוגרים. אסור גם לשכוח את פריז ברקע, העיר האמנותית והאינטלקטואלית הזו, שבתי הקפה שלה מתגאים במי ישב אצלם הכי הרבה לדיונים על קומוניזם, סוציאליזם ושאר איזמים מתחלפים.
כברת דרך ארוכה מלווה את סימון חברתה זאזא, אף היא "נלחמת" באמה על עצמאותה, על אי פתיחת מכתביה ועל מי יהיה שותפה לחיים. זה נגמר בדמעות.
הכתיבה סוחפת מכריכה לכריכה. אין רגע דל, בעיקר אם לוקחים בחשבון שמדובר באשה עתירת הישגים, שלא מניחה לחיים לחלוף סתם כך. היא זו שרוצה לקבוע את גורלה כאדם וכאשה, רוצה לעשות זאת בעוצמה ולהבין בדיוק את תפקידה עלי אדמות. רבים מחבריה ניסו לרכך אותה, היא סברה שהיא דווקא צודקת ולבסוף קיבלה את התאום הרוחני שלה, סארטר.
התרגום לא פחות ממעולה, מעשה ידיו של ניר רצ'קובסקי, השולט ביכולתו שליטה מוחלטת.
נותר רק לצפות להמשך זיכרונותיה. הציפיה דרוכה.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על זיכרונותיה של נערה מחונכת