ביקורת ספרותית על מוות רך מאוד - [כריכה קשה] - נובלה # מאת סימון דה-בובואר

---

סימון דה בובואר חובבת כתיבה אוטוביוגרפית, כמו שאמרה באחד מראיונותיה, ואני חובבת את דה-בובואר. אז מכאן והלאה מוזמנים להישאר מי שסבבה להם עם שני אלה :) "מוות רך מאוד" נפתח בשיחת טלפון שמגיעה אל סימון בעודה ברומא ובה מבשר לה שכן בבניין של אמה, פרנסואז, כי לאמה קרתה תאונה והיא נפלה באמבטיה. האם, קרובה לגיל 78 ומתגוררת בפריז. מכאן נפתח מסע ליווי של סימון ואחותה פופט את האם אל מותה (שכן מתגלה בגופה גידול סרטני במעי הדק).
המסע הזה מתכתב לכל אורך הדרך עם היחסים המורכבים ששררו בין סימון לבין אמה בנערותה, זיכרונות ילדות נעימים, מחיר אישי שמקבל גם הדהוד חברתי לכך שהאם זנחה את כל המימוש העצמי שלה לטובת תפקידי הבית וגם קריצה של סימון לגבי חיי הנישואים בין הוריה: "המקרה שלה בלבד די בו לשכנע אותי שהנישואים הבורגניים הם מוסד המנוגד לטבע." סימון כבר דמות מפורסמת בימים אלה, כבת 55, שנויה במחלוקת, מוערכת, ספריה נמכרים, היא עניין לפולמוס אבל גם מפרנסת את האם. היחסים כבר אינם סימטריים. האם הנוצרית נחרדת מעמדותיה של סימון וחוששת מפני בתה, בו בזמן שיש בה גם גאווה רבה על הישגיה וההערכה שהיא זוכה לה ובכלל הצלחתה הגדולה.

אותי הספר ריתק מהרבה מובנים, במקום לשתף מהם פשוט הרשו לי לתת לכם טעימות ציטוטים:

"כל בני האדם בני תמותה, אך לגבי כל אדם מותו שלו, ואפילו הוא יודע אותו ומסכים לו, הוא תאונה, אלימות שאין לה צידוק."
"אני יודעת כעת מה מנעה ממנה לעשות כן" היו לה גמולים רבים לפצות עצמה בהם ופצעים רבים לחבוש מכדי שתעמיד עצמה במקומו של הזולת."
"ביום חמישי, אך חזרה להכרתה, שעה שהעוזרת הביאה לאחותי ארוחת בוקר, אמרה בנשיפה: 'כו... כו...
'כומר וידוי?'
'לא, קונפיטורה.' היא זכרה שאחותי אוכלת קונפיטורה בבוקר."
"אמי היתה קיימת לגבי תמיד ומעולם לא הרהרתי ברצינות שבאחד הימים תעלם פתאום. קיצה, כלידתה, חל בזמן בזמן מיתי."

» ביקורות נוספות של זרש קרש
» ביקורות נוספות על מוות רך מאוד - [כריכה קשה] - נובלה #