ביקורת ספרותית על זיכרונותיה של נערה מחונכת מאת סימון דה-בובואר
ספר טוב

---

""אישה אינה נולדת אישה אלא נעשית אישה", קובע המשפט המפורסם מ"המין השני". נדמה ש"זכרונותיה של נערה מחונכת מנסה להעביר מסר דומה, אך אישי יותר. הוא אומר, מעבד לשורות: סימון דה בובואר אינה נולדת סימון דה בובואר, אלא נעשית כזאת."
כך פתח עירן דורפמן את ה"אחרית דבר" שהוסיף לספר "זכרונותיה של נערה מחונכת", וגנב לי את מילות הפתיחה לסקירה שלי.

המשפט המצוטט בראש הדברים הוא אולי המשפט המפורסם ביותר של סימון דה בובואר.
למעשה, בטרם התחלתי לקרוא את הספר, המשפט ההוא והקשר המפורסם בין דה בובואר לסארטר, היוו את רוב הידע שלי על סימון דה בובואר.
מצחיק קצת להכיר פילוסופית וסופרת קודם כל דרך האוטוביוגרפיה שלה. האוטוביוגרפיה, מן הסתם, אמורה לעניין בעיקר את מי שכבר מכיר את משנתה ואת כתיבתה.
האמת היא, שאת "המין השני" אני רוצה לקרוא כבר שנים, אבל טרם הזדמן לי ואילו הספר הזה - דווקא הזדמן.

זהו הכרך הראשון של האוטוביוגרפיה של סימון דה בובואר. הוא כתוב באופן ייחודי, עשיר, מלא תובנות, בהחלט מעורר סקרנות לקרוא את שאר כתביה.
זהו מעין "ספר חניכה", אף כי סימון דה בובואר היא החונכת של עצמה, המתאר בפירוט רב את ילדותה (נדמה לי שמעולם לא קראתי ספר מבוגרים העוסק כל כך הרבה בילדות, ובלי להפוך לרגע לילדותי בעצמו), את נערותה והפיכתה לאשה.
הספר מרוכז מאוד בסימון עצמה, בעולמה הפנימי ובתהליך התגבשותה. מי שיבקש ללמוד מתוך הספר, למשל, על מלחמת העולם הראשונה אותה חוותה כילדה - ילמד מעט מאוד. מי שיבקש להבין את המצב החברתי והכלכלי בצרפת של בין המלחמות - גם לא ילמד הרבה.
על הדעות, התורות, הפילוסופיות הרווחות, חיי הסטודנטים והלך הרוח באקדמיה - ניתן ללמוד הרבה יותר, מאחר והם נכחו במרכז עולמה של סימון דה בובואר.
לא קל לעקוב אחר כל הפילוסופיות ואזכור שמותיהם של סופרים והוגי דעות, שרובם המוחלט לא היו ידועים לי. הם מפוזרים בספר בשפע, ואפילו באמצעות הערות השוליים - לא היה קל לעקוב אחר התורות השונות וההבדלים ביניהם.

אותי עניין, כאמור, כיצד הפכה סימון דה בובואר להיות "סימון דה בובואר". הוגת דעות חריפה, מוכרת ומוערכת, בתקופה בה זה היה רחוק מלהיות מובן מאליו, שבחרה לחיות בניגוד בוטה למוסכמות החברתיות של זמנה.
אני מסכימה עם עירן דורפמן: לא מדובר פה רק על מתת מלידה, על גאונות מולדת שמי שזכה בה - יגיע לגדולות ונצורות ומי שלא - לא.
יש פה גם רצף של בחירות ומוכנות לעבודה קשה ומאמץ.

על רקע "כוחה של נחישות" שקראתי לאחרונה ניתחתי (כמה חובבני מצדי. פסיכולוגיה בגרוש, ובכל זאת לא הצלחתי להימנע...) את דה בובואר כבעלת תודעה מתפתחת.
אמנם ניכר מהספר כי מילדות היתה בה תחושת ערך עצמי וייחוד, אך לצדם ניכרת המוכנות, הרצון והאהבה שלה ללימוד והתפתחות בלתי פוסקים.
כך היא אומרת על עצמה בעמוד 81: "העולם התחלק עבורי לאנשים ברוכי כישרון ולכאלה שרואים שכר בעמלם, ואני השתייכתי, לאין תקנה, לסוג השני." ואילו חברתה, שבילדותה נתפסה על ידה כמבריקה ממנה, כתבה לה: "את לא תוכלי להבין אותי, כי כשאת צריכה ללמוד לבחינה, במקום להתענות מזה שאת לא יודעת את החומר את פשוט יושבת ולומדת". (עמוד 83) - משפטים קלאסיים המתארים אדם בעל תודעה מתפתחת שאינו חושש שהשקעת מאמץ עלולה לגרום לו להיראות כנטול כשרון.
בהמשך, כאשר היא חוברת לחבורתו של סארטר היא מגלה כי אולי אינה מבריקה כפי שחשבה. בוויכוחים עם סארטר - היא יוצאת שוב ושוב כשידה על התחתונה. הדבר כלל אינו מרפה את ידיה, להפך, היא מסתערת בהתלהבות על אפשרויות הידע והלימוד שנפתחות בפניה:
"רצוני ללמוד היה גדול בהרבה מרצוני להשליט את דעתי, העדפתי להיות סקרנית ממבריקה... היה זה מאורע של ממש לגלות שאיני האחת והיחידה... הייתי אחת מני כמה, ולפתע לא הייתי בטוחה ביכולותי האמיתיות." (242) חוסר הבטחון הזה, שאצל אחרים עלול להוביל להרמת ידיים וויתור מאתגר את דה בובואר ודוחף אותה הלאה.

במקרה לגמרי, יצא שקראתי בזה אחר זה (שלא לומר, בו זמנית) את "החברה הגאונה" של פרנטה ואת "זכרונותיה של נערה מחונכת".
לכאורה - שני ספרים שונים לחלוטין: האחד, אוטוביוגרפיה של אשה, בת למעמד הביניים, שגדלה בצרפת בתחילת המאה ה-20, השני - ספק אוטוביוגרפיה ספק בדיון של אשה, בת למעמד הפועלים, שגדלה בשכונת עוני באיטליה באמצע המאה ה-20. האחת - מפורסמת וידועה, השניה - זהותה חסויה. גם הכתיבה שונה מאוד: כתיבתה של פרנטה חושנית, מלאת תיאורים, כתיבתה של דה בובואר מתרכזת בעולם הפנימי הרבה יותר מאשר בזה החיצוני.
ובכל זאת, מצאתי ביניהם דמיון כלשהו: שתי נשים שפרצו גבולות של מעמד או של מגדר, לא מעט בגלל מוכנות לעבודה קשה ולמאמץ. בסיפורים של שתיהן תופסת מקום די מרכזי חברת ילדות שהלכה בדרך שונה משלהן. שתיהן חזרו בספר מבוגרים אל ילדותן המוקדמת ואל תקופת הנערות, בחנו אותן מחדש כמבוגרות ודלו מהן תובנות על סיפור חייהן.
ונקודת דמיון אחת נוספת, פרטית: את ספרי ההמשך של שני הספרים האלו ארצה לקרוא כשיתורגמו לעברית.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על זיכרונותיה של נערה מחונכת