כן יש רגשות, ודברים ובלבול, וזה בסדר להרגיש דברים שמרגישים בעיתיים וכאוטים, במקרה הספציפי שלי - להיות בעניין של שני גברים שונים.
אבל אני חושבת שהבחירות שלנו כן מגדירות אותנו.
והרגשתי שזה מסובך, שאני לא יכולה לבחור כי במילא שניהם לא בשבילי, אבל לכל אחד יש משהו אחר להציע לי.
הייתי כל כך מבולבלת.
עד שחשבתי על... מי מצחיק אותי יותר?
מי באמת בלב שלי?
וחשבתי על כך שאולי אני עדיין מבולבלת לגבי מה לעשות, כי כבר אמרתי לאחד מהם, שאני אצא איתו לדייט, ועכשיו פשוט לא נעים לי לבטל.
לא נעים לי להגיד למי שביקש ממני לפני כמה שעות, לא לשבור לו את הלב, שאני לא רוצה לתת לזה צ'אנס, כי יש לי רגשות עמוקים יותר ומסובכים יותר, למישהו אחר.
יש מצב שכבר איבדתי את האדם שאני מחבבת.
גרמתי לו לדאוג לי.
הבעתי בפניו את המורכבות של הרגשות שלי, והוא הבין מזה שהרגשות שלי אליו נעלמו כמו שהוא חשב שיקרה.
אבל זה לא נכון.
הם לא נעלמו, אני פשוט הנחתי אותם בצד, ואחרי השיחה הזאת איתו, לא יכולתי שלא לחשוב על כל הדברים הקטנים שהוא אמר.
ואז הבחירה הפסיקה להיות עניין של: "עם מי באמת יכול להיות לי משהו?"
כי הרי שעם שניהם, אין לי עתיד בכלל.
היא הפכה להיות - איזה סוג של אדם אני רוצה להיות?
כי כרגע אני מציגה התנהגות שהיא לא מתאימה לי, אבל זה לא חייב להגדיר אותי, אני לא חייבת להתחייב להיות הבחורה הזאת, שמחבבת מישהו אחד, אבל יוצאת עם מישהו אחר.
אני יכולה פשוט לבטל את זה, פשוט להגיד: "אני לא רוצה לעשות את זה. הייתי מבולבלת. אני מצטערת."
ואם הדבר היחיד שבאמת חוסם אותי מלומר את זה, זה ה"לא נעים לי", אז זאת הוכחה שאם אני אדחיק את זה, אני רק אצור סיטואציה כאוטית יותר, ובסופו של דבר אאבד את האדם שאני מחבבת.
זה בסדר להיות מבולבלת, להרגיש דברים שלא הגיונים לאחרים.
אבל יש הבדל בין להרגיש את הבלבול הזה, ולהודות שככה זה, ולהצטער על הבלאגן שאני גורמת - לבין לעשות בחירה שיכולה לפגוע באנשים, רק כי אני לא יודעת מה אני רוצה עבור עצמי.
אז מה אני בוחרת בעצם?
אני בוחרת להפסיד.
זה לא משנה לי אם הדעה של האדם שאני התחלתי לחבב עליי, כבר לא תהיה קלה לעיכול עבורי, כי הוא כן אמר לי שאני צריכה טיפול פסיכולוגי ואני בטוחה שההתנהגות שלי לאחרונה רק חידדה לו את זה.
זה כן משנה לי שאולי האדם שהסכמתי לצאת איתו, ייפגע מזה שאני מחליטה שזה לא מתאים, ושלא יהיה בינינו עוד קשר יותר, בייחוד אחרי שהוא חשף את עצמו מולי.
אבל אני לא יכולה לעשות בחירה, כי לא נעים לי ואני מבולבלת.
אני יודעת מה נכון, האדם שאני מחבבת עזר לי להבין מה נכון, ואני מבינה שאני כרגע לא במצב נפשי שמתאים לעשות שטויות.
אני צריכה לבחור במה שאני בוחרת, מתוך בהירות וסבלנות.
נכון, כואב לי בנפש.
יהיה הרבה יותר קל פשוט לצאת עם מישהו, ולגלות בדרך הקשה.
וכן אני יודעת שזה נשמע סותר, אבל אני סוג של מעדיפה פשוט לעשות משהו שוונה, מאשר לשבת עם הרגשות והמחשבות של עצמי, ובאמת לפענח מה פתאום לא בסדר אצלי.
אבל יש משהו שונה, בדעה של מישהו שאני מחבבת.
כשאני מחבבת מישהו, מה שהוא אומר, מה שהוא מבטא, מה שנראה לו תקין - משנה לי יותר מכל דבר אחר.
ואמרתי לו למה אני משתוקקת, והוא אמר לי שהדלת פתוחה, ואני אתמול החלטתי שאני צריכה בגלל משהו שקרה ונפתחתי בפניו, ואז דיברתי על כך שקבעתי דייט עם מישהו.
ואני לא יודעת, כל העניין... האדם שאני מחבבת נותן לי בדיוק את מה שאני רוצה וצריכה, ואם לא מוצא חן בעיניו שאני מתכוונת להיפגש עם מישהו שאני אומרת עליו שהוא רעיל, אז אני לוקחת את זה ברצינות.
אבל אני לא מחליטה לוותר על מישהו שכן מושך אותי, רק בגלל שהאדם שאני מחבבת הביע כמה דברים נגד הכיוון שבו אני בוחרת.
אני מחליטה לוותר, כי הנחתי את הרגשות שלי בצד, וניסיתי פשוט לפענח מה קורה לי בנפש, ואז הוא אמר דברים, וזה שינה לי מאוד, ובסופו של דבר הגעתי למסקנה שאני לא יכולה לצאת עם מישהו אחר.
כי מה שהוא הביע, איך שהוא דיבר איתי, גרם לי להתאמץ למצוא בהירות בתוך הערפל הזה, והתשובה היא - אני פשוט מחבבת אותו.
אני לא יכולה לצאת עם מישהו אחר, זה לא הוגן כלפי האדם הזה שקבעתי איתו, זה לא בסדר, וגם אם זה כן בסדר מצידו - זה כבר לא בסדר מצידי.
אני לא רוצה לעשות את זה יותר.
התחרטתי.
והתחרטתי כי... בכל פעם שאני מדברת עם האדם שאני מחבבת, הרגשות שלי אליו מעמיקים יותר.
הוא פשוט כל כך נפלא.
וכשאני חושבת על זה, אחד הדברים שהכי מוזרים לי, זה שאנחנו לא מדברים עלינו... אני יכולה לדבר עם האדם שאני מחבבת על כל דבר, ולא עלינו.
כאילו הקשר שלנו, הרגשות שלי כלפיו, זה לא הדבר הכי מעניין ושווה במערכת היחסים הזאת, יש פה משהו מעבר.
כמובן שלא הייתי קולטת את העניין, אם לא הייתי קובעת עם מישהו אחר, ולא הייתי מקבלת מהאדם שאני מחבבת תגובה כנה על זה.
הוא לא אמר דברים כמו "אל תצאי איתו", אבל הוא כן אמר שזה לא מוצא חן בעיניו, שהוא דואג, והדאגה שלו תמיד נכנסה לי ללב.
אני לא רוצה לגרום לו לדאוג.
אני לא רוצה לצאת עם הבחור הגבוה והרעיל קצת, שיודע שאני לוזרית ואין לו בעיה עם זה.
איכשהו לצאת ולחוות משהו, עם אדם קצת בעייתי אבל מושך, כזה שלא ייצא לי להיתקל בו לפני ולחוש אליו קירבה - לא מצליח לנצח את זה, שאני לא רוצה להדאיג את האדם שאני מחבבת.
הרי על מה אני מוותרת פה?
על מישהו שגם הוא וגם אני יודעים שאין לנו עתיד.
זה פשוט החלטה של - לעשות שטויות, או לא לעשות שטויות.
וזה מסתכם ב...
נכון שעובר עליי משהו, נכון שאני מרגישה שונה ואני לא יודעת מי אני בכלל.
אבל אני עדיין יכולה לבחור, מי אני רוצה להיות.
אי אפשר לכפות עליי, זהות חדשה, שלא מתאימה לי, שמערערת אותי, שגורמת לי להרגיש כמו אדם נוראי.
הרגשות האלה, והבלבול הזה שחוויתי, לא מגדיר אותי.
ובסופו של דבר האדם שאני מחבבת רצה שאני היעזר בו, ונעזרתי בו, והוא באמת עזר לי.
אני לא מרגישה ראויה לו, זאת האמת.
אבל הוא הסכים לעזור לי, ואני מעדיפה את העזרה שלו, העזרה הנקייה והאמיתית שלו, מאשר איזה קשר שאולי ירגש אותי ויגרום לי להרגיש קצת יותר ביטחון עצמי.
זה היה קשה עבורי בשבועיים האחרונים.
מזלות המים חירפנו אותי, והיו לי בראש שלושה גברים.
אבל אני חושבת שעכשיו זה הרגע לבחור, ואני יודעת במי אני בוחרת, ואני יודעת במה אני בוחרת.
אני בוחרת באדם שמצפה ממני ליותר טוב.
אני בוחרת באדם שהקשר איתו, יותר בריא ומפרה, את האדם שאני רוצה להיות.
ובמקרה, ממש מסיבה לא ברורה, זה גם האדם שאני מחבבת.
כנראה שבאמת, הלב יודע משהו שהראש לא, והתשובה הברורה, של לבחור במי שאני באמת מחבבת, היא אכן התשובה הנכונה בסוף.
וזה יישמע מטומטם, אבל באמת שהייתה לי התלבטות.
אבל... היו רגעים בזמן הזה שהתלבטתי, שיחות עם האדם הזה, ולא יכולתי לצפות, כמה השיחות האלה ישנו לי.
כמה מה שהוא יגיד לי, יעזור לי, ויהיה חשוב לי.
הוא פאקינג ברכה.
תודה א-לוהים, אני באמת לא מרגישה ראויה לזה, בבקשה תעזור לי לא לדפוק את זה.
(15/6/26 10:49)
אבל אני חושבת שהבחירות שלנו כן מגדירות אותנו.
והרגשתי שזה מסובך, שאני לא יכולה לבחור כי במילא שניהם לא בשבילי, אבל לכל אחד יש משהו אחר להציע לי.
הייתי כל כך מבולבלת.
עד שחשבתי על... מי מצחיק אותי יותר?
מי באמת בלב שלי?
וחשבתי על כך שאולי אני עדיין מבולבלת לגבי מה לעשות, כי כבר אמרתי לאחד מהם, שאני אצא איתו לדייט, ועכשיו פשוט לא נעים לי לבטל.
לא נעים לי להגיד למי שביקש ממני לפני כמה שעות, לא לשבור לו את הלב, שאני לא רוצה לתת לזה צ'אנס, כי יש לי רגשות עמוקים יותר ומסובכים יותר, למישהו אחר.
יש מצב שכבר איבדתי את האדם שאני מחבבת.
גרמתי לו לדאוג לי.
הבעתי בפניו את המורכבות של הרגשות שלי, והוא הבין מזה שהרגשות שלי אליו נעלמו כמו שהוא חשב שיקרה.
אבל זה לא נכון.
הם לא נעלמו, אני פשוט הנחתי אותם בצד, ואחרי השיחה הזאת איתו, לא יכולתי שלא לחשוב על כל הדברים הקטנים שהוא אמר.
ואז הבחירה הפסיקה להיות עניין של: "עם מי באמת יכול להיות לי משהו?"
כי הרי שעם שניהם, אין לי עתיד בכלל.
היא הפכה להיות - איזה סוג של אדם אני רוצה להיות?
כי כרגע אני מציגה התנהגות שהיא לא מתאימה לי, אבל זה לא חייב להגדיר אותי, אני לא חייבת להתחייב להיות הבחורה הזאת, שמחבבת מישהו אחד, אבל יוצאת עם מישהו אחר.
אני יכולה פשוט לבטל את זה, פשוט להגיד: "אני לא רוצה לעשות את זה. הייתי מבולבלת. אני מצטערת."
ואם הדבר היחיד שבאמת חוסם אותי מלומר את זה, זה ה"לא נעים לי", אז זאת הוכחה שאם אני אדחיק את זה, אני רק אצור סיטואציה כאוטית יותר, ובסופו של דבר אאבד את האדם שאני מחבבת.
זה בסדר להיות מבולבלת, להרגיש דברים שלא הגיונים לאחרים.
אבל יש הבדל בין להרגיש את הבלבול הזה, ולהודות שככה זה, ולהצטער על הבלאגן שאני גורמת - לבין לעשות בחירה שיכולה לפגוע באנשים, רק כי אני לא יודעת מה אני רוצה עבור עצמי.
אז מה אני בוחרת בעצם?
אני בוחרת להפסיד.
זה לא משנה לי אם הדעה של האדם שאני התחלתי לחבב עליי, כבר לא תהיה קלה לעיכול עבורי, כי הוא כן אמר לי שאני צריכה טיפול פסיכולוגי ואני בטוחה שההתנהגות שלי לאחרונה רק חידדה לו את זה.
זה כן משנה לי שאולי האדם שהסכמתי לצאת איתו, ייפגע מזה שאני מחליטה שזה לא מתאים, ושלא יהיה בינינו עוד קשר יותר, בייחוד אחרי שהוא חשף את עצמו מולי.
אבל אני לא יכולה לעשות בחירה, כי לא נעים לי ואני מבולבלת.
אני יודעת מה נכון, האדם שאני מחבבת עזר לי להבין מה נכון, ואני מבינה שאני כרגע לא במצב נפשי שמתאים לעשות שטויות.
אני צריכה לבחור במה שאני בוחרת, מתוך בהירות וסבלנות.
נכון, כואב לי בנפש.
יהיה הרבה יותר קל פשוט לצאת עם מישהו, ולגלות בדרך הקשה.
וכן אני יודעת שזה נשמע סותר, אבל אני סוג של מעדיפה פשוט לעשות משהו שוונה, מאשר לשבת עם הרגשות והמחשבות של עצמי, ובאמת לפענח מה פתאום לא בסדר אצלי.
אבל יש משהו שונה, בדעה של מישהו שאני מחבבת.
כשאני מחבבת מישהו, מה שהוא אומר, מה שהוא מבטא, מה שנראה לו תקין - משנה לי יותר מכל דבר אחר.
ואמרתי לו למה אני משתוקקת, והוא אמר לי שהדלת פתוחה, ואני אתמול החלטתי שאני צריכה בגלל משהו שקרה ונפתחתי בפניו, ואז דיברתי על כך שקבעתי דייט עם מישהו.
ואני לא יודעת, כל העניין... האדם שאני מחבבת נותן לי בדיוק את מה שאני רוצה וצריכה, ואם לא מוצא חן בעיניו שאני מתכוונת להיפגש עם מישהו שאני אומרת עליו שהוא רעיל, אז אני לוקחת את זה ברצינות.
אבל אני לא מחליטה לוותר על מישהו שכן מושך אותי, רק בגלל שהאדם שאני מחבבת הביע כמה דברים נגד הכיוון שבו אני בוחרת.
אני מחליטה לוותר, כי הנחתי את הרגשות שלי בצד, וניסיתי פשוט לפענח מה קורה לי בנפש, ואז הוא אמר דברים, וזה שינה לי מאוד, ובסופו של דבר הגעתי למסקנה שאני לא יכולה לצאת עם מישהו אחר.
כי מה שהוא הביע, איך שהוא דיבר איתי, גרם לי להתאמץ למצוא בהירות בתוך הערפל הזה, והתשובה היא - אני פשוט מחבבת אותו.
אני לא יכולה לצאת עם מישהו אחר, זה לא הוגן כלפי האדם הזה שקבעתי איתו, זה לא בסדר, וגם אם זה כן בסדר מצידו - זה כבר לא בסדר מצידי.
אני לא רוצה לעשות את זה יותר.
התחרטתי.
והתחרטתי כי... בכל פעם שאני מדברת עם האדם שאני מחבבת, הרגשות שלי אליו מעמיקים יותר.
הוא פשוט כל כך נפלא.
וכשאני חושבת על זה, אחד הדברים שהכי מוזרים לי, זה שאנחנו לא מדברים עלינו... אני יכולה לדבר עם האדם שאני מחבבת על כל דבר, ולא עלינו.
כאילו הקשר שלנו, הרגשות שלי כלפיו, זה לא הדבר הכי מעניין ושווה במערכת היחסים הזאת, יש פה משהו מעבר.
כמובן שלא הייתי קולטת את העניין, אם לא הייתי קובעת עם מישהו אחר, ולא הייתי מקבלת מהאדם שאני מחבבת תגובה כנה על זה.
הוא לא אמר דברים כמו "אל תצאי איתו", אבל הוא כן אמר שזה לא מוצא חן בעיניו, שהוא דואג, והדאגה שלו תמיד נכנסה לי ללב.
אני לא רוצה לגרום לו לדאוג.
אני לא רוצה לצאת עם הבחור הגבוה והרעיל קצת, שיודע שאני לוזרית ואין לו בעיה עם זה.
איכשהו לצאת ולחוות משהו, עם אדם קצת בעייתי אבל מושך, כזה שלא ייצא לי להיתקל בו לפני ולחוש אליו קירבה - לא מצליח לנצח את זה, שאני לא רוצה להדאיג את האדם שאני מחבבת.
הרי על מה אני מוותרת פה?
על מישהו שגם הוא וגם אני יודעים שאין לנו עתיד.
זה פשוט החלטה של - לעשות שטויות, או לא לעשות שטויות.
וזה מסתכם ב...
נכון שעובר עליי משהו, נכון שאני מרגישה שונה ואני לא יודעת מי אני בכלל.
אבל אני עדיין יכולה לבחור, מי אני רוצה להיות.
אי אפשר לכפות עליי, זהות חדשה, שלא מתאימה לי, שמערערת אותי, שגורמת לי להרגיש כמו אדם נוראי.
הרגשות האלה, והבלבול הזה שחוויתי, לא מגדיר אותי.
ובסופו של דבר האדם שאני מחבבת רצה שאני היעזר בו, ונעזרתי בו, והוא באמת עזר לי.
אני לא מרגישה ראויה לו, זאת האמת.
אבל הוא הסכים לעזור לי, ואני מעדיפה את העזרה שלו, העזרה הנקייה והאמיתית שלו, מאשר איזה קשר שאולי ירגש אותי ויגרום לי להרגיש קצת יותר ביטחון עצמי.
זה היה קשה עבורי בשבועיים האחרונים.
מזלות המים חירפנו אותי, והיו לי בראש שלושה גברים.
אבל אני חושבת שעכשיו זה הרגע לבחור, ואני יודעת במי אני בוחרת, ואני יודעת במה אני בוחרת.
אני בוחרת באדם שמצפה ממני ליותר טוב.
אני בוחרת באדם שהקשר איתו, יותר בריא ומפרה, את האדם שאני רוצה להיות.
ובמקרה, ממש מסיבה לא ברורה, זה גם האדם שאני מחבבת.
כנראה שבאמת, הלב יודע משהו שהראש לא, והתשובה הברורה, של לבחור במי שאני באמת מחבבת, היא אכן התשובה הנכונה בסוף.
וזה יישמע מטומטם, אבל באמת שהייתה לי התלבטות.
אבל... היו רגעים בזמן הזה שהתלבטתי, שיחות עם האדם הזה, ולא יכולתי לצפות, כמה השיחות האלה ישנו לי.
כמה מה שהוא יגיד לי, יעזור לי, ויהיה חשוב לי.
הוא פאקינג ברכה.
תודה א-לוהים, אני באמת לא מרגישה ראויה לזה, בבקשה תעזור לי לא לדפוק את זה.
(15/6/26 10:49)