אני לא יודעת על מה לכתוב.
זאת תקופה קצת מבלבלת, כשמצד אחד מרגיש שמשהו נפתח לי, אבל שגם יש בי התנגדות עצומה.
התחלתי לקרוא את הספר "רצות עם זאבים".
אפשר לומר שהיקום נתן לי סימנים לקרוא את הספר הזה, הייתי מעדיפה לקנות אותו אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי כרגע, אז פשוט שאלתי מהספרייה.
אני מקווה שאני לא אגרר איתו, אני פחות אוהבת לקרוא ספרי עיון בגלל שלוקח לי כל כך הרבה זמן לסיים אותם.
ספרי עזרה עצמית הם יותר קלים, אבל אני כבר לא מוצאת בהם עניין.
האלרגיה שלי משתפרת, הרופא אמר שאני אמורה להיות בסדר ושפשוט אמשיך עם הכדורים.
יש בי משהו שתוהה אם אולי היא התפרצה לי מאיזה רגע של סטרס, אבל אני מניחה שאני לא יכולה באמת לדעת.
ובכל זאת זה בראש שלי, אז אני מנסה לא להילחץ.
חלמתי על זה שהיית איתו בקשר ארוך עד לא מזמן.
זה היה משהו קטן, כמו תמונת פספורט שלו על הלוקר החדש שלי, אבל זה היה נראה כמו שאריות דבק.
מאוד סימבולי לא?
לא חשבתי על זה עד שכתבתי את זה, שככה זה היה נראה, כמו שאריות דבק.
בתקופה האחרונה אני מקבלת יותר סימנים.
או - שאני פשוט יותר שמה לב אליהם.
זה מחזק את הצורך שלי בסימבוליזם, לתת פירושים לדברים שאני רואה ביומיום ובחלומות שלי.
אני רואה הרבה 111, אני חולמת דברים מוזרים שנראה שמנסים להזהיר אותי מהתערבות במערכות יחסים, וגם מקבלת אלרגיה פתאום.
זה קצת מתסכל להרגיש שמנסים להגיד לך משהו, ואת לא קולטת בדיוק מה.
אבל אני מבינה שעדיף לי לבד.
שיש בי משהו שאני לא יכולה להתחבר אליו, כשאני עסוקה באיזה גבר, ואולי אפילו בשלושה.
אין לי צורך בגברים.
אני מבינה את זה, ובכל זאת, קשה לי לא לרצות להתפתח דרך אנשים אחרים.
יש בי משהו שתמיד מחפש את א-לוהים באנשים.
כשאבא שלי כועס עליי, או מתעלם ממני כאילו אני לא קיימת, ואין לי מושג למה, אני איכשהו לוקחת את זה למחשבות שאולי א-לוהים כועס עליי.
-
כתבתי מה שכתבתי, ואז הבחור שהתחלתי לחבב שלח לי הודעה, ודיברנו שעה וחצי.
אני מודעת לפער, בין מה שאני אומרת וחושבת עם עצמי, לבין מה שקורה בפועל, אבל באמת לא חשבתי שהוא יעשה את זה.
כנראה שאני רגילה להיות זאת שתמיד יוזמת, כשאני מחבבת מישהו.
אבל הוא יזם איתי שיחה, שלא היה לה נושא מסוים אלא סתם לדבר, והגענו לנקודה שבה הוא ביקש ממני להיעזר בו יותר.
הוא כתב שהוא היה רוצה לעזור לי ולתמוך בי, ואני עניתי לו "אתה כבר עושה את זה".
זה לא ריצה אותו, הוא אמר שזה הוא יזם, והוא היה רוצה שאני אזום.
הייתי צריכה לחשוב הרבה בשיחה איתו.
היה שם משהו קשה לשנינו, דיברנו על הרבה דברים, והייתי צריכה שיסביר לי בדיוק למה הוא מתכוון.
הוא אמר שהדלת פתוחה, שאני יכולה לפנות אליו, ולבקש ממנו עזרה או הדרכה.
זה היה בנושא, כי אמרתי משהו לגבי זה שאני מחפשת מישהו שיעזור לי וידריך אותי, ולא מוצאת את זה בסביבה שלי.
דיברתי בעיקר על, בהקשר של ההורים שלי ואיך שהם נעדרים בחיי בכמה מובנים, ולכן אף פעם לא היה לי מישהו שאני יכולה ממש להתייעץ איתו.
והוא ביקש שאני אעשה את זה.
אמרתי לו שאני יכולה לנסות, והוא אמר שהוא לא דורש ממני שאני אעשה את זה אלא רק מציע, ואמרתי לו שזה קצת מרגיש שכן.
הוא צחק.
בסך הכול התוודיתי על כך שאני מחבבת אותו.
אין לי מושג איך הגעתי לנקודה הזאת שבה הוא דואג לי.
זה קשה לסרב לזה.
בעיקר כשאני אומרת לו שיש לי רתיעה מקירבה בגלל דברים מסוימים, והוא אומר שהוא יודע ושבגלל זה הוא נזהר.
ואין לי מושג למה הוא משתדל כל כך עבורי.
אני ממש לא ניסיתי לומר שאני שווה את זה, להפך, בוידוי שלי אמרתי שאני מרגישה שהוא כמה רמות מעליי.
הוא לא חיבב אותי בחזרה, אמרתי לו שאני מחבבת אותו בלי שום ציפייה למשהו בחזרה, וכשהוא אמר לי אחרי זה שירד לו ממני אחרי הויכוח האחרון שלנו, קיבלתי אישור לזה, אבל אז הוא אמר שזה מתחיל להשתנות עכשיו.
שאני נעימה לו.
כנראה שזה נעים שמישהי שהתנהגה אליך כמו כלבה פתאום מתחילה לחבב אותך, ולהתנהג אחרת.
הוא כתב לי משהו לגבי זה שזה כנראה יעבור לי, כי לא יכול להיות שהקארמה שלי עד כדי כך נוראית, מבחינת זה שאני פתאום מחבבת מישהו שיצרתי איתו דינמיקה בעייתית.
אבל עברו מאז כמה ימים, ובינתיים... אני רואה אותו אחרת משאני רואה את שאר האנשים.
ועכשיו כשהוא פתאום מתחיל ליזום התקרבות אליי, זה מבלבל.
הוא מפחיד אותי.
לא בקטע של לפחד שהוא יפגע בי, למרות שגם זה קרה כבר עוד לפני שחיבבתי אותו.
עוד לפני שחיבבתי אותו הרגשתי שיש בו משהו שיותר מדי מדבר אל צד מקופח בנפש שלי.
הוא ההפך ממני.
מחפש הרפתקאות כל הזמן, רוכב על אופנוע, מתנדב במד"א - כלומר זה אפילו לא העבודה העיקרית שלו!
הוא כנראה עושה וחווה בחודש יותר משאני עושה וחווה בשנה.
אני מפחדת להיפגע מהקונטרסט הזה.
אמרתי לו כמה פעמים לא לפנות אליי יותר, ובפעם האחרונה שממש דיברנו והתווכחנו, כתבתי לו, "אני מזהירה אותך, תתרחק ממני".
כי ההתנהגות שלו פגעה בי.
אבל עכשיו אחרי הוידוי שלי, ההתנהגות שלו אחרת לגמרי.
הוא אומר לי להגיד לו אם אני נפגעת ממנו.
הוא אומר לי להיעזר בו.
אני מנסה לומר לו שאני לא שווה את הזמן שלו, אבל הוא מתנהג כאילו הוא לא רוצה ממני שום דבר, ושכדאי שאסתום ופשוט אפסיק לחסום אותו.
מתי אני אהיה לבד כמו שאני רוצה?
הרי ברור שיש לי צורך באיזשהו, בידוד ולבד, ואולי אני לא לגמרי מבינה באיזה מובן בדיוק אני צריכה את זה.
כאילו, אני ארגיש שיש משהו בעייתי בהתקרבות אל אנשים, עד שאני אפענח את סוג הלבד שאני צריכה לנפש שלי.
כשכתבתי קודם שעדיף לי להיות לבד, חשבתי על כך שיש לי יותר מדי עניין בגברים פתאום, ושאני צריכה להפסיק, ושזה לא בריא לי.
אני אמרתי לו, לזה שהתחלתי לחבב ועדיין לא מצאתי לו כינוי, שאני יכולה רק אדם אחד, ושקשה לי כשיש שניים בחיי.
הוא עצר אותי מלעשות איזושהי החלטה בנוגע לזה, הוא אמר לי שלבחור בינו לבין מישהו אחר יפגע באינטרסים שיש לי, והרגיע אותי שהכול בסדר.
הוא אדם מאוד הגיוני סך הכול.
זה מוזר שהתחלתי לחבב אותו, בלי לדעת את זה.
חשבתי שהוא חמום מוח, כמו האחים שלי, ואני שונאת חמומי מוח דווקא בגלל מה שהייתי עדה לו בחיי.
אבל הוא כנראה יותר מסתם חמום מוח.
יש בו הרבה להט.
וזה לא מפריע לו להיות גם שקול והגיוני, ולדעת מה לומר.
נו... ככל שאני חושבת על זה יותר, ככה אני רואה שהמחשבה הראשונית שלי הייתה מוצדקת, הוא באמת כמה רמות מעליי.
והוא גם רוצה ילדים ואני לא.
אבל הוא יודע את זה, הוא לא מדבר איתי בשביל עתיד כלשהו, זה מה שמבלבל אותי וגורם לי להרגיש... שאולי זה בסדר.
שאולי זה לא משנה שאין התאמה.
-
סוג הלבד שאני צריכה, הוא כנראה נפשי.
אני צריכה שהראש שלי ילך ויתעסק בדברים שקשורים רק אליי, ולהתפתחות שלי.
אני לא רוצה להתעסק במצבים שאין לי עליהם שליטה, ולא רלוונטים רק אליי ולעתיד שלי.
אבל אחרי השיחה הזאת... אחרי שהייתי עדה לדברים שהוא מדבר איתי עליהם, זה מרגיש קצת כאילו... הוא לא רוצה להפריע לי להתפתח, להפך.
וזה מוזר לי.
כי אני לא מבינה למה.
אני גם... כותבת כל כך הרבה יותר ממנו, ואין לי מושג מה הוא חושב עליי או מרגיש כלפיי.
אני רק רואה שהוא אדם טוב, ושהוא דואג לי.
אבל אני לא מבינה למה.
אני חושבת שגם הוא לא מבין למה, נראה לי שהוא כתב משהו שמביע את זה, שהוא לא מבין למה הוא דואג לי.
-
אני לא יודעת למה אני כל כך מבולבלת מהחיים האלה.
האמת, אני כמעט מאוכזבת מעצמי.
המשפט: "לא פשוט להיות פשוט", עובר לי בראש.
עם כמה שאני אוהבת דברים פשוטים, עם כמה שהייתי רוצה להפסיק לסבך ולהסתבך עם עצמי, זה פשוט - לא פשוט.
אני תוהה איך אני צריכה לכנות אותו, כי איך שזה נראה, אני אמשיך לכתוב עליו.
הוא הרבה דברים, קשה לסכם אותו במילה אחת.
בגלל זה אני צריכה עזרה עם סימבוליזם, כי למשל, שאריות הדבק זה ההוא שאני מנסה לסגור עליו את הדלת, והיום זה שהתחלתי לחבב, ולא בטוחה בדיוק מה אני מרגישה אליו, אמר לי שהדלת אליו פתוחה.
אבל יש יותר מדי דברים שאני מנסה להחזיק בפנים.
זה מרגיש כמו לנסות לחסום שדים לצאת מהארון מאחוריי, כשאדם מולי מנסה לעודד אותי להתקרב אליו ולהיפתח אליו.
לפחות אם הייתי לבד לא הייתי צריכה להתאמץ כל כך להסתיר, או לא להסתיר, אלא להודות בדברים שמכאיבים לי.
ובשביל מה להודות?
בשביל מה אני צריכה לחבב מישהו, ולתת לו לראות את הפגמים שלי?
אני חושבת שאני מבינה את ההבדל, בין להסתיר ולהסתתר.
אני לא מסתירה, אבל אני כן מסתתרת.
לא ידעתי שאם אני אתוודה לגבי משהו שהתחלתי להרגיש, כי אני לא רוצה להסתיר, אני גם אצטרך להפסיק להסתתר.
אני לא רוצה לכתוב עליו שוב, ולהתעסק בו, אבל אני עדיין צריכה להעניק לו כינוי.
הייתי פשוט מכנה אותו במזל שלו, אבל הוא מזל סרטן.
נו יאלה, אני מכירה אותו הרבה זמן, אני בטוחה שאני יכולה למצוא לו כינוי.
הלוגיקאי - ככה קראתי לזה שהייתי איתו בקשר עד לפני שבועיים.
הבחור הנחמד - ככה קראתי לזה שהתחלתי להתקרב אליו, ומחבב אותי מאוד, אבל לא מספיק רציונלי עבורי.
אבל איך לעזאזל קוראים לבחור שאי אפשר לסכם במילה אחת?
זה מוזר איך שזה התגנב לי.
הוא תעלומה בעיניי, ולא מבחינת מי שהוא ואיך שהוא, אלא מבחינת מה הוא עבורי.
אני לא יודעת מה הוא מסמל לי.
הוא לא נכנס לי לשום משבצת, אבל אני יודעת שהוא אדם טוב.
זה גם מוזר לי, כי הרי ידעתי את זה לפני, חשבתי עליו דברים טובים לפני, ואז חשבתי עליו דברים פחות טובים, ואיכשהו - הגעתי לזה שאני מחבבת אותו?
זה לא הגיוני.
גם היה לי חלום אזהרה.
בחלום נכוויתי באצבע, ואני חושבת שזה די היה ברור שהחלום מזהיר אותי לא להתערב בין גבר ואישה.
אבל אין שום מערכת יחסים כזאת שאני מודעת אליה.
אז זה גורם לי לרתיעה כללית מגברים, כי כל אחד מהם יכול להיות זה, שיש לו איזושהי אישה, שבגלל מערכת היחסים הדפוקה שלהם, אני איפגע.
אני לא מתייחסת לכל חלום שיש לי, אבל החלום הזה היה יותר מדי... סימבולי.
במקום להתעסק בשטויות האלה אני צריכה פשוט להמשיך לקרוא את "רצות עם זאבים".
הצורך בהעמקה של סימבולים, הגיוני לי.
זה קשור לעולם הרוח, הסימנים, הרמזים, הסודות, הנסתר.
ולשם אני מרגישה שמכוונים אותי, כאילו זה יעזור לי להעמיק את השיחה עם עצמי ועם העולם.
זה יעזור לי לשאול את השאלות נכונות, לחשוב על העיקר ולא על הטפל, ולראות מעבר למה שקורה ונאמר לי.
זה מטורף.
אני מטורפת.
אבל אני כל כך אבודה, שאין לי בעיה להיאחז בכל עזרה שהיקום מציע לי.
והיקום אמר לקרוא את הספר, אז נו, אני אקרא את הספר.
(7/6/26 0:00)
זאת תקופה קצת מבלבלת, כשמצד אחד מרגיש שמשהו נפתח לי, אבל שגם יש בי התנגדות עצומה.
התחלתי לקרוא את הספר "רצות עם זאבים".
אפשר לומר שהיקום נתן לי סימנים לקרוא את הספר הזה, הייתי מעדיפה לקנות אותו אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי כרגע, אז פשוט שאלתי מהספרייה.
אני מקווה שאני לא אגרר איתו, אני פחות אוהבת לקרוא ספרי עיון בגלל שלוקח לי כל כך הרבה זמן לסיים אותם.
ספרי עזרה עצמית הם יותר קלים, אבל אני כבר לא מוצאת בהם עניין.
האלרגיה שלי משתפרת, הרופא אמר שאני אמורה להיות בסדר ושפשוט אמשיך עם הכדורים.
יש בי משהו שתוהה אם אולי היא התפרצה לי מאיזה רגע של סטרס, אבל אני מניחה שאני לא יכולה באמת לדעת.
ובכל זאת זה בראש שלי, אז אני מנסה לא להילחץ.
חלמתי על זה שהיית איתו בקשר ארוך עד לא מזמן.
זה היה משהו קטן, כמו תמונת פספורט שלו על הלוקר החדש שלי, אבל זה היה נראה כמו שאריות דבק.
מאוד סימבולי לא?
לא חשבתי על זה עד שכתבתי את זה, שככה זה היה נראה, כמו שאריות דבק.
בתקופה האחרונה אני מקבלת יותר סימנים.
או - שאני פשוט יותר שמה לב אליהם.
זה מחזק את הצורך שלי בסימבוליזם, לתת פירושים לדברים שאני רואה ביומיום ובחלומות שלי.
אני רואה הרבה 111, אני חולמת דברים מוזרים שנראה שמנסים להזהיר אותי מהתערבות במערכות יחסים, וגם מקבלת אלרגיה פתאום.
זה קצת מתסכל להרגיש שמנסים להגיד לך משהו, ואת לא קולטת בדיוק מה.
אבל אני מבינה שעדיף לי לבד.
שיש בי משהו שאני לא יכולה להתחבר אליו, כשאני עסוקה באיזה גבר, ואולי אפילו בשלושה.
אין לי צורך בגברים.
אני מבינה את זה, ובכל זאת, קשה לי לא לרצות להתפתח דרך אנשים אחרים.
יש בי משהו שתמיד מחפש את א-לוהים באנשים.
כשאבא שלי כועס עליי, או מתעלם ממני כאילו אני לא קיימת, ואין לי מושג למה, אני איכשהו לוקחת את זה למחשבות שאולי א-לוהים כועס עליי.
-
כתבתי מה שכתבתי, ואז הבחור שהתחלתי לחבב שלח לי הודעה, ודיברנו שעה וחצי.
אני מודעת לפער, בין מה שאני אומרת וחושבת עם עצמי, לבין מה שקורה בפועל, אבל באמת לא חשבתי שהוא יעשה את זה.
כנראה שאני רגילה להיות זאת שתמיד יוזמת, כשאני מחבבת מישהו.
אבל הוא יזם איתי שיחה, שלא היה לה נושא מסוים אלא סתם לדבר, והגענו לנקודה שבה הוא ביקש ממני להיעזר בו יותר.
הוא כתב שהוא היה רוצה לעזור לי ולתמוך בי, ואני עניתי לו "אתה כבר עושה את זה".
זה לא ריצה אותו, הוא אמר שזה הוא יזם, והוא היה רוצה שאני אזום.
הייתי צריכה לחשוב הרבה בשיחה איתו.
היה שם משהו קשה לשנינו, דיברנו על הרבה דברים, והייתי צריכה שיסביר לי בדיוק למה הוא מתכוון.
הוא אמר שהדלת פתוחה, שאני יכולה לפנות אליו, ולבקש ממנו עזרה או הדרכה.
זה היה בנושא, כי אמרתי משהו לגבי זה שאני מחפשת מישהו שיעזור לי וידריך אותי, ולא מוצאת את זה בסביבה שלי.
דיברתי בעיקר על, בהקשר של ההורים שלי ואיך שהם נעדרים בחיי בכמה מובנים, ולכן אף פעם לא היה לי מישהו שאני יכולה ממש להתייעץ איתו.
והוא ביקש שאני אעשה את זה.
אמרתי לו שאני יכולה לנסות, והוא אמר שהוא לא דורש ממני שאני אעשה את זה אלא רק מציע, ואמרתי לו שזה קצת מרגיש שכן.
הוא צחק.
בסך הכול התוודיתי על כך שאני מחבבת אותו.
אין לי מושג איך הגעתי לנקודה הזאת שבה הוא דואג לי.
זה קשה לסרב לזה.
בעיקר כשאני אומרת לו שיש לי רתיעה מקירבה בגלל דברים מסוימים, והוא אומר שהוא יודע ושבגלל זה הוא נזהר.
ואין לי מושג למה הוא משתדל כל כך עבורי.
אני ממש לא ניסיתי לומר שאני שווה את זה, להפך, בוידוי שלי אמרתי שאני מרגישה שהוא כמה רמות מעליי.
הוא לא חיבב אותי בחזרה, אמרתי לו שאני מחבבת אותו בלי שום ציפייה למשהו בחזרה, וכשהוא אמר לי אחרי זה שירד לו ממני אחרי הויכוח האחרון שלנו, קיבלתי אישור לזה, אבל אז הוא אמר שזה מתחיל להשתנות עכשיו.
שאני נעימה לו.
כנראה שזה נעים שמישהי שהתנהגה אליך כמו כלבה פתאום מתחילה לחבב אותך, ולהתנהג אחרת.
הוא כתב לי משהו לגבי זה שזה כנראה יעבור לי, כי לא יכול להיות שהקארמה שלי עד כדי כך נוראית, מבחינת זה שאני פתאום מחבבת מישהו שיצרתי איתו דינמיקה בעייתית.
אבל עברו מאז כמה ימים, ובינתיים... אני רואה אותו אחרת משאני רואה את שאר האנשים.
ועכשיו כשהוא פתאום מתחיל ליזום התקרבות אליי, זה מבלבל.
הוא מפחיד אותי.
לא בקטע של לפחד שהוא יפגע בי, למרות שגם זה קרה כבר עוד לפני שחיבבתי אותו.
עוד לפני שחיבבתי אותו הרגשתי שיש בו משהו שיותר מדי מדבר אל צד מקופח בנפש שלי.
הוא ההפך ממני.
מחפש הרפתקאות כל הזמן, רוכב על אופנוע, מתנדב במד"א - כלומר זה אפילו לא העבודה העיקרית שלו!
הוא כנראה עושה וחווה בחודש יותר משאני עושה וחווה בשנה.
אני מפחדת להיפגע מהקונטרסט הזה.
אמרתי לו כמה פעמים לא לפנות אליי יותר, ובפעם האחרונה שממש דיברנו והתווכחנו, כתבתי לו, "אני מזהירה אותך, תתרחק ממני".
כי ההתנהגות שלו פגעה בי.
אבל עכשיו אחרי הוידוי שלי, ההתנהגות שלו אחרת לגמרי.
הוא אומר לי להגיד לו אם אני נפגעת ממנו.
הוא אומר לי להיעזר בו.
אני מנסה לומר לו שאני לא שווה את הזמן שלו, אבל הוא מתנהג כאילו הוא לא רוצה ממני שום דבר, ושכדאי שאסתום ופשוט אפסיק לחסום אותו.
מתי אני אהיה לבד כמו שאני רוצה?
הרי ברור שיש לי צורך באיזשהו, בידוד ולבד, ואולי אני לא לגמרי מבינה באיזה מובן בדיוק אני צריכה את זה.
כאילו, אני ארגיש שיש משהו בעייתי בהתקרבות אל אנשים, עד שאני אפענח את סוג הלבד שאני צריכה לנפש שלי.
כשכתבתי קודם שעדיף לי להיות לבד, חשבתי על כך שיש לי יותר מדי עניין בגברים פתאום, ושאני צריכה להפסיק, ושזה לא בריא לי.
אני אמרתי לו, לזה שהתחלתי לחבב ועדיין לא מצאתי לו כינוי, שאני יכולה רק אדם אחד, ושקשה לי כשיש שניים בחיי.
הוא עצר אותי מלעשות איזושהי החלטה בנוגע לזה, הוא אמר לי שלבחור בינו לבין מישהו אחר יפגע באינטרסים שיש לי, והרגיע אותי שהכול בסדר.
הוא אדם מאוד הגיוני סך הכול.
זה מוזר שהתחלתי לחבב אותו, בלי לדעת את זה.
חשבתי שהוא חמום מוח, כמו האחים שלי, ואני שונאת חמומי מוח דווקא בגלל מה שהייתי עדה לו בחיי.
אבל הוא כנראה יותר מסתם חמום מוח.
יש בו הרבה להט.
וזה לא מפריע לו להיות גם שקול והגיוני, ולדעת מה לומר.
נו... ככל שאני חושבת על זה יותר, ככה אני רואה שהמחשבה הראשונית שלי הייתה מוצדקת, הוא באמת כמה רמות מעליי.
והוא גם רוצה ילדים ואני לא.
אבל הוא יודע את זה, הוא לא מדבר איתי בשביל עתיד כלשהו, זה מה שמבלבל אותי וגורם לי להרגיש... שאולי זה בסדר.
שאולי זה לא משנה שאין התאמה.
-
סוג הלבד שאני צריכה, הוא כנראה נפשי.
אני צריכה שהראש שלי ילך ויתעסק בדברים שקשורים רק אליי, ולהתפתחות שלי.
אני לא רוצה להתעסק במצבים שאין לי עליהם שליטה, ולא רלוונטים רק אליי ולעתיד שלי.
אבל אחרי השיחה הזאת... אחרי שהייתי עדה לדברים שהוא מדבר איתי עליהם, זה מרגיש קצת כאילו... הוא לא רוצה להפריע לי להתפתח, להפך.
וזה מוזר לי.
כי אני לא מבינה למה.
אני גם... כותבת כל כך הרבה יותר ממנו, ואין לי מושג מה הוא חושב עליי או מרגיש כלפיי.
אני רק רואה שהוא אדם טוב, ושהוא דואג לי.
אבל אני לא מבינה למה.
אני חושבת שגם הוא לא מבין למה, נראה לי שהוא כתב משהו שמביע את זה, שהוא לא מבין למה הוא דואג לי.
-
אני לא יודעת למה אני כל כך מבולבלת מהחיים האלה.
האמת, אני כמעט מאוכזבת מעצמי.
המשפט: "לא פשוט להיות פשוט", עובר לי בראש.
עם כמה שאני אוהבת דברים פשוטים, עם כמה שהייתי רוצה להפסיק לסבך ולהסתבך עם עצמי, זה פשוט - לא פשוט.
אני תוהה איך אני צריכה לכנות אותו, כי איך שזה נראה, אני אמשיך לכתוב עליו.
הוא הרבה דברים, קשה לסכם אותו במילה אחת.
בגלל זה אני צריכה עזרה עם סימבוליזם, כי למשל, שאריות הדבק זה ההוא שאני מנסה לסגור עליו את הדלת, והיום זה שהתחלתי לחבב, ולא בטוחה בדיוק מה אני מרגישה אליו, אמר לי שהדלת אליו פתוחה.
אבל יש יותר מדי דברים שאני מנסה להחזיק בפנים.
זה מרגיש כמו לנסות לחסום שדים לצאת מהארון מאחוריי, כשאדם מולי מנסה לעודד אותי להתקרב אליו ולהיפתח אליו.
לפחות אם הייתי לבד לא הייתי צריכה להתאמץ כל כך להסתיר, או לא להסתיר, אלא להודות בדברים שמכאיבים לי.
ובשביל מה להודות?
בשביל מה אני צריכה לחבב מישהו, ולתת לו לראות את הפגמים שלי?
אני חושבת שאני מבינה את ההבדל, בין להסתיר ולהסתתר.
אני לא מסתירה, אבל אני כן מסתתרת.
לא ידעתי שאם אני אתוודה לגבי משהו שהתחלתי להרגיש, כי אני לא רוצה להסתיר, אני גם אצטרך להפסיק להסתתר.
אני לא רוצה לכתוב עליו שוב, ולהתעסק בו, אבל אני עדיין צריכה להעניק לו כינוי.
הייתי פשוט מכנה אותו במזל שלו, אבל הוא מזל סרטן.
נו יאלה, אני מכירה אותו הרבה זמן, אני בטוחה שאני יכולה למצוא לו כינוי.
הלוגיקאי - ככה קראתי לזה שהייתי איתו בקשר עד לפני שבועיים.
הבחור הנחמד - ככה קראתי לזה שהתחלתי להתקרב אליו, ומחבב אותי מאוד, אבל לא מספיק רציונלי עבורי.
אבל איך לעזאזל קוראים לבחור שאי אפשר לסכם במילה אחת?
זה מוזר איך שזה התגנב לי.
הוא תעלומה בעיניי, ולא מבחינת מי שהוא ואיך שהוא, אלא מבחינת מה הוא עבורי.
אני לא יודעת מה הוא מסמל לי.
הוא לא נכנס לי לשום משבצת, אבל אני יודעת שהוא אדם טוב.
זה גם מוזר לי, כי הרי ידעתי את זה לפני, חשבתי עליו דברים טובים לפני, ואז חשבתי עליו דברים פחות טובים, ואיכשהו - הגעתי לזה שאני מחבבת אותו?
זה לא הגיוני.
גם היה לי חלום אזהרה.
בחלום נכוויתי באצבע, ואני חושבת שזה די היה ברור שהחלום מזהיר אותי לא להתערב בין גבר ואישה.
אבל אין שום מערכת יחסים כזאת שאני מודעת אליה.
אז זה גורם לי לרתיעה כללית מגברים, כי כל אחד מהם יכול להיות זה, שיש לו איזושהי אישה, שבגלל מערכת היחסים הדפוקה שלהם, אני איפגע.
אני לא מתייחסת לכל חלום שיש לי, אבל החלום הזה היה יותר מדי... סימבולי.
במקום להתעסק בשטויות האלה אני צריכה פשוט להמשיך לקרוא את "רצות עם זאבים".
הצורך בהעמקה של סימבולים, הגיוני לי.
זה קשור לעולם הרוח, הסימנים, הרמזים, הסודות, הנסתר.
ולשם אני מרגישה שמכוונים אותי, כאילו זה יעזור לי להעמיק את השיחה עם עצמי ועם העולם.
זה יעזור לי לשאול את השאלות נכונות, לחשוב על העיקר ולא על הטפל, ולראות מעבר למה שקורה ונאמר לי.
זה מטורף.
אני מטורפת.
אבל אני כל כך אבודה, שאין לי בעיה להיאחז בכל עזרה שהיקום מציע לי.
והיקום אמר לקרוא את הספר, אז נו, אני אקרא את הספר.
(7/6/26 0:00)