אני מתקשה לנוח כמו שצריך בימים אלה.
הסטרס שאני חשה מקשה עליי להירגע פיזית, לשחרר את הלחץ בחזה.
החוסר תפקוד שלי בא לי מאוד לא טוב כרגע, כשאני הכי רוצה להרגיש שאני מסוגלת, אבל אני מרגישה חלשה.
אני לא יודעת למה אני מרגישה ככה, יש יותר מדי דברים שאני יכולה להאשים.
ברור לי שזה כי אני מוצפת רגשית, שאני כאילו... באֵימה.
אבל אני באמת מתקשה להאמין, שזה הכול בגלל גבר אחד.
פאק, מי הוא בכלל שיעשה לי טריגר?
בכל פעם שאני מנסה להגיד לעצמי, שמה שאני עוברת לא קשור אליו, שהוא לא מה שאני צריכה להתמקד בו - אני מתבלבלת מכך שהאי התעסקות בו, ובמה שהוא גורם לי להרגיש, לא מעלימים לי את הבעיה. (18:18 עכשיו.)
כאילו... בהתחלה, ראיתי מה מושך בו.
חשבתי שהוא סקסי, אבל כאילו, גם חמום מוח וזה הרתיע אותי, וזה שהוא - כל כך ההפך ממני, אבל בקטע שקצת הופך אותו לבדיוק מה שאני מחפשת בחיים, גם גרם לי להציב חומה.
ואז, עם הדברים שקרו, והשיחות, והריבים, והתחושה הזאת שהוא דלק ואני המצית, התחלתי להרגיש שהוא מסוכן לי רגשית.
כי הוא פשוט, הגיב כמו אידיוט.
אבל בדיעבד, לא הבנתי את הצד שלו, וגבר בלי אגו זה לא גבר, אז - באמת לא הייתי אמורה לצפות ממנו להתרכך כשלא עשיתי שום דבר כדי לרכך אותו אלא להפך.
ולבסוף, יום אחד משום מקום, גיליתי שאני מחבבת אותו, כי אני ממשיכה לרצות אותו בסביבה, ברמה שהיא שונה משאר האנשים שאני רוצה בסביבה.
כאילו, רוצה אותו - גם אם הוא לא רוצה אותי.
אז מה עשיתי?
ובכן, הייתי ביום הראשון של המחזור, וזה היה ירח מלא, אז כמובן שפשוט אמרתי לו את זה.
אפילו לא הייתי צריכה ליזום תחילה של שיחה בעצמי, הוא פשוט פנה אליי משום מה, ואז אמרתי את זה.
והבהרתי, שאני מבולבלת, ושהרגשות האלה אולי יעלמו, כי - היו לי רגשות שנעלמו בעבר.
בעיקר בזמני ירח מלא.
כאילו לדעתי, זה באמת הזמן שבו אנשים מאבדים את דעתם בקטע אחר.
והכול בסדר, כאילו, אני משוגעת ודפוקה, זה בסדר.
אבל, נגמר המחזור, הירח כבר לא מלא, והרגשות שלי אליו עדיין שם וגרוע יותר.
הוא אמר לי לעדכן אותי כשהירח יתאזן.
כי הוא כאילו, מצחיק כזה. (וכן, אני צינית. לא יודעת אפילו מאיזו כוונה אני צינית.)
אני רוצה אותו.
אני חושבת שזה הכול בגלל השיחה המחורבנת ההיא, שבה דיברנו איזה שעה וחצי, רגע אחרי שכתבתי לעצמי שאני צריכה להתרחק מגברים.
הוא הורס לי את התוכניות.
אבל זה כאילו - סוג של רומנטי, ואני כנראה חושבת ככה כי אני סוויפטית, ויש לטיילור בשירים שלה מסר כזה, על גבר שהורס את התוכניות.
מה שחשוב הוא, בעיניי כאילו, שכלית, זה שאני לא סומכת על עצמי.
אני לא מאמינה לעצמי, אני לא סומכת על מה שאני מרגישה, אני די נגד כל העניין.
אבל כאילו - שמרתי מרחק.
וזה נהיה גרוע יותר איכשהו... זה לא מפוגג לי את מה שאני חשה אליו, להפך.
אם לא הייתי מרגישה כל כך לא ראויה ופגומה, כבר הייתי יוצאת איתו.
אבל נחשו מה, הוא יצא לדייט השבוע, והוא כבר אמר לי שהוא ייתן לזה עוד הזדמנות, כי יש לו עוד מה להוציא מהסיטואציה.
ואני לא מקנאה, זה לא זה, כאילו - אני לא יכולה לקנא למישהו שאני לא חשה שהוא במובן מסוים "שלי".
אבל אני כן סוג של מרגישה... "הלוואי וזאת הייתה אני."
אפילו שהוא אמר עליה שהיא לא הטעם שלו, ושלא היו כוכבים, ואני חושבת לעצמי - גם איתי הוא יכול להרגיש ככה, זה איכשהו לא משנה לי.
כאילו, אני לא מרגישה ראויה, אבל אני רוצה אותו בכל מקרה, וזה מוזר, כי כאילו, אני אפילו אהיה מרוצה אם הוא ידחה אותי.
למעשה, אני חושבת שדחייה תגרום לי להרגיש הרבה יותר שפויה, מאשר שהוא יהיה גם בקטע שלי.
אבל זה כאילו, אני מרגישה את הפסיכיות נדלקת.
כשאני בקטע של מישהו, אז אני בקטע של מישהו, אבל באמת אין לי מושג למה אני בקטע שלו ברמה הזאת, זה כל כך חשוד.
אולי אני משליכה עליו את כל הרצונות שהיו לי ממישהו אחר, אולי אני לא באמת מחבבת אותו, אולי משהו פשוט הצטבר לי ואני כאילו צריכה לפרוק אותו על מישהו.
וזה לא שאני באמת חושבת שזה ככה, אני רק אומרת - אולי.
אני סוג של אדם טהור, אבל זה לא אומר שאני לא מפקפקת במניעים שלי וברגשות שלי, בקטע של כאילו - להעביר אותם בדיקה ביטחונית חודרנית.
אני מטומטמת ואני פסיכית וזה פשוט לא הזמן לשטויות האלה.
אבל אני מרגישה שזה קורה לי, ברמה שאני כמעט מאשימה את א-לוהים, כי אין מצב שאני עושה את זה לעצמי.
אני מרגישה את מה שאני מרגישה תחת כפייה, ואם המשפט הזה לא משכנע שאני פסיכית כרגע ושאין לסמוך עליי כרגע עם איך שאני מציגה דברים - אז אתם מקרה אבוד.
כאילו, אני יודעת מה אני אומרת, אני בחורה לא יציבה עם מודעות.
לא לקחת ברצינות את הדעה שלי על עצמי, זה טיפשי, אף אחד לא מכיר את הצדדים האלה בנפש שלי יותר טוב ממני.
ואני חושבת שזה מאוד קשה להכיר אותם, כי אנשים כל כך שיפוטיים, והם מנסים לעשות סדר ולהכניס היגיון בדברים - שפשוט פאקינג אין בהם.
והגישה שלי כלפי עצמי היא פשוט - האם מה שאני אומרת זה האמת?
האם אני מעצימה את זה או מפחיתה מזה, וזה מעוות את המציאות של הדברים?
כרגע, אני מרגישה שאני אומרת את האמת, ואני מרגישה שאני משתדלת עם כל נשימה שאני נושמת, לא להעצים או להפחית מהאמת.
וזה כל כך קשה.
ואני חושבת מחשבות סוטות עכשיו.
כי כאילו, הוא פשוט סוג כזה של גבר, שגורם לך לחשוב על הגוף שלו יותר מדי.
אני חושבת שאני כנה מדי, אבל זה היה מצחיק, אז אני משאירה את זה.
לדעתי, כל דבר שמצחיק, צריך להשאיר וזה סוג של גורם לי להבין למה בורא עולם עושה לי את זה.
זה בטח ממש מצחיק אותו!
ואם אתם מתקשים להבין על מה אני מדברת, אני מתכוונת לכל הקטע הזה של פתאום לחבב אדם שהייתי כלבה אליו.
וזה לא כי נמשכתי אליו בסתר או משהו, כי אני יודעת שיש כאלה, למעשה אני די ידעתי שהוא מחבב אותי והוא אמר לי את זה גם נראה לי.
מישהי שהייתה באיזה קשר איתו, אמרה לי שהוא מדבר איתה עליי הרבה - אז הייתי כלבה, אפילו שידעתי שהוא מחבב אותי.
וזה מצחיק!
כאילו, אני מחייכת חיוך של סבל עכשיו, אבל אני מבינה.
אם א-לוהים רוצה לצחוק וזה המניע שלו, אני מבינה למה הוא דופק אותי מכיוונים שלא חשבתי שאפשר!
מה יהיה איתי?
אני מקרה אבוד.
שום דבר לא יצא ממני, ובחיי שניסיתי שמשהו יצא.
איו, זה גרם לי לחשוב על עצירות.
ועכשיו בטח אני גרמתי לכם לחשוב על העצירות, וזה אפילו יותר מגעיל.
אני מאבדת את זה, סליחה, אני לא אשמה.
האתגר הנוכחי: האם להגיד לו מה אני מרגישה, אפילו שאין לי מושג מתי יהיה לו דייט שוב, ואני לא רוצה "להפריע"?
כי אני מכירה את עצמי, אם אני מרגישה משהו במידה שכזאת, זה צריך לצאת, וזה לא מספיק להוציא את זה כאילו, מאחורי הגב.
אנשים צריכים לדעת, אני לא יכולה להסתיר דברים, זה לא בסדר מצידי להסתיר דברים, אבל אני תוהה אם זה יהיה מתחשב מצידי, לא לשתף את זה כרגע ולחכות.
כי אני לא רוצה להיכנס לו לראש ולחבל.
הוא לא מכיר אותי מספיק כדי לדעת שאני צודקת לגבי זה שאני כלומניקית/לוזרית, ושאני לא שווה את זה.
וכאילו, אני יודעת שזה נשמע שאני קשה עם עצמי, אבל תעשו לי טובה, אל תשפטו אותי כי מבחינתי אני פשוט אומרת את האמת.
טוב אני פונה אליו.
אני לא יודעת אם אני אשרוד את זה.
(10/6/26 18:54)
הסטרס שאני חשה מקשה עליי להירגע פיזית, לשחרר את הלחץ בחזה.
החוסר תפקוד שלי בא לי מאוד לא טוב כרגע, כשאני הכי רוצה להרגיש שאני מסוגלת, אבל אני מרגישה חלשה.
אני לא יודעת למה אני מרגישה ככה, יש יותר מדי דברים שאני יכולה להאשים.
ברור לי שזה כי אני מוצפת רגשית, שאני כאילו... באֵימה.
אבל אני באמת מתקשה להאמין, שזה הכול בגלל גבר אחד.
פאק, מי הוא בכלל שיעשה לי טריגר?
בכל פעם שאני מנסה להגיד לעצמי, שמה שאני עוברת לא קשור אליו, שהוא לא מה שאני צריכה להתמקד בו - אני מתבלבלת מכך שהאי התעסקות בו, ובמה שהוא גורם לי להרגיש, לא מעלימים לי את הבעיה. (18:18 עכשיו.)
כאילו... בהתחלה, ראיתי מה מושך בו.
חשבתי שהוא סקסי, אבל כאילו, גם חמום מוח וזה הרתיע אותי, וזה שהוא - כל כך ההפך ממני, אבל בקטע שקצת הופך אותו לבדיוק מה שאני מחפשת בחיים, גם גרם לי להציב חומה.
ואז, עם הדברים שקרו, והשיחות, והריבים, והתחושה הזאת שהוא דלק ואני המצית, התחלתי להרגיש שהוא מסוכן לי רגשית.
כי הוא פשוט, הגיב כמו אידיוט.
אבל בדיעבד, לא הבנתי את הצד שלו, וגבר בלי אגו זה לא גבר, אז - באמת לא הייתי אמורה לצפות ממנו להתרכך כשלא עשיתי שום דבר כדי לרכך אותו אלא להפך.
ולבסוף, יום אחד משום מקום, גיליתי שאני מחבבת אותו, כי אני ממשיכה לרצות אותו בסביבה, ברמה שהיא שונה משאר האנשים שאני רוצה בסביבה.
כאילו, רוצה אותו - גם אם הוא לא רוצה אותי.
אז מה עשיתי?
ובכן, הייתי ביום הראשון של המחזור, וזה היה ירח מלא, אז כמובן שפשוט אמרתי לו את זה.
אפילו לא הייתי צריכה ליזום תחילה של שיחה בעצמי, הוא פשוט פנה אליי משום מה, ואז אמרתי את זה.
והבהרתי, שאני מבולבלת, ושהרגשות האלה אולי יעלמו, כי - היו לי רגשות שנעלמו בעבר.
בעיקר בזמני ירח מלא.
כאילו לדעתי, זה באמת הזמן שבו אנשים מאבדים את דעתם בקטע אחר.
והכול בסדר, כאילו, אני משוגעת ודפוקה, זה בסדר.
אבל, נגמר המחזור, הירח כבר לא מלא, והרגשות שלי אליו עדיין שם וגרוע יותר.
הוא אמר לי לעדכן אותי כשהירח יתאזן.
כי הוא כאילו, מצחיק כזה. (וכן, אני צינית. לא יודעת אפילו מאיזו כוונה אני צינית.)
אני רוצה אותו.
אני חושבת שזה הכול בגלל השיחה המחורבנת ההיא, שבה דיברנו איזה שעה וחצי, רגע אחרי שכתבתי לעצמי שאני צריכה להתרחק מגברים.
הוא הורס לי את התוכניות.
אבל זה כאילו - סוג של רומנטי, ואני כנראה חושבת ככה כי אני סוויפטית, ויש לטיילור בשירים שלה מסר כזה, על גבר שהורס את התוכניות.
מה שחשוב הוא, בעיניי כאילו, שכלית, זה שאני לא סומכת על עצמי.
אני לא מאמינה לעצמי, אני לא סומכת על מה שאני מרגישה, אני די נגד כל העניין.
אבל כאילו - שמרתי מרחק.
וזה נהיה גרוע יותר איכשהו... זה לא מפוגג לי את מה שאני חשה אליו, להפך.
אם לא הייתי מרגישה כל כך לא ראויה ופגומה, כבר הייתי יוצאת איתו.
אבל נחשו מה, הוא יצא לדייט השבוע, והוא כבר אמר לי שהוא ייתן לזה עוד הזדמנות, כי יש לו עוד מה להוציא מהסיטואציה.
ואני לא מקנאה, זה לא זה, כאילו - אני לא יכולה לקנא למישהו שאני לא חשה שהוא במובן מסוים "שלי".
אבל אני כן סוג של מרגישה... "הלוואי וזאת הייתה אני."
אפילו שהוא אמר עליה שהיא לא הטעם שלו, ושלא היו כוכבים, ואני חושבת לעצמי - גם איתי הוא יכול להרגיש ככה, זה איכשהו לא משנה לי.
כאילו, אני לא מרגישה ראויה, אבל אני רוצה אותו בכל מקרה, וזה מוזר, כי כאילו, אני אפילו אהיה מרוצה אם הוא ידחה אותי.
למעשה, אני חושבת שדחייה תגרום לי להרגיש הרבה יותר שפויה, מאשר שהוא יהיה גם בקטע שלי.
אבל זה כאילו, אני מרגישה את הפסיכיות נדלקת.
כשאני בקטע של מישהו, אז אני בקטע של מישהו, אבל באמת אין לי מושג למה אני בקטע שלו ברמה הזאת, זה כל כך חשוד.
אולי אני משליכה עליו את כל הרצונות שהיו לי ממישהו אחר, אולי אני לא באמת מחבבת אותו, אולי משהו פשוט הצטבר לי ואני כאילו צריכה לפרוק אותו על מישהו.
וזה לא שאני באמת חושבת שזה ככה, אני רק אומרת - אולי.
אני סוג של אדם טהור, אבל זה לא אומר שאני לא מפקפקת במניעים שלי וברגשות שלי, בקטע של כאילו - להעביר אותם בדיקה ביטחונית חודרנית.
אני מטומטמת ואני פסיכית וזה פשוט לא הזמן לשטויות האלה.
אבל אני מרגישה שזה קורה לי, ברמה שאני כמעט מאשימה את א-לוהים, כי אין מצב שאני עושה את זה לעצמי.
אני מרגישה את מה שאני מרגישה תחת כפייה, ואם המשפט הזה לא משכנע שאני פסיכית כרגע ושאין לסמוך עליי כרגע עם איך שאני מציגה דברים - אז אתם מקרה אבוד.
כאילו, אני יודעת מה אני אומרת, אני בחורה לא יציבה עם מודעות.
לא לקחת ברצינות את הדעה שלי על עצמי, זה טיפשי, אף אחד לא מכיר את הצדדים האלה בנפש שלי יותר טוב ממני.
ואני חושבת שזה מאוד קשה להכיר אותם, כי אנשים כל כך שיפוטיים, והם מנסים לעשות סדר ולהכניס היגיון בדברים - שפשוט פאקינג אין בהם.
והגישה שלי כלפי עצמי היא פשוט - האם מה שאני אומרת זה האמת?
האם אני מעצימה את זה או מפחיתה מזה, וזה מעוות את המציאות של הדברים?
כרגע, אני מרגישה שאני אומרת את האמת, ואני מרגישה שאני משתדלת עם כל נשימה שאני נושמת, לא להעצים או להפחית מהאמת.
וזה כל כך קשה.
ואני חושבת מחשבות סוטות עכשיו.
כי כאילו, הוא פשוט סוג כזה של גבר, שגורם לך לחשוב על הגוף שלו יותר מדי.
אני חושבת שאני כנה מדי, אבל זה היה מצחיק, אז אני משאירה את זה.
לדעתי, כל דבר שמצחיק, צריך להשאיר וזה סוג של גורם לי להבין למה בורא עולם עושה לי את זה.
זה בטח ממש מצחיק אותו!
ואם אתם מתקשים להבין על מה אני מדברת, אני מתכוונת לכל הקטע הזה של פתאום לחבב אדם שהייתי כלבה אליו.
וזה לא כי נמשכתי אליו בסתר או משהו, כי אני יודעת שיש כאלה, למעשה אני די ידעתי שהוא מחבב אותי והוא אמר לי את זה גם נראה לי.
מישהי שהייתה באיזה קשר איתו, אמרה לי שהוא מדבר איתה עליי הרבה - אז הייתי כלבה, אפילו שידעתי שהוא מחבב אותי.
וזה מצחיק!
כאילו, אני מחייכת חיוך של סבל עכשיו, אבל אני מבינה.
אם א-לוהים רוצה לצחוק וזה המניע שלו, אני מבינה למה הוא דופק אותי מכיוונים שלא חשבתי שאפשר!
מה יהיה איתי?
אני מקרה אבוד.
שום דבר לא יצא ממני, ובחיי שניסיתי שמשהו יצא.
איו, זה גרם לי לחשוב על עצירות.
ועכשיו בטח אני גרמתי לכם לחשוב על העצירות, וזה אפילו יותר מגעיל.
אני מאבדת את זה, סליחה, אני לא אשמה.
האתגר הנוכחי: האם להגיד לו מה אני מרגישה, אפילו שאין לי מושג מתי יהיה לו דייט שוב, ואני לא רוצה "להפריע"?
כי אני מכירה את עצמי, אם אני מרגישה משהו במידה שכזאת, זה צריך לצאת, וזה לא מספיק להוציא את זה כאילו, מאחורי הגב.
אנשים צריכים לדעת, אני לא יכולה להסתיר דברים, זה לא בסדר מצידי להסתיר דברים, אבל אני תוהה אם זה יהיה מתחשב מצידי, לא לשתף את זה כרגע ולחכות.
כי אני לא רוצה להיכנס לו לראש ולחבל.
הוא לא מכיר אותי מספיק כדי לדעת שאני צודקת לגבי זה שאני כלומניקית/לוזרית, ושאני לא שווה את זה.
וכאילו, אני יודעת שזה נשמע שאני קשה עם עצמי, אבל תעשו לי טובה, אל תשפטו אותי כי מבחינתי אני פשוט אומרת את האמת.
טוב אני פונה אליו.
אני לא יודעת אם אני אשרוד את זה.
(10/6/26 18:54)