ביקורות הספרים שגלילית1 אהבה

מיין לפי: תאריך כתיבה כמות אוהבים שם הספר שם הסופר (פרטי) שם הסופר (משפחה)

כך היינו הכרנו באחד מהפיקודים הצבאיים, היא שירתה כחובשת ואני באחת מיחידות הפיקוד האחרות. נפגשנו באחד מהערבים בהם נשארנו בתורנות, אירוע שמאפשר שיחת נפש לתוך הלילה. היא הייתה עם עיניים שחורות, גדולות ועמוקות המשרות עצב עמוק, הייתה לה שלווה מפתיעה, יחד חפשנו נקודת אחיזה בחיים, ... המשך לקרוא

לפני 11 חודשים

# היכרתי פעם אישה יקרה שאהבה מאד לארח אנשים ולהאכיל אותם, אבל אף פעם לא היתה בטוחה שמה שהיא הכינה – היא לא היתה זוכה, כנראה, במאסטרשף – מספיק. אז היא הניחה על השולחן את המנות שהיא בישלה במיוחד לאירוח. והוסיפה עוד מכל טוב שהיה לה במקרר. כל מיני מנות שלא מחוברות לשום דבר (אולי מישה... המשך לקרוא

לפני שנתיים ו-2 חודשים

קוראת ושמה רויטל *** קוראת ושמה רויטל לא מעוניינת לקרוא את הספר "איש ושמו אובה" רויטל בת 42. יש לה ותק של 37 שנה בקריאת ספרים. הטעם שלה השתנה במשך השנים והתפתח לכיוונים שונים. היא קוראת סוגים שונים של ספרים, לא מקובעת במיוחד על ז'אנר או סגנון. היא לא מתרשמת מרשימות רבי מכ... המשך לקרוא

לפני שנתיים ו-2 חודשים

ספר חדש של מירה מגן! אני חייבת להשיג אותו! בהקדם! ככה חשבתי ברגע הראשון כשראיתי שיצא ספר חדש של מירה מגן. אני יודעת בדיוק למה לצפות: מעט עלילה ודמויות לא הכי משכנעות מצד אחד אבל כתיבה יפהפיה ודמויות נוגעות ללב מצד שני. ספר צובט אבל לא לוחץ בכוח על בלוטות הרגש, לא מנסה לסח... המשך לקרוא

לפני שנתיים ו-11 חודשים

# ויולט היא שומרת בבית קברות (הפתיע אותי הצורך בשומרים שם. לאן הם חושבים שהדיירים יברחו???) היא בשנות הארבעים שלה, אחת שהסופרת העמיסה עליה את כל צער העולם. נולדה וננטשה, נישאה למתבגר נצחי, שמעלתו היחידה היא מראהו הנאה וכבן-זוג הוא רק נטל. ויולט עבדה כמו חמור כדי להתפרנס ולפרנס גם ... המשך לקרוא

לפני 3 שנים ו-1 חודשים

סיימתי את הספר הנפלא הזה (כמעט) עם דמעות בעיניים. ספר מלא אנושיות, רגישות ואהבה (אפשרית ובלתי אפשרית). שני גברים זרים זה לזה, הנפגשים על "שביל ישראל", ולכל אחד מטרה אחרת, ולכל אחד מאבק שונה עם הקשיים שבדרך. שני אנשים השונים זה מזה, הן בגיל, הן באופי והן בסובלנות זה לזה. כשמעל הכול, ... המשך לקרוא

לפני 3 שנים ו-6 חודשים

איזה ספר יפה. כל כך רגיש ועדין. יש בו הכול עצבות, בצד הומור, בדידות וחברות, אהבה ובגידה, חיים ומוות. הסיפור קולח , כתוב בצורה נהדרת והסוף המפתיע מוסיף לחווית הקריאה. ... המשך לקרוא

לפני 3 שנים ו-11 חודשים

אחד הספרים העצובים והיפים שקראתי. הדמות הראשית ויולט כ"כ מיוחדת, והסיפור קולח ובלתי ניתן להפסיק לקרוא. סיימתי את הספר בדמעות. ממש ממש מומלץ.... המשך לקרוא

לפני 4 שנים ו-2 חודשים

בית קברות, כל אבן או מצבה מספרת סיפור. ראו את בית העלמין המפורסם פר לשז' בפריז, שם המצבות של אנשים שהיו אגדות בחייהם ובמותם, כאן בית הקברות ישן קטן וצנוע ועליו שומרת ויולט, בת בלי שורשים, ילדה נטושה שעלתה וצמחה בכוחות עצמה. היא מטפחת כל אבן, רושמת ומתעדת כל הלוויה, שותלת וגוזמת... המשך לקרוא

לפני 4 שנים ו-11 חודשים

יותר תסריט סוריאליסטי משהו מאשר ספר, ונוסף על כך משעמם. מאכזב מאד אחרי 'עד שיום אחד'. הפסקתי לקרוא אחרי הפרק השני. מילא. אולי הספר הבא שלו יחזור להיות טוב..... המשך לקרוא

לפני 6 שנים ו-3 חודשים

הספר אינו רע במיוחד לכשעצמו אבל סגנונית ממש לא דיבר אלי. הייתי מגדיר 'ככה- ככה' עיקר העלילה הוא סביב חייו של יורם ספיבק העוסק בכתיבה ותרגום ומקבל פנייה מאלמוני בנוגע למותו המסתורי של עמיתו לעבודה. במהלך העלילה ישנם מכתבים ארוכים ולעתים מייגעים בין הדמויות,כולל דיון אינסופי ... המשך לקרוא

לפני 6 שנים ו-4 חודשים

הספר היה בסדר עד מחציתו, מספר את סיפורו של הנער עד שהתגייס. מנקודה זו והלאה, הספר הופך להזוי סיפורים מוזרים שנדבקים זה לזה, קטעי משפטים ועלילות "לא תפורות" לא הייתי ממליצה על הספר, אבל כיוון שבכל זאת קראתי אותו עד תומו, מקבל 3 כוכבים.... המשך לקרוא

לפני 8 שנים ו-1 חודשים

את הספר הזה לא יכולתי להניח - גם בגלל הכתיבה הקולחת וגם בשל העלילה המתפתחת. לא יכולתי להפסיק לקרוא, מחפשת ספר אחר שיהיה טוב כמוהו... המשך לקרוא

לפני 8 שנים ו-9 חודשים

איזה יופי של ספר!! איזו כתיבה מרגשת. היכולת של מירה מגן להביע רעיונות בכתב היא לא פחות מגאונות. כבר הרגשתי ככה לגביה עם ספר אחר שכתבה "ימים יגידו אנה" והנה היא עושה זאת שוב! היא מדהימה. נהניתי מכל מילה,מכל משפט ומכל עמוד שהעברתי. לצערי ולשמחתי לקח לי הרבה זמן לקרוא את הספר הזה וכ... המשך לקרוא

לפני 8 שנים ו-9 חודשים

סיפור שמנסה בכישרון רב להביט לתוך תודעתה של אישה שחרב עליה עולמה והחיים נשאבו ממנה באחת. הכתיבה זורמת ברגישות ובאמפטיה לא מתיימרת. במבט ראשון הגיבורה הטרגית והמתנכרת לחיים מעלה תחושה של רחמים המהולה בבוז, אך לאורך מסעה אל האובדנות מתחלף הרגש בהדרגה לכאב קיומי של שותפות גורל.... המשך לקרוא

לפני 8 שנים ו-9 חודשים

הספר אמור להיות ספר מצחיק אבל הוא מעביר חוסר רצינות ולא מצחיק. לא נהנתי... המשך לקרוא

לפני 8 שנים ו-11 חודשים

ישנם כותבים שקריאת יצירתם מגרה בעיקר את חוש הרחמים. מצוין בהחלט בנושא זה הוא יהודה עמיחי כמובן, שקריאה של שיר אקראי שלו נוטעת בי רצון עז להושיב אותו ולהכין לו תה קמומיל. או נענע. איזה תה שירצה, באמת, המסכן. אמנם יש מסכנים מזויפים, כלומר שכנות מסכונתם שנויה במחלוקת, כגון עמוס עוז ... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-2 חודשים

לעולם לא אשכח את הערב ההוא. הוא היה אמור להיות חווייתי. הוא גם היה כזה. רק אני לא. "זה בסך הכול ערב טעימות של יין לארבע כוסות", הסביר לי המפיק ששלח אותי לסקר. "זה אינטרס של העיתון. ישלמו לך. אתה לא צריך לעשות כלום. רק לשתות קצת יין. תאמין לי, הרבה היו מתים להתחלף איתך". האמנתי לו. בשעה ... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-4 חודשים

מושלם מושלם ועוד פעם מושלם!!! אין ספר ישראלי לכל תולדות הכתיבה המודרנית שמצליח להיות כזו יצירת מופת. כולם מצודדים ביצירות העל של טולסטוי ודוסטויבסקי, המופת של המופת. ואני שואל מדוע," אחותו של הנגר" של מירה מגן לא זוכה לתהילת עולם?? אולי בגלל שהכתיבה בעברית ולא ברוסית או אולי שהס... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-4 חודשים

חוזר על עצמו, והזוי למי שקרא את הספר הקודם, פשוט מיותר... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-8 חודשים