ביקורת ספרותית על להחליף את המים של הפרחים מאת ואלרי פרין
ספר טוב

---

בית קברות, כל אבן או מצבה מספרת סיפור.
ראו את בית העלמין המפורסם פר לשז' בפריז, שם המצבות של אנשים שהיו אגדות בחייהם ובמותם,
כאן בית הקברות ישן קטן וצנוע ועליו שומרת ויולט, בת בלי שורשים, ילדה נטושה שעלתה וצמחה בכוחות עצמה. היא מטפחת כל אבן, רושמת ומתעדת כל הלוויה, שותלת וגוזמת.

אל בית העלמין מגיע יום אחד ז'וליאן עם עפרה של אימן ובקשה מוזרה אחת, להניח על קבר אדם שלא הכיר.
ויולט וז'וליאן צוללים אל סיפור עברה של אימו
תוך כדי עברה של ויולט כבת אומנה דרך הכרותה עם בעלה, החיים הקשים לצידו עם ביתם המשותפת כשומרי מחסום רכבת.
דרך חתחתים למודת טרגדיות שעברו עד להגעתם לבית העלמין בדרום צרפת.
ובעיקר איך הגיעה לבית העלמין, היחסים של ויולט עם עובדי המקום, עם החיות סביבה עם הפרחים הצמחים ובעיקר עם האבנים השותקות.

בין לבין שזורים שמות וקטעי שירים של זמרים צרפתיים ידועים, כז'אן ג' ק גולדמן ועוד, שירים שהיו חלק מפסקול חיי.

הגילוי על חייה הסודיים של אימו של ז'וליאן מקרבת בינו לבין לבין ויולט, הוא מצידו עוזר לה לפתור את תעלומת חייה, והיא מכניסה אור לחייו.

ספר מקסים מלא רגש, שגרם לי לדמוע פה ושם, מטלטל רגשית וחודר לנימי הלב והופך קרביים.
מומלץ ביותר.

» ביקורות נוספות של רונדנית
» ביקורות נוספות על להחליף את המים של הפרחים