רגישות לנימים הדקים ביותר של אנושיות. הפשטות שביומיום, הצד השגרתי של ילדות, הגוש שמתיישב במעמקי הבטן כשרע.
בברלי קלירי מושיבה אותי לספר תמים ותחושה אחר תחושה היא מרחיבה את הלב ומכווצת אותו. מפעילה את הדמעות כשלרמונה רע, וכשבודד שם באורגון - נוצרים פלאשבקים לכל פינות הבדידות ש... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
עשרה מי יודע? עשרה, אני יודע! עשרה לֵמוּרים,
תשעה קופי קוֹלוֹבוּס,
שמונה קופי מָקוֹק,
שבעה קופי עכּביש,
שישה גּיבּוֹנים,
חמישה בַּבּוּנים,
ארבעה מַנְדְּרִילִים,
שלושה שׁימפּנזים,
שני אוּרַנְגְאוּטָנים,
אחד גּוֹרילה גּוֹרילה גּוֹרילה גּוֹרילה גּוֹרילה
שבשמיים ובארץ!
זה ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
"אדם אינו יודע כלום על עצמו. חשבת שתתרגל להיות אתה עצמך, אבל ההפך קורה לך. ככל שהשנים עוברות אתה מבין פחות מי הוא אדם זה שבשמו אתה אומר ועושה את הדברים. אין זו בעיה. מה רע לחיות חיי אלמוני? אולי אף מוטב כך: דע מי אתה ותתחיל לשנוא את עצמך". כך נפתח הסיפור הנפלא של אמילי נותומב.
לפתי... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
****
גילוי (נאות, נגיד): אני לא אוהב שחברים, או אנשים שאני מכיר, מצליחים.
אוקיי, תנו לי לתקן את האנדרסטייטמנט: כשחברים שלי זוכים להצלחה - מקצועית, אישית או כלכלית - אז מבחוץ אני אולי טופח על השכם, מחייך ומפרגן, אבל מבפנים אני מתמוסס לריר ירוק וחומצי, אפל ומתועב. הצלחה של חברים... המשך לקרוא
50 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
כבכל בכל שנה ושנה - בערבי חג האורים - בדיוק אז - עת ברקע
החנוכיה והנרות.
הסופגניות.
הלביבות.
הערב שמגיע מוקדם.
מושכים אותי כבמטה של קסם היישר אל חיקו החמים של הסופר ה-פולני שלנו.
אולי אלו:
השפה.
הניואנסים הקטנים.
הקטעים שגורמים לחייך.
הקטעים שגורמים להיאנח אנחה פולנית. כן, כ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
היה זה ערב ליל שישי של אחד הימים הגשומים המעטים בתל אביב, הגשם זעם ארצה כבר יותר משעה, הבהובי שמיים קולניים הקפיצו את הכלב הנודניק של השכן הקשיש אחת לחצי לשעה. אותה שעה ישבתי לי בפה חתום על יד המיטה עם מכנס קצר וקפוצ'ון עבה, כשמנורה צהובה קטנה ולא יציבה מאירה לי את דפי השיגעון של... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
![קן הקוקייה [מחודש 2009] - קן קיזי](/100x154/bookimages/covers68/689518.jpg "קן הקוקייה [מחודש 2009] - קן קיזי")
מדי פעם, בשעות הלילה המאוחרות, כשאני אינני מצליח להירדם ועניינים רבים מנקרים בי וטורדים את מנוחתי, מחייך אליי חיוך נעים של חבר, קן הקוקיה ממדף הספרים. תמיד נעים ומעודד לפגוש ולהיזכר בו, גם אם רק מרחוק.
הספר הזה הגיע אל ידיי בתקופה המתאימה. אותה תקופה נעתי וחיפשתי בלהט לא קטן א... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
מה הוליד את מה, הספרות את המציאות או המציאות את הספרות?
האם הבלשים, המרגלים, הרוצחים והטרוריסטים קראו ספרי מתח והפכו למה שהם? או האם הבלשים, המרגלים הרוצחים והטרוריסטים הם הסיפור עצמו?
הרי כמעט כל בלש שתמצא יגיד שהולמס גיבור ילדותו, והמפקחים יציינו את מגרה כהשראה שלהם.
אנדרס... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
רוסיה תמיד משכה אותי. דימוי הקרח המקפיא, הקור החד והדוקר, זה המאדים כל אף שבנמצא, הוא היה תמיד כהילה הנעה סביבם עבורי, סביב עולם התרבות והמושגים הסובייטי. הקור שמביא עמו להבת יצרים בוערת ורותחת, הוא זה המשך אותי אליה, כדבורה לצוף.
המאה ה-20 הרוסי ייצר והביא לעולם כמה ענקי-אמת ספ... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
השבוע כשעברתי ברחוב ירמיהו ראיתי מודעה במסגרת שחורה על אחד הקירות.
בצער רב, וביגון קודר, וכו' וכו' וכו', ואז באותיות גדולות: נפתלי לאו - לביא.
ובבת אחת קו 55, על כל האנשים והצפיפות והרעש, נעלם.
מצאתי את עצמי על רציף רכבת, מול גדרות תיל ושער מתכת שאותיות גרמניות מודיעות מעליו, ארביי... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אם שואלים אותי על רגעים אהובים מהחיים שלי הדבר הראשון שעולה לי הוא זיכרון מתוק ותמים, זיכרון ילדותי שלא התבגר לי בראש מעולם. הזיכרון הוא בוקר חורפי שבו אני לבושה בסוודר חם ועוטף ואימא מכניסה את האצבעות הקרירות שלה בין השרוול הצמרירי לגוף שלי ומושכת את השרוול של החולצה הדקיקה ... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
האם פרנסוס למכירה , אני קונה !!! בשקט הייתי מתחלפת עם הלן, החיים בחווה סביב החיות והבישולים והקרקור סביב אחיה הגיעו לה לזרה ,הייתי מתחלפת עם הלן יושבת לי בראש הכרכרה מלאת הספרים הכול טוב, נדה לי בדרכים כציפור דרור, פוגשת לי בעלי חווה ואנשים נחמדים ועל הדרך גם מרוויחה כסף וגם פוגש... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
על שלום עליכם וסבתא שלי חשבתי כשקראתי את אסופת הסיפורים הזאת. הסיפורים עוסקים - כמו בסיפורי שלום עליכם - בהווי היהודי של עיירה קטנה וצפופה במזרח אירופה (פולין? אוקראינה? רוסיה? - לא ממש חשוב...) כשהקהילה היהודית חיה בתוך וסביב עצמה, עוסקת הרבה בפרנסה ועוד יותר במה שנחשב לבידור - ה... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
לרגע אחד קטן הרשיתי לעצמי לדמיין שאני בן משפחת וולס.
שיש לי 3 אחיות, שלאחת מהן קוראים ג'נט, לשנייה קוראים לורי ולשלישית מורין.
שיש לי גם אח (שמעולם לא היה לי) ושמו בריאן.
שלאמא ואבא שלי קוראים רוז ורקס. שאבי הוא ראש המשפחה, הוא לא עובד בעבודה קבועה, וכל הזמן צריך להחליף עבודות. הו... המשך לקרוא
39 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
לרגע אחד קטן הרשיתי לעצמי לדמיין שאני בן משפחת וולס.
שיש לי 3 אחיות, שלאחת מהן קוראים ג'נט, לשנייה קוראים לורי ולשלישית מורין.
שיש לי גם אח (שמעולם לא היה לי) ושמו בריאן.
שלאמא ואבא שלי קוראים רוז ורקס. שאבי הוא ראש המשפחה, הוא לא עובד בעבודה קבועה, וכל הזמן צריך להחליף עבודות. הו... המשך לקרוא
39 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
*****
רגע. חכו. המתינו שניה. הביטו סביב. אולי יתמזל מזלכם, ולרגע קט תבחינו במה שחבוי מאחורי הפסאדה הקדמית, מאחזת העיניים, של כל דבר. של עלים מרחפים ושל פגישת אוהבים בתחנת הרכבת. של חיפושית מתה על האדמה, זרועותיה מקופלות בקפידה. של צחוק של פעוט, כזה שכל כך קל רק לאמץ אל החזה ולא ... המשך לקרוא
30 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
מי שלא יודע איך מת סיסרא - שיקום; בדרך כלל אף אחד לא קם, כי כולנו, פחות או יותר, אהבנו את הנצחון של שבטי ישראל על האוייב הקשה והחמוש לעייפה במרכבות ונשק. והכי אהבנו, בעיקר הבנות, את העובדה שהמלחמה הזו נוהלה ע"י אישה, דבורה, ושאת האוייב הכי נחשב הרגה אישה, יעל. גם כמות הטקסט שהתנ"ך מק... המשך לקרוא
28 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
לבד בבית, כמו בדרך כלל, השעון מאותת לי שחצות. אני מסתכלת בפלאפון על התאריך מתחלף. יש איזשהו עצב נוגה בידיעה שהתאריך התחלף, וזהו, נגמר. הקפיצים של המיטה שלי חורקים. הרגשת הבדידות תמיד מתחזקת אצלי בלילה. אני מתחילה להחניק בכי ואז חושבת פתאום שלמה לא, מה יש, אפשר קצת לבכות לפעמים, וד... המשך לקרוא
41 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
"וזרח השמש" הוא יצירה פשוטה ונפלאה, מלאה ברבדים הנפתחים כמו מניפה
ואיכשהו גם כרונולוגיה בוסרית העוסקת בנושאים נושנים באורח אדיש ומשועמם.
אוהדי הספר יגידו שהקורא צריך לראות את היצירה דרך עיני התקופה.
הוא אינו אדיש אלא משקף אדישות, הוא אינו ניהיליסטי אלא משקף אבדן ערכים.
הרו... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אני חסידה של ספרים וסרטים שלא מתרחש בהם דבר.
כלומר, מתרחשים המון דברים מתחת לפני השטח, אבל ברמה הפיסית כמעט ולא קורה שום דבר משמעותי.
"סביבת עבודה עם מכונת אספרסו" הוא ספר כזה.
הספר מסופר מנקודת מבטה של אשה שבעלה חווה "התעללות" במקום העבודה (בגרמנית: mobbing, זהו גם שמו המקורי של הס... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|