“אף פעם לא חיבבתי את העם הצרפתי במיוחד. למרות הנאורות שלכאורה הם אמצו בתום המהפכה הצרפתית ומתן זכויות למיעוטים ובהם גם היהודים הם עדיין נותרו נטועים בשורשי האנטישמיות כפי שבאו לידי ביטוי בפרשת דרייפוס.
הצבא הצרפתי נכשל, כמעט, בכל עימות מזוין במהלך המאה ה- 20 והשלטון הצרפתי 'הנאור' לא השכיל להבין ששערי ההגירה שהוא פתח בפני תושבי צפון אפריקה בהיותם אזרחי המושבות הצרפתיים עד מחצית המאה ה- 20 ומהילך אוטונומיות עצמאיות הביא לזרם חזק של מהגרים קיצוניים שלא מכבדים את החוק הצרפתי וחוקים בכלל ועסוקים עד הראש ברבייה המונית, איסלמיזציה קיצונית והתפרעות המונית.
הספר 'נשיא על הכוונת' מבוסס על אירועים אמתיים שארעו בתחילת שנות הששים; התקוממות של אוכלוסייה מקומית באלגיר למול המתיישבים הצרפתים הקולוניסטים הובילה לעימות צבאי בין יחידות הצבא הצרפתיות והמתיישבים הצרפתיים לבין האלג'יריים. כישלון הצבא הצרפתי לדכא את המאבק הוביל לפילוג בדעת הקהל בצרפת ומפקדי הצבא שהבינו שגורל אלגיר הצרפתית מוטל בספק איימו בהפיכה צבאית. דה גול, 'גיבור' צבא צרפת החופשית במלחה"ע השנייה (גם לגבי היותו 'גיבור' ישנה מחלוקת) מוזעק להציל את הרפובליקה ובניגוד לדעת קציני הצבא שהיו בטוחים שדה גול יתמוך בעמדתם, בחר דה גול לנהל משא ומתן עם האלגירים ולבסוף לותר על המושבה הצרפתית ולעניק עצמאות לאלג'יר. מפקדי הצבא הצרפתי באלג'יר מסרבים לקבל את הנחיותיו של דה גול ובזמן קצר שמתחולל מרד צבאי מצליח דה גול באמצעות יחידות צבא נאמנות לדכא את המרד. שרידי המורדים מקימים מחתרת או.אה.אס אשר מנסה להתנקש בחיי דה גול ונכשלת, עד כאן הכל אמת...לפי הספר, דמיוני ככל שיהיה, שוכרים שרידי המחתרת, רוצח שכיר מקצועי תמורת הון עתק על מנת שירצח את דה גול ואת המצוד ששירותי הביטחון הצרפתיים והבריטים מנהלים אחריו במרדף נגד השעון כדאי לסכל את מזימתו - מכיוון שההיסטוריה כבר נכתבה והסוף ידוע עדיין ישאל פלוני אלמוני מדוע לקרוא את הספר?
אז תשובתי היא שהספר כתוב בצורה מאד יסודית עם מתח שנבנה לאט לאט ומגיע לשיאו בחלק האחרון של הספר: הסופר פדריק פורסיית בתקופה נטולת מחשב ואינטרנט (שנות הששים) מטיב לתאר בדייקנות את תיאורי המקומות אליהן העלילה מתגלגלת, הוא אינו מקמץ בפרטי נוף, יישובים, ערים, כבישים, רכבות, חברות תעופה...כל תחום מסוקר ביסודיות מעוררת התפעלות ועל אף שקראתי את הספר לא מעט פעמים בעבר, נהניתי ממנו מחדש בגלל ההשקעה הרבה שהסופר השקיע בכתיבתו.
עבודת שירותי הביטחון הדקדקנית היא עבודה של שוטרים מקצועיים, שמכתתים את רגליהם ממקום למקום ולא מפענחים פשעים עם מחשבי על ודגימות מולטי די.אנ.אי של מעבדות הסרטים של csi...
בגלל שכיום אני יודע שדה גול המדינאי תיעב את מדינת ישראל, ובפרט לאחר שהעניק עצמאות לאלג'יר החל לצודד יותר ויותר בעמים הערביים והתוצאות הישירות של מדיניות פרו ערבית זאת היא פתיחת שערי צרפת בפני המוני מהגרים צפון אפריקאים שניצלו את ההזדמנות והשתלטו בעשורים האחרונים על צרפת ולאו לאט ובשיטתיות הם הופכים אותה למדינה איסלמיסטית, אני מצר על שהוא ניצל.
איני בעד רצח באשר הוא אבל הנזק המצטבר שנגרם למדינת ישראל בגלל המדיניות הפרו ערבית צרפתית הוא התוצאה הישירה של אותה אנטישמיות צרפתית שאת שיאה ראינו בפרשת דרייפוס ולאורך השנים הצרפתים לא הפכו את עורם ובמלחמת העולם השנייה אף סייעו בחפץ לב ובשיטתיות, תחת הכיבוש הגרמני, בהרג יהודים.
מספר שנים לאחר כתיבת ופרסום הספר, נעשה סרט מצויין בכיכובו של אדוארד פוקס שגילם את הרוצח 'התן' כפי שניתן לו הכינוי בספר. בשנות התשעים נעשה סרט נוסף בכיכובם של ברוס ויליס וריצרד גיר אבל הוא היה כושל כמיטב המסורת ההוליוודית.
לאחרונה התברר לי שקרלוס הטרוריסט הבינלאומי כונה בידי שירותי הביטחון שצדו אותו בשם 'התן' ומבוסס על דמות הרוצח השכיר מהספר שאף נמצא באחד מבתי המלון בו השתכן התן ואליו הגיעו רודפיו.”

“מה הוליד את מה, הספרות את המציאות או המציאות את הספרות?
האם הבלשים, המרגלים, הרוצחים והטרוריסטים קראו ספרי מתח והפכו למה שהם? או האם הבלשים, המרגלים הרוצחים והטרוריסטים הם הסיפור עצמו?

הרי כמעט כל בלש שתמצא יגיד שהולמס גיבור ילדותו, והמפקחים יציינו את מגרה כהשראה שלהם.
אנדרס ברינג בריוויק, הנורווגי הטרוריסט מהפיגועים באוסלו ובאי אוטויה ב-2011 הודה שלקח השראה מ"דוגוויל", אינספור מעשי אלימות התרחשו בגלל הספר והסרט התפוז המכני" , כמובן "התפסן בשדה השיפון" ורצח ג'ון לנון ועוד ועוד.

אבל גם להיפך, כל סופר מתח יספר על המרגל, הרוצח, הבלש או הטרוריסט שהם הם גרעין האמת שבסיפור. מעגל קסמים שרק בני אנוש יכולים ליצור, מציאות שיוצרת דמיון, ודמיון שמחוקה על ידי המציאות וחוזר חלילה.

איליץ' רמירס סנצ'ס הטרוריסט, הידוע יותר בכינוי "קרלוס התן", קיבל את כינויו "התן" משום הדמיון לגיבור ה"תן" בספר "נשיא על הכוונת". עותק מספר זה אף נמצא בחדרו של קרלוס במלון.
אבל פרדריק פורסיית בעצמו מספר כי הוא מבסס את הספר " נשיא על הכוונת", על אירועים היסטוריים אמתיים.

נו אז מה אתם אומרים – מה חזק יותר המציאות או הדמיון?

ועד שתענו, קצת על הספר.
ספר מתח משובח, בטעם של פעם (כך שהריצ'רים, ואוהבי הנורווגים אולי קצת ישתעממו).

השנה – 1963, דה-גול עומד בראש הרפובליקה הצרפתית החמישית, והצרפתי הפוץ הזה, הגאוותן ללא תקנה, הדהים ועצבן לא מעט אנשים בצרפת.
בניגוד לאמירתו "אלג'יריה צרפתית" ב-59' שהביאה אותו לשלטון, תוך שנתיים עשה היפוך לאחור ואלג'יריה תקבל עצמאותה בהסכמתו ודחיפתו.

אנשי צבא שמרגישים מרומים ומופקרים, נכשלים בהפיכה צבאית כנגד שלטונו, ומחליטים להתנקש בחייו!. התן – רוצח מקצועי נשלח למשימה - וכאן מתחמם הסיפור...

מצד אחד פעולותיו של רוצח מקצוען – זיקית חסרת מצפון שמחשבת צעדיה לאט לאט עד לירייה הגורלית בטרפה.
מצד שני "מצוד אדם" – בלש צרפתי אחד שלרשותו כל האמצעים שיבקש, כדי לגלות אדם אחד, בודד, ללא שם או פנים, לפני שהכדור יפגע.
תיאור מותח של עבודת החתול והעכבר, שכולה כמו תמיד פרטים ועוד פרטים, סיזיפיות עד אין קץ כדי להצליח לרצוח, או להצליח לעצור את הרצח.

חזרה בזמן לספרי המתח משובחים של אמצע המאה העשרים האומללה.
ספר טוב!”

“הספר "נשיא על הכוונת" מאת הסופר הבריטי פרדריק פורסיית (הוצאת שוקן, 1972) מתאר את הניסיון להתנקש בחייו של נשיא צרפת שארל דה גול. עלילת הספר נפתחת לאחר שנשיא צרפת, שארל דה גול, החליט כי אף ניתן לפתור באמצעים צבאיים את המשבר באלג'יריה, אך לא ניתן יהיה להגן על אמצעים אלו במישור הבינלאומי, דבר שיסכן את עצמאותה של צרפת, עורר כנגדו כעס גדול בקרב המתיישבים הצרפתים באלג'יריה, ותומכיהם בצרפת גופא. דה גול נאלץ לדכא שתי מרידות באלג'יריה בקרב המתיישבים ובקרב אנשי הצבא. במרץ 1962 דה גול הכריז על הפסקת אש באלג'יריה ומשאל עם הוביל להכרזה על עצמאות אלג'יריה ב־3 ביולי.

בעקבות זאת החליטו ראשי הארגון הטרוריסטי של המתיישבים באלג'יריה OAS להתנקש בחייו. לאחר מספר ניסיונות נפל מחליטים ראשי המחתרת לשכור את שירותיו של מתנקש בריטי, המכונה "התן", בעברו איש השירות החשאי הבריטי וצלף מומחה: "בין הנוסעים שחצו את אולם בית הנתיבות היה אנגלי גבה־קומה, זהוב־שיער. פניו היו שזופות מן השמש המזרח־תיכונית. הוא היה רגוע וכשיר לאחר חודשיים של בילויים בלבנון – ובמיוחד אחרי שהשגיח על העברת סכום־כסף נכבד מבנק ביירות לבנק בשווייץ.
רחוק־רחוק מלונדון, בחולות מצרים, הניח גוויותיהם של שני מומחי־טילים גרמנים, אשר משטרת מצרים הזועמת והנבוכה הביאה לקבורות. מחיקתם מרשימת החיים דחתה את השלמתה של תוכנית־הטילים של נאצר, במספר שנים, ומיליונר ציוני מניו־יורק חש כי כספו הושקע היטב" (עמוד 25)

"התן" לוקח על עצמו את המשימה תמורת רבע מיליון דולרים. כמתנקש מומחה מכין "התן" תוכנית פעולה הכוללת מספר זהויות בדויות ורובה צלפים מיוחד, אותו ניתן לפרק להסליק ולהרכיב. קהילת המודיעין הצרפתית בכלל ושירות הביון הצרפתי בפרט נזעקים למנוע את המזימה ומקיימים חקירה משותפת עם הביון הבריטי. על המצוד אחר "התן" מופקד מפקח המשטרה קלוד לאבל, שהינו "הבלש הטוב ביותר בצרפת" (עמוד 124).

המרדף אחר המתנקש מתנהל לאורכה ולרוחבה של אירופה כאשר "התן" קרב יותר ויותר למטרתו והמפקח לאבל סוגר על טרפו אף הוא. פורסיית יודע את עבודתו היטב. מי שהיה טייס קרב בחיל האוויר הבריטי ומאוחר יותר כתב של ה־BBC יודע לספר סיפור. מעניינת גם העובדה כי בניגוד לספרי מתח אחרים גיבור ספר זה הנו מתנקש בריטי, עלום־שם, מקצוען נטול עקבות שחסר מניע זולת בצע־כסף.

הטרוריסט הנודע קרלוס (ששמו האמיתי הוא איליץ' רמירס סאנצ'ס) זכה לכינוי "התן" על ידי העיתונות, הן משום הדמיון בדרכי פעולתו וחמקנותו שהזכירו את גיבור ספרו של פורסיית, והן כיוון שעותק מספר זה נמצא בחדרו במלון בעת אחד מהחיפושים הרבים אחריו. הספר עובד פעמיים לסרט קולנוע. הסרט הראשון משנת 1973, ששמו זהה לשם הספר, בוים על ידי פרד זינמן ומככב בו אדוארד פוקס בדמותו של "התן" (הוא נאמן בהרבה למקור מבוים היטב ועשוי מהודק). בסרט השני משנת 1997, ששמו "התן", שונתה העלילה ובמהלכו מנסים סידני פואטייה, המגלם את סגן ראש ה־FBI, וריצ'רד גיר, המגלם מתנקש מן המחתרת האירית, למנוע מן "התן", אותו מגלם ברוס ויליס, להתנקש בחיי נשיא ארצות הברית. הספר מותח ומרתק. הסופר לי צ'יילד (יוצרו של ג'ק ריצ'ר) הגדיר אותו (יחד עם הספר "המרדף אחר אוקטובר האדום") כאחד הספרים שהגדירו מחדש את ז'אנר ספרות המתח. תרגומו של חשביה מצוין (קראתי גם במקור). מומלץ בחום!!!

"נשיא על הכוונת" מאת פרדריק פורסיית
באנגלית "The Day of the Jackal",
By Frederick Forsyth,
בשנת 1971,
יצא בעברית בהוצאת שוקן,
בשנת 1972,
תרגום: אריה חשביה,
מכיל 272 עמודים.”