הרעיון נפלא, הכתיבה פחות והתוצאה הסופית מעוררת מחשבות ותהיות על החברה בה אנו חיים.

זו, בשורה אחת, דעתי על הספר. העלילה מתרחשת אמנם בגרמניה השבעה והמדושנת, אך נראה שהיא תקפה בחברות רבות נוספות, כולל במידה ניכרת, גם בחברה שלנו.

כיצד האדם מגדיר את עצמו? במקרים רבים הוא עושה זאת באמצעות עבודתו. כאשר זו נלקחת ממנו, נלקח ממנו לא רק חלק חשוב בעצמיות שלו אלא גם מעמדו בעיני הסובבים אותו ומכאן הדרך

סביבת עבודה עם מכונת אספרסו / <mark>אנטה פנט</mark>
הוצאת עם עובד
186 עמודים

הספר עוסק באחת הסוגיות העדינות והרגישות ביותר בזמן האחרון - פיטורים. הוא קטן וקצר, אפשר לסיים אותו בקלות בשעתיים-שלוש.
העלילנ מסופרת מפי אשתו של יוֹ, שמפוטר מעבודתו. תחילה היא חושבת שהוא צוחק עליה, ברגע שהיא מתבדה והעיניין מתחיל לשקוע, מתחילים לצוף הפחדים והמתחים.
<mark>אנטה פנט</mark> מצליחה לשים את האצבע על הנקודות הכי רגישות בזוגיות של

****




אומרים שהדבר הכי טוב שיכול לקרות לך זה פיטורין מהעבודה. זו הזדמנות. ללא רשת ביטחון, אתה נאלץ להרפות מהשאננות המאלחשת שמלווה אותך כבר לפחות עשור, ולהתחיל לחיות, לחיות באמת. לקום, לצאת, לא להרפות, להתחדש, למכור את עצמך שוב, לרענן את היכולות שלך, לירות לכל הכיוונים, ולהבין, הפעם בלי שכבות הגנה, שאין באמת דבר כזה לנוח, אין דבר כזה ביטחון תעסוקתי ושהכול, כל החיים שלך בסימן שאלה, ושקיר האד

במילים מעטות, ללא ביטויי רגש עזים, מצליחה <mark>אנטה פנט</mark> לספר סיפור של מלחמה שאי אפשר לנצח בה.

יו (יואכים) נלחם מול המעסיק שלו
ואשתו נלחמת לשמור על הדימוי שלו כגבר מקסים ומצליח, שכל כך חיונית להמשך האהבה.

קראתי והרגשתי כמה שאנחנו פגיעים, כמה שהיחסים שלנו שבריריים ותלויים בדבר.

עצוב, אמיתי, וכתוב ביד אמנית.

חצי שנה הסתובבתי עם הספר הזה בתיק. ספרון פנקסי עם כריכה קשה עטופה בנייר חום ממוחזר, ששוקל פחות מאייפון ושעם לחץ פיזי מתון יכול להידחס אפילו לארנקים מסוימים - אבל לא לקטנצ'יק שלי. נסחבתי איתו כדי שאם אתקע באיזשהו תור בדואר, בבנק או במרפאה, הוא יקצר לי קצת את משך ההמתנה - ועוד עם מכונת אספרסו. כה חבל שאני לא בנאדם של קפה. לי באופן אישי עדיפה סביבת עבודה עם שוקו מוּ או מוקה יטבתה.

בקיצור, זה ספר ס

אני חסידה של ספרים וסרטים שלא מתרחש בהם דבר.
כלומר, מתרחשים המון דברים מתחת לפני השטח, אבל ברמה הפיסית כמעט ולא קורה שום דבר משמעותי.
"סביבת עבודה עם מכונת אספרסו" הוא ספר כזה.
הספר מסופר מנקודת מבטה של אשה שבעלה חווה "התעללות" במקום העבודה (בגרמנית: mobbing, זהו גם שמו המקורי של הספר), ובסופו של דבר פוטר.
אני לא חושבת שיש מישהו שלא עבר דבר דומה במסגרת כזו או אחרת, והרגיש שאנשים מסויימים מנסים

הקלישאה אומרת "העבודה היא חיינו". הסופרת כנראה מאמינה בקלישאה עד קלות והחליטה לכתוב סיפור קצר על התמודדות עם פיטורין.

כמיטב הקלישאה, הפיטורין מערערים את יציבות הבית, הכוללת זוגיות, ביטחון עצמי של הילדים, חברים ובזמן הזה אתה מגלה שמשפחה היא הדבר החשוב ביותר.

בחברה הגרמנית שבו מתרחש הסיפור ערך העבודה הוא גבוהה ופיטורין היא חרפה. ולכן הגיבור שלנו יו יוצא "למלחמה" כהגדרתו על מנת לחזור לתפקידו הק

רוצים ספר מדכא עד עפר? אחד שלא תוכלו להרים את הראש לאחר מכן במשך שעות? אחד כזה החופר בבשר החי וזורה מלח העל הפצעים? ספר שבו המחברת הציבה עבורנו זכוכית מגדלת על מצב שאנשים חווים לפעמים והם מן הכואבים בחיים?

מחפשים באמת? זה הספר.

<mark>פנט</mark> מספרת לנו על יוֹ(אכים), עובד עירייה בפרויקטים חברתיים, 11 שנות ותק, שיום אחד המנהלת המרושעת החדשה מחליטה לוותר על שירותיו ולסלקו. הפיטורים הם לאלתר ואין מקום לתמר

[סקירה עד 120 תווים:]

קשה. טורד. כואב. מדלל את האוויר. ק' של קפקא ביקש שהבושה תשאר אחריו. ובכן, הנה היא פה. לקרוא בהשגחת מבוגר אחראי.