ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 14 בנובמבר, 2013
ע"י פרדוקס?
ע"י פרדוקס?
"וזרח השמש" הוא יצירה פשוטה ונפלאה, מלאה ברבדים הנפתחים כמו מניפה
ואיכשהו גם כרונולוגיה בוסרית העוסקת בנושאים נושנים באורח אדיש ומשועמם.
אוהדי הספר יגידו שהקורא צריך לראות את היצירה דרך עיני התקופה.
הוא אינו אדיש אלא משקף אדישות, הוא אינו ניהיליסטי אלא משקף אבדן ערכים.
הרומן מבקר את החברה האירופאית שאחרי המלחמה במינימליזם רגיש.
ובהצגת התקופה כמו שהייתה, בסגנון גמיש ואוורירי,
הרומן מתמסר לאמת הגדולה מעמדה זו או אחרת, ושואף לתפוס משהו נצחי.
ומנגד יגידו המבקרים שכמה שלא נחפש לא נמצא ברומן שום "תקופה",
וכי מרוב מינימליזם ואווריריות בעצם לא נמצא פה שום דבר.
"וזרח השמש" מטיל על הקורא למצוא עומק בדמויות שטוחות, רבדים בדיאלוגים תפלים.
ללא ההילה ההיסטורית הרי שנמצא לפנינו רומן רזה שמתוך גסות דווקא
מתאר רק את השכרות, האלימות והבטלה מתוך עיני אימפוטנט חסר תקנה.
מי שאוהב את הרומן יגיד שזה בדיוק העניין, זה "הדור האבוד" של ראשית המאה
זו חבורה המייצגת את המודרנה כולה, המואסת בבתי הקפה ומחפשת אומנות בלחימה עם הפר.
ואמנם גם המבקרים יסכימו ש"וזרח השמש" הוא בבואה של העידן המודרני,
עידן בו גבולות האומנות לא הפסיקו להימתח. אלא שבעוד האחד משבח את הגיוון
השני בוכה על אבדן הצורה.
שאלה פוסט-מודרנית תהיה, מי כאן השמרן?
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
