היי ספר ששנאתי.

שומרי ההיסטוריה. כבר מהשם שלו ידעתי שזה לא הסגנון שלי, ובכל זאת קראתי אותו, כי ילדה מעצבנת אחת המליצה לי עליו. אני לא ממליצה לכם, ובכל מקרה אני עומדת עכשיו לגלות לכם את כל העלילה.
קודם כל, הרעיון של הספר דווקא די נחמד. אבל הדמויות? תחזיקו חזק, זה עומד להיות מרושע.

בתור התחלה, הדמות הראשית. ג'ייק.
בתחילת הספר ובכריכה האחורית, כל הזמן אומרים עד כמה ג'ייק הוא ילד שגרתי. ואז מתנפלים עלייך- "לאאאאאאא, מה פתאום, אנחנו נראה לכם שהוא רגיש ומסתורי ומיוחד. הוא קורא ספרים בסתר! והולך למוזיאונים כי הוא אוהב אומנות! ואח שלו מת וזה כה עצוב! איזו דמות עמוקה ומדהימה!" לא.

אבל חכו, זה לא הכול: מצד אחד, הסופר אומר כל הזמן עד כמה ג'ייק הוא אמיץ וגיבור ועמוק ומיוחד וכל זה, ומצד שני ג'ייק מייבב כל שני עמודים וכל הזמן אומר משפטים שנשמעים לו מתוחכמים אבל לו עצמו אין מושג מה הם אומרים. הוא אפילו מודה בזה! כמה דביל אפשר להיות?

חוץ מזה, סיפור ה'אהבה' שלו עם טופז ההיא ממש פתטי. טופז היא סוכנת מושלמת- היא גם לוחמת אמיצה וגיבורה, וגם יפהפייה שכולם מתאהבים בה- כמובן, רק בנות בלונדיניות הן יפות, נכון?
בכל מקרה, הוא מתאהב בה רק מהרגע שהוא רואה אותה, ואני לא מאמינה באהבה ממבט ראשון- היא מבוססת רק על מראה חיצוני.
ועוד לא דיברתי על הדמויות האחרות- היה נייתן, דמות עם חיבה כפייתית ודי... מטרידה לבגדים ואקססוריז. בואו נגיד ש- פה חשדתי.
מי עוד? אה, היו גם יופיטוס המתנשא והדודה שמנסה-להיות-מגניבה של ג'ייק. דרך אגב, גם להם היה סיפור אהבה, אבל זה היה פשוט לא קשור ומטומטם.

גם כל הדמויות הרעות שטוחות וממוחזרות. מאכזב! המניעים שלהם לא ברורים או אמינים בכלל, והסופר פשוט נצמד לסטריאוטיפים- בקרב בין טופז לאחת הדמויות הרעות, מינה, מתואר איך מינה נראית מפחידה בשערה השחור וגלימתה הכהה, וטופז היפהפייה והמושלמת בתלתליה הזהובים ועיניה הסגולות. בעעעע.

ובלי קשר לדמויות- נראה לי שסיימתי איתן- היה נחמד אם לא היו מוזכרות אותן מילים כל. שני. משפטים. מחורבנים!
למשל 'ייחודי', 'מושלם', 'גיבור רומנטי' ו'מצמרר'. והכול בהקשרים ממש מעצבנים! אררררררררג!
בכלל, הכתיבה לא הייתה טובה או מעניינת. היו קטעים שפשוט הכרחתי את עצמי להמשיך לקרוא.

עוד משהו ששכחתי?
אה, כן, בהתחשב בזה שכרגע שחטתי את הדמויות, הכתיבה והעלילה, נראה לי ששכחתי רק את הכריכה. בעצם לא שכחתי. רק שמרתי את זה לסוף. מוחעחעחעחע!

אזזזז... חוץ מזה שהעטיפה נראית כאילו מעריצה נלהבת מדי של ג'סטין ביבר ושל פנטזיה עיצבה אותה- היא בסדר גמור. ביחס לעטיפה האחורית.
<I>"רד מהבמה, הארי פוטר. הגיע זמנו של ג´ייק דג´ונס לתפוס את מרכז הבמה. כמעט מרגש מדי לקריאה לפני השינה." (מגזין טלגרף)</I> הו, באמת?

עורך מגזין טלגרף היקר, אל תופתע אם יום בהיר אחד תקום בבוקר ובאופן מצער, הראש שלך לא יהיה מחובר אל הצוואר שלך. אופס.
"רד מהבמה, הארי פוטר"? איזה מוח מעוות יש לבן אדם שמשווה את השיעמומון התפל הזה לתענוג שנקרא הארי פוטר???
"כמעט מרגש מדי לקריאה לפני השינה"?! הממ. הגדרה קצת מוזרה, בהתחשב בכך שהספר הזה יכול לגרום לכל אחד להירדם בשניות!!!!


לסיכום- פוטנציאל גדול, ביצוע שגריעותו לא תתואר. אם אתם רוצים, תקראו- אבל אל תופתעו אם יתעורר גם בכם רצון עז לנתק את הראש של מישהו מסוים משאר הגוף שלו אחרי הקריאה.

מכירים את הספרים האלה שנראים שטחיים מבחוץ, ורדרדים ומתקתקים כאלה, ובקריאה אתם מגלים שיש בהם הרבה יותר ממה שחשבתם? כאלה שיש להם שם דבילי ועטיפה סטייל ברבי, ולמרות זאת הם ספרים ממש טובים?
טוב, גם אני לא!

אזהרת עודף סימני קריאה וסרקזם- התכוננו לכמות בלתי נסבלת
אז כן, הספר הזה הוא ספר על נערה בשם ברוקלין שיש לה כישרון מולד בהחלטות גרועות [וזה מוזכר רק איזה 5000 פעמים! בפרק אחד!] וכל הזמן ההורים שלה משווים אותה לאחותה הגדולה והמושלמת והיא כה אומללה! אחרי שהיא נעצרה במשטרה [בגלל הדבר הכי מטומטם שקיים], נאלצה לעבוד בשעות שירות לקהילה והכי גרוע- מלכת התיכון נידתה אותה ממועדון הכלבלבות השפוטות שלה, היא חייבת שמישהו אחר יחליט בשבילה החלטות או שחייה יהרסווו!!!!!! עוד יותר, כאילו!!!!! כדי שהיא לא תשב לבדה בקפיטריה ולאיש לא יהיה אכפת מה היא לובשת והאם רגליה מגולחות או לא, חוץ מהחנונים מהתזמורת או מועדון הדקדוק או משהו חנוני שכזההה!!!!! אוי, זה כבר קרה!!!!!! שיואו היא כל כך מסכנה!
בהמשך, הנה ספוילרים, זה רק מידרדר!!!! כי קוראי הבלוג ממליצים לה לעשות רק דברים חנוניים ביותר!!!!! הם כל כך חסרי חיים עד שהם לא מבינים כמה חשוב זה שהיא תלך למועדון של החתיך מה-שמו, במקום לשבת ולעשות שיעורי בית כמו איזו מנודה חסרת חיים!!!!! אני פשוט לא מאמינה איזה חיים נוראים ואיומים יש לה, מאמי חיים שלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אז כמו שהבנתם, אלא אם כן חוש ההומור שלכם הוא כמו זה של אפונה, אני ממש לא חושבת שהספר הזה הוא חובה [או ליתר דיוק: נא לא לפרוץ בצרחות "הוא מושלםםםםם אעאעאעאעאעאא!!!"]. הוא טיפשי, וקליל, וכיף לקרוא אותו פעם אחת כדי להעביר את הזמן אבל לא יותר מזה. בשלב מסוים הספר התחיל להזכיר לי סרטי טלוויזיה אמריקאיים כמו "היי סקול מיוזיקל" שלכולם יש אותו מסר- המקובלים הם מיליונרים מרושעים שיבואו על עונשם, וה"חנונים" הם המגניבים האמיתיים, העמוקים והנאמנים ביותר! רק הם יישארו חברייך תמיד ויצעדו איתך אל השקיעה, אז היי מי שאת! זכור מי אתה, בני, אתה המלך האמיתי! אביך חי בתוכך! אה, זה כבר ממלך האריות, זה לא קשור...

~ווהו! מרתון ביקורות! אזהרת ספוילרים קלים ~

אני לא נוהגת לקנות ספרים. בדרך כלל אני משאילה מהספרייה או מחברה ומחזירה אחרי שקראתי פעמיים- שלוש [או לא מחזירה בכלל].
ולמרות זאת, לכבוד שבוע הספר צוידתי בכסף מאבא שלי והלכתי חגיגית אל המבצעים. בכלל, הסיבה האמיתית שהלכתי לקנות ספרים הייתה "אשמת הכוכבים", אבל כשנזכרתי בביקורת המהללת של אנג'י הוספתי אותו מיידית אל הערימה. אבל כנראה שרשתות הספרים החליטו להתנקם בי- ולכן אחת מהן נתנה רק לחברי מועדון לקנות את "אשמת הכוכבים", והוציאה את הספר ה<B>זה</B> מהמבצע. חוצפה!
אבל תולעת ספרים שכמותי לא תתייאש בקלות! הלכתי להוצאה המתחרה [נקמה מתוקה] ושם מצאתי את שני הספרים המדהימים האלה יחד עם עוד אחד שלא היה טוב מספיק בשביל שאני אזכור אותו כרגע.
ואיזה כיף שעשיתי את כל המסע בשביל הספר הזה- כי הוא כל כך היה שווה את המאמץ!

אם אתם מכירים אותי, אתם יודעים שאני בררנית מאוד בספרים, וקוטלת במהירות מכל סיבה. אבל למרות שהספר הזה לא מושלם, התאהבתי בו מאוד בקלות. ואני חושבת שזה מהסיבה הפשוטה הזאת- הספר מקורי, מיוחד, ומלא כנות.
***********
גילוי נאות- בהתחלה קראתי את שם הספר כ "רֵעוֹת מלידה"- זאת אומרת, חברות מלידה, אבל בסוף קלטתי את הטעות והבנתי ככה גם מה ההקשר. עילגת שכמותי...אבל אחרי זה התעצבנתי על שם הספר. למה זה רע להיות מכשפה??? זה כל כך מגניב!!! אתן הרי לא מבשלות בקלחת ילדים קטנים, אין לכן אף באורך מטר עם שומה ואתן לא צריכות ללבוש גלימה שחורה וכובע מחודד! אז אתן לא מבינות את הכיף והיתרונות העצומים??

אני לא אתן כאן תקציר- אם אתם רוצים אחד כזה, תקראו את העטיפה האחורית של הספר. היא באמת סבבה. אני רק אומר באופן כללי שיש כאן שלוש אחיות, גברים שתלטנים עד בחילה, רדיפה, בחירות שאף אחת מהן לא מביאה תוצאות מי-יודע-מה, דמויות מפתיעות מכל כיוון, כישופים וסודות ושקרים וחברות ובגידות- והכול במאה ה-19. רואים? איך אפשר לעמוד בפני זה?