“אמרו לי שלסיגלית דיל יש כישרון ספרותי. אמרו שהעולם יהרס באלפיים ושמונה, תשע, עשר, וקפצו לאלפיים ושתיים עשרה. אמרו שיהיו מכוניות מעופפות לפני עשר שנים. אפילו אמרו שאחרי שנות האלפיים, בני אנוש יחיו לנצח. נחשו מה, אז לא, סיגלית דיל לא סופרת טובה. היא אפילו לא בסדר פלוס, או בסדר מינוס. היא אפילו לא מספקת. היא גרועה. ג' ר' ו' ע' ה'. גרועה. אני יודעת שלכל אחד יש את הטעם שלו, ושאם יש אנשים שאהבו את ״ד”

“היינו בסיפריה, אני ושתי חברותיי, אחת בעל טעם דומה לשלי, נכנה אותה ניני ואחת בעל טעם הפוך לגמרי ואני מתכוונת אהבה את "לנצח" "יומני הערפד" ו-"קיץ אחד ביחד". (השילוש האפל טהטהטהטהטהההה....) אז שלפתי את הספר הזה מהמדף והצגתי אותי לפני ניני, שונאת מושבעת של סיגלית דיל. היא גילגלה את עיניה " תפסיקי לקרא ספרי דרמה גרועים! אולי תקראי "נשים קטנות"? "כבר קראתי את זה!" "למה את צועקת עליי?" "כי את אף פעם ל”

“הפנימייה שלא היתה. לא. פשוט לא. אני לא יודעת. האם לכתוב ביקורת לא לכתוב לכתוב. אני כותבת- אני לא אוהבת את הכתיבה של סיגלית דיל הספרים פשוט חוזרים על עצמם ברעיון אחר. לא אז לא אבל את הפנימייה שלא היתה הייתי חייבת לנסות. אולי בגלל הכריכה, ההמלצות אולי ואולי. אז ניסיתי לא אהבתי קורה. אני פשוט לא ממליצה על זה, יש בספר משהו מוזר והעלילה לא מתקדמת לשום מקום- אם בית, אב בית, קקה בית. ד”

“כשהייתי ביסודי, הגיעה אלינו הסופרת סיגלית דיל והקריאה לנו חלקים נבחרים מהספר. אני זוכרת שכל הילדים בספריה הקטנטנה, התמלאו בצורך עז לקרוא. כולנו רכשנו את ספריה, וגם מי שלא- לא ישכח לעולם את ההנאה שהייתה בפגישה איתה. נהדר.”

“אמרו לי שלסיגלית דיל יש כישרון ספרותי. אמרו שהעולם יהרס באלפיים ושמונה, תשע, עשר, וקפצו לאלפיים ושתיים עשרה. אמרו שיהיו מכוניות מעופפות לפני עשר שנים. אפילו אמרו שאחרי שנות האלפיים, בני אנוש יחיו לנצח. נחשו מה, אז לא, סיגלית דיל לא סופרת טובה. היא אפילו לא בסדר פלוס, או בסדר מינוס. היא אפילו לא מספקת. היא גרועה. ג' ר' ו' ע' ה'. גרועה. אני יודעת שלכל אחד יש את הטעם שלו, ושאם יש אנשים שאהבו את ״ד”

“היינו בסיפריה, אני ושתי חברותיי, אחת בעל טעם דומה לשלי, נכנה אותה ניני ואחת בעל טעם הפוך לגמרי ואני מתכוונת אהבה את "לנצח" "יומני הערפד" ו-"קיץ אחד ביחד". (השילוש האפל טהטהטהטהטהההה....) אז שלפתי את הספר הזה מהמדף והצגתי אותי לפני ניני, שונאת מושבעת של סיגלית דיל. היא גילגלה את עיניה " תפסיקי לקרא ספרי דרמה גרועים! אולי תקראי "נשים קטנות"? "כבר קראתי את זה!" "למה את צועקת עליי?" "כי את אף פעם ל”

“הפנימייה שלא היתה. לא. פשוט לא. אני לא יודעת. האם לכתוב ביקורת לא לכתוב לכתוב. אני כותבת- אני לא אוהבת את הכתיבה של סיגלית דיל הספרים פשוט חוזרים על עצמם ברעיון אחר. לא אז לא אבל את הפנימייה שלא היתה הייתי חייבת לנסות. אולי בגלל הכריכה, ההמלצות אולי ואולי. אז ניסיתי לא אהבתי קורה. אני פשוט לא ממליצה על זה, יש בספר משהו מוזר והעלילה לא מתקדמת לשום מקום- אם בית, אב בית, קקה בית. ד”

“כשהייתי ביסודי, הגיעה אלינו הסופרת סיגלית דיל והקריאה לנו חלקים נבחרים מהספר. אני זוכרת שכל הילדים בספריה הקטנטנה, התמלאו בצורך עז לקרוא. כולנו רכשנו את ספריה, וגם מי שלא- לא ישכח לעולם את ההנאה שהייתה בפגישה איתה. נהדר.”