רובין שארמה, רצה להעביר פילוסופיית חיים 'בגרוש' לעולם הרחב תוך שימוש במדיה. הפעם זהו ספר. השם 'מפוצץ' ו'ההבטחה' על הכריכה האחורית מושכת, אבל ברגע שמתחילים בקריאה, רואים שזהו ספר מאולץ. משהו שמעולם לא קרה וגם לא יכל לקרות. משהו שאין בו אמינות ואין בו טעם וריח. סיפור ריק מתוכן עם כמה מסרים שאולי יש בסיס לפרסם אותם כמשלים קצרים או כפתגמים. מר שארמה נכשל בכתבו ספר זה כספר קריאה. חבל על זמן הקריאה המצוצמם שיש לכל אחד מאתנו והמלצתי: אל תבזבזו את זמנכם על ספר זה!

רוב הקוראים אינם רואים את המסר הכבד שהסופר התכוון להעביר כשכתב את הספר. הסופר מקסוול קוטזיי הוא סופר דרום אפריקאי (שהסתלק (גלה) מארצו והתישב באוסטרליה. ספר זה הינו כתב תיגר על האפרטהייד (ז"ל) בדרא"פ וכרוכה בו 'אזהרה' למשטר שבסוף, "גם אלו שאינם יודעים לקרוא" (הברברים בספר והשחורים בדרא"פ) יגרמו לא רק לנפילת העיר אלה גם לנפילתה של 'האמפריה' כולה. (המשטר הלבן) קוציי 'חזה' מהלך זה כ15 שנה לפני שאירע בפועל. אני מעניק לספר זה ציון מעולה באנגלית. כתיבתו של קוציי באנגלית היא ממש תאווה לעין הקורא.

הספר, ככל שיהיה 'מקצועי' לאנשים שאינם ביאולוגים, הרי תמציתו היא ההרפתקה. אשה צעירה ללא ידיעה קודממת בנושא נשלחת ליער במקום מרוחק לחקור את החיות שרבים מבני האדם רואים בהם את 'בני דודיהם' הרחוקים. הספר כתוב ברצף ללא הפסקות. גודל, (שבמקרה יצא לי לפגוש ולהכיר) חרף כל הצרות שבחייה, נשארה עם שתי רגליים על האדמה והיא עדיין ממשיכה במחקריה. ממומלץ למי שרוצה לקרוא משהו 'שונה'. לא אהבתי את התקציר המופיע כאן באתר והדמיית חברי הכנסת לקופים. זה לא מתאים לאתר שלנו.

הזוי! הזוי! הזוי! לא הג'אנר שלי בד"כ, אבל סו"ס סופר מתח ישראלי אמיתי. מי שאוהב דברים הזויים ומתח, לא יצליח להתנתק מהספר.

ספר שלועג לאינטיליגנציה של הקורא! כל כך הרבה גיבובים של שטויות. ספר שנכתב ברכב בדרך למו"ל שעמד על מועד הפרסום. הספר אינו אמין ומביא עובדות שאינן קיימות (הדוגמא הבולטת ביותר: בניגריה לא חופרים יהלומים. מתאים לקריאה קלילה בשירותים כשאין משהו אחר לעשות

לאורך ההיסטוריה האנושית אירעו אלפי אלפים של מקרי התעללות לשמה. של החזק בחלש, של חברה אחת בבני חברה אחרת ושל השובה בשבוי. חלק ממקרי ההתעללות היו על רקע לאומי (החברות הפרה היסטוריות בדרום אמריקה, או לחילופין 'רצח העם' וההתעללות שלפניה שאירע לארמנים בעת מלחמת העולם הראשונה). אחרות על רקע דתי (האינקוויזיציה הספרדית) אחרות על רקע לאומני (התעללות הנאצים בבני עמנו בתקופת השואה). כאן, בספר זה, ההתעללות היא התעללות סדיסטית לשמה. אפילו שהרקע הוא גם לאומי, גם לאומני וגם על רקע דתי, הרי 'חיות האדם' המתעללים באנשים חסרי הגנה מגלה פרצוף סדיסטי ואכזר של בני חברה מסוימת (במקרה זה, סוהרים מצרים) רבות נכתב ומחקרים רבים נערכו על הנושא 'האם נפש האדם טובה מנעוריה או רעה'? מסקנה חד משמעית, אין ! הקורא ספר זה, מתרשם שברגע שרפה ההשגחה על מעשיו של יחיד, מייד צפות ועולות כל התכונות הרעות בנפש האדם אל פני השטח והתנהגותו הופכת ונדמית להתנהגותה של חיית טרף צמאה לדם. אין 'תיקון' למצבים אלו! אשר יגורת , קם והיה ! מדוע אני קובע נחרצות שזה המצב? מכוון שבין דפי הספר מבצבצות כמה דמויות (אין הן נזכרות בפרטים או במעשים טובים שעשו) שבכל זאת לא התנהגו כחיות אדם. לא הכו ללא צורך ולא התעללו התעללות לשמה. דמויות אלו 'נחבאות' בין דפי הספר כסוהרים 'מתגמלים' שמוכנים לעצום עין ומוכנים לעשות ג'סטות קטנות למען הכלואים. בני אדם שנפשם 'רעה מנעוריה' ימצאו בכל חברה. בריאה או חולה. אבל לא אחת ולא שתיים נתקלנו אנו הישראלים, ברבים משכנינו שהצליחו להביא ללכידתם של ישראלים אם במלחמה ואם בימי שלום ולאחר מכן התעללו בהם (בשבויים) התעללות לשמה ללא צורך אמיתי וללא הנחיות 'מלמעלה'. ממליץ לקרוא ספר מרתק ויוצא דופן זה על מנת שתכירו את הזוועות שבני אדם (אלו שנולדו 'בצלם') יכולים לגרום האחד לשני. ברמת ההתעללות (השוואה לספרים אחרים) אפשר (במעט) להשוות לתיאורי בתי הסוהר בהודו בספר 'שנטאראם' או אולי לתיאורי ההתעללות ב'אקספרס של חצות'. 'הבעיה כאן היא שהשבויים הם משלנו ולא פושעים ומבריחי סמים ממדינות אחרות ומכאן כאב הלב הגדול.